מסקר שעשתה חברת גיאוקרטוגרפיה עבור קבוצת יעל מתברר כי אין הבדל משמעותי בין שיעור האנשים שירצו להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה, לבין אלו שירצו לפרוש. מהסקר, שכלל 429 משיבים, עולה כי 38.1% חושבים שירצו להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה לפנסיה, לעומת 32.6% שחושבים שירצו לפרוש. עוד עולה מהסקר כי בקרב הגברים הרצון לעבוד רב יותר - 40.8% מהגברים העריכו כי ירצו להמשיך לעבוד, לעומת 35.2% מהנשים. כמו כן עולה מהסקר, כי הרצון להמשיך לעבוד אחרי גיל הפנסיה חזק יותר בקרב קבוצת הגיל של בני 35-54 - 39.4% מהם אמרו כי ירצו לעבוד אחרי גיל הפנסיה, לעומת 38.1% בקרב גילאי 18-34 ו-35.5% בקרב בני 55 ומעלה.
עו"ד ארנה שר, מומחית לדיני עבודה, שותפה במשרד עו"ד נחום פינברג ושות', מציינת כי ההתייחסות לכל נושא הפרישה השתנתה בסוף 2012 עם פס"ד ליבי וינברגר נגד אוניברסיטת בר אילן. האוניברסיטה הודיעה לוינברגר שהעסקתה תסתיים בשל הגיעה לגיל 67, המועד שבו ניתן על-פי חוק לחייב עובד לפרוש מהעבודה, אך היא רצתה להמשיך לעבוד ולצבור זכויות לפנסיה. האוניברסיטה התנגדה ווינברגר פנתה לביה"ד האזורי לעבודה, שדחה את בקשתה. בערעור לביה"ד הארצי התקבלה בקשתה. ביה"ד קבע כי כאשר עובד פונה למעסיקו ומבקש לעבוד אחרי גיל 67 - מחובת המעסיק לשקול את בקשתו באופן ענייני ובכובד ראש.
"לאור פסק הדין הזה, כל עובד שהגיע לגיל 67 יכול היום להגיד למעסיק שהוא רוצה להישאר בעבודה והמעביד צריך להחליט האם הנסיבות האישיות שלו וצורכי העבודה מצדיקים את הישארותו במערכת. זמן קצר לאחר פרסום פסק הדין הרבה מאוד עובדים החלו לציין בפני מעסיקיהם שהם לא מעוניינים לפרוש מהעבודה עם הגיעם לגיל פרישה", היא אומרת.
שר לא משוכנעת שפסק הדין הזה פועל לטובת העובדים. "זה בעייתי. במקום לתת לעובד שעון זהב ולהגיד לו 'לך לשלום', צריך לעשות איתו דיון פרטני ובו להגיד לו כמה הוא פחות תורם. בנוסף, צריך לשאול האם זה משרת את האינטרס הכללי של המעסיק, שהוא ריענון שורות וקידום עובדים. איזה עובדים צעירים יישארו במקום עבודה אם לא רואים אפשרות להתקדם הלאה? פסק הדין עשה שינוי גדול בתהליך הפרישה. יש קצת בלבול בתחום הזה עכשיו", היא מציינת.
נתי אברהמי, מנכ"ל קבוצת יעל, המעסיקה יותר מ-800 עובדים, דווקא לא רואה בעייתיות בהעסקת עובדים לאחר גיל פרישה. "יש אצלנו בחברה עובדים מגילאי 21-22 ועד 70 פלוס. אבל מטבע הדברים הרוב צעירים יחסית".
אברהמי מציין כי אחת התופעות שהוא רואה בשנים האחרונות היא של אנשים שהגיעו לגיל פרישה ולא רוצים לפרוש. "זה לא בכמויות מסיביות כי מדובר בענף שלא מעסיק הרבה אנשים מבוגרים, אבל זה קורה. בשנים האחרונות היו לנו כעשרה עובדים שהגיעו לפנסיה ופרשו ועוד עשרה שהגיעו לגיל הפנסיה ובחרו להמשיך לעבוד".
- מה גורם לך להיענות לבקשה של עובד כזה?
