ספי טופן, בן 30, במקור בירושלים, מאורס לענבר אלמון, מגדיר את עצמו היום בתור "נווד דיגטילי", טרנד עולמי שתופס תאוצה בשנים האחרונות וכבר כתבנו עליו לא מעט גם אצלנו, המאפשר לטייל בעולם ולהמשיך לשמור על העבודה הקבועה דרך המחשב. אבל אצל ספי, כמו אצל ישראלים רבים נוספים, הבחירה בנוודות הזאת נולדה בעקבות אילוצי הקורונה, ומתוך ההבנה שאם גם ככה לא הולכים בכל יום למשרד ועובדים מרחוק – אז למה לא פשוט לברוח מהסגר?
בשבוע שעבר שוחחנו עם ישראלים שארזו את המחשב וירדו לעבוד מהחושות בסיני, עד יעבור זעם. אך כאן מדובר בזוג ישראלים שכבר נדדו באירופה כמה חודשים ושיחקו עם רעיון הנוודות הדיגיטלית, אך עם פרוץ הגל השני הבינו שהם פשוט חייבים לחזור למתכונת הזאת. ספי עובד בשלט רחוק באמצעות הפלטפורמה של חברת Fiverr, המחברת בין עסקים בכל הגדלים לבין פרילנסרים המציעים שירותים דיגיטליים בכ-400 קטגוריות, מ-160 מדינות בעולם. בין השירותים שהוא מציע דרך פייבר תוכלו למצוא מוזיקה מדיטטיבית, סרטוני טופ 10 וסרטוני הסברה מאוירים לילדים.
"הרעיון של נוודות דיגיטלית ניטע לי בתודעה אחרי שקראתי את הספר '4 שעות עבודה בשבוע' של טימותי פרייס, אחרי הקריאה הבנתי שיש לי את המסוגלות לקום ולעבוד מאיפה שאני רק רוצה וכל מה שאצטרך זה מחשב נייד ואוזניות. הייתי באמצע תואר בבינתחומי שהרגשתי שלא בשבילי, ופחדתי לעזוב ולצאת מהמסגרת המוכרת, אבל קפצתי למים העמוקים וזה הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי".
בימים אלו ספי וארוסתו ענבר נמצאים בקרואטיה, אליה הגיעו ביולי האחרון בהפוגה בין שני גלי ההתפרצות בישראל. כשביקשנו ממנו לתאר לנו איך נראה סדר יום של נווד דיגיטלי, הוא הציג לנו תמונת מצב שמזכירה קצת את המציאות שכולנו מכירים מהתקופה האחרונה של עבודה מהבית. אבל בעוד רובנו מייחלים לרגע שבו יותר הסגר ונוכל לשוב לעבודה מהמשרד, עבור ספי זאת הגשמת חלום: "את הבוקר שלי אני מתחיל בטקס בוקר שכולל מדיטציה, אימון ומקלחת קרה. לאחר מכן עם כוס קפה אני מתחיל את התדריך היומי, עובר על המשימות שכתבתי לי יום לפני ומתחיל לעבוד. לפי המשימות אני אחליט איפה בא לי לעבוד - בדירה שאני מתגורר בה או בבית קפה".
לא חסרה לך האינטראקציה הבינאישית עם קולגות?
"חסרה מאוד", הוא פוסק אך מיד מסייג, "אבל בעקבות ההתפתחות של העסק בשנה האחרונה (במיוחד בעקבות הקורונה), אני כיום מנהל 3 עסקים, כאשר שניים מהם עם שותפים, ובמקביל יש לי עוד 3 עובדות וירטואליות, ככה שאני עדיין מתקשר עם אנשים במשך העבודה. התקשורת שונה אבל עדיין קיימת".
איך המשפחה וחברים מגיבים לזה?
"זה לא קל, לשני הצדדים. אמא שלי מאוד אוהבת לטייל בעולם ככה שלה זה קצת יותר כיף, לאור העבודה שהיא יכולה לבקר אותי במקומות שונים בעולם. מבחינת החברים יש הבנה שזה המסלול שאני אמור ללכת בו, אבל קיים ריחוק וזה מתסכל".
מה בת הזוג חושבת על הרעיון?
"היא תומכת ברעיון לחלוטין, זה גם משהו שאנחנו עושים ביחד, הבסיס שלנו כרגע הוא קרואטיה, שבה היא לומדת רופאה, ולרוב אנחנו מטיילים ביחד כשהיא פנויה לזה".
אחרי שהחיים יחזרו למסלולם (בתקווה בקרוב), אתם מתכננים לאמץ את המודל הזה או לחזור לארץ?
"חד משמעית לאמץ את המודל ולהמשיך בחו"ל כרגע", הוא פוסק ומוסיף: "בסופו של יום הכול משתנה תמיד, זה כמו גל בים. דווקא בעקבות הקורונה אי אפשר ממש לטייל עכשיו, חוץ במדינה שאתה נמצא בה. ולאחר הקורונה, כשהגבולות יפתחו שוב, אני מאמין שנפעל לפי מה שהנפש צריכה, לפעמים להשתקע ולפעמים לנדוד".
איך זה עובד מול ביטוח לאומי ושאר בירוקרטיות?
"כרגע הכול מתנהל מול הארץ, העסק שלי עדיין בארץ. התכנון הוא שברגע שתיגמר הקורונה, אני אקבל את הכרטיס תושב אסטוניה (דיגיטלי) ואשנע את כל העסק שלי לשם, ואז לנתק תושבות".