"הקריטריון העיקרי מבחינתי הוא אם האדם מרגיש שהוא תורם. אם גם אנחנו מרגישים ככה - נשאיר אותו. לאנשים מבוגרים בהרבה מקרים יש תרומה משמעותית בעולם שלנו. הם עושים עבודה טובה, מכירים את הפרויקטים, את המשימות. דווקא העובדה שהם יותר מבוגרים ומיושבים מעניקה לארגון ניחוח של ניסיון, של דרך ארץ".
- יש מעסיקים שיגידו שזה חוסם קידום של אנשים צעירים.
"בתחום שלנו, היי-טק, אלה מספרים לא משמעותיים. בעולם ההיי-טק רוב העובדים הם בני 45 ומטה. יכול להיות שנגיע לזה עוד 10-15 שנה".
- כבר היום קשה לאנשים בני 45 ומעלה למצוא עבודה, אז איך אפשר לבקש ממעסיקים שישאירו בני 67 לעבוד אצלם?
"זו תופעה נוראית בעיניי, שאני לא יודע להסביר. אנשים בגיל 50 פלוס הם אנשים בשיא פריחתם, אין להם שום בעיה ללמוד טכנולוגיות חדשות, הם הרבה יותר יציבים, עם אורך רוח, ולאו דווקא יותר יקרים. בגלל התופעה הזו אני יכול היום להעסיק עובד בן 50 פלוס עם 25 שנות ניסיון בשכר יותר נמוך מאשר אשלם לעובד בן 35 עם 12 שנות ניסיון".
גם פרופ' שרה כרמל, יו"רית המרכז הרב-תחומי לחקר הזקנה באוניברסיטת בן גוריון ונשיאת המרכז הבינלאומי לאריכות ימים, סניף ישראל, רואה יתרונות רבים בהעסקת אנשים לאחר גיל פרישה. כרמל מציינת כי מדינות מנסות לדחות את גיל הפרישה או לבטלו משיקולים כלכליים וכדי למנוע הפליה בשוק העבודה על בסיס גיל (גילנות), אבל למהלכים אלו יש הרבה מאוד יתרונות עבור העובדים עצמם.
"ממצאי מחקרים שבוצעו בעולם ובארץ מצביעים על כך שעבודה בשכר ובהתנדבות תורמת להארכת החיים. לכן, אם דוחים את גיל הפרישה, תורמים להארכת החיים, כי מקום עבודה אינו רק מקור הכנסה, אלא גם מסגרת חברתית, ויציאה לעבודה בנוסף לפעילות פיזית, קוגניטיבית וחברתית, נותנת גם משמעות לחיים. עם זאת, חשוב לסייג - דחיית הפרישה מהעבודה אינה טובה לכלל העובדים - אנשים העובדים בעבודות פיזיות קשות רצוי שיפרשו קודם ויש לאפשר להם לעבור הסבה מקצועית. בנוסף, אנשים שיפרשו בגיל מתקדם יותר, מרצונם או שלא מרצונם, יהיו במצב כלכלי טוב יותר", היא אומרת.
- יש מעסיקים שטוענים שדחיית גיל הפרישה חוסמת קידום של אנשים צעירים.
"הגיל הכרונולוגי אינו משמעותי בגיל הזקנה. יש שונות גדולה ביכולות של אנשים בגילאים אלה. יש אנשים שבגיל מאוד מתקדם יכולים לתרום הרבה מאוד, ויש כאלה שגם בגיל צעיר יותר אינם תורמים הרבה. רמת הבריאות והתפקוד של בני 65-67 כיום שונה מאוד מזו של בני אותו גיל לפני 30-40 שנה.
"תוחלת החיים עולה במהירות, והמוגבלויות הפיזיות והקוגניטיביות נדחסות לשנות החיים האחרונות. גברים שנולדים היום יחיו כשש שנים עם מוגבלויות, ואילו הנשים יחיו כ-10 שנים עם מוגבלויות. החברה מפסידה כשהיא מוציאה אנשים לפנסיה בגילאים 62-67. אלה אנשים עם בשלות מקצועית, ניסיון חיים מצטבר ויותר סובלנות לזולת. רבים מהם נמצאים בגיל זה בשיא הקריירה שלהם".
- בכל זאת, האם אין חסרונות בהעסקה אחרי גיל פרישה?
"פרט לקבוצות אנשים שציינתי קודם כמו עובדי כפיים, איני מוצאת חסרונות".
