בעבר היו הרבה שהרימו גבה: "אישה? מורה לנהיגה?”

איך הגעת למקצוע? בצבא הייתי מש"קית אבטחה בגדוד קשר ואחרי השחרור עסקתי באבטחה המון שנים: בתי שרים, תחבורה ציבורית ואפילו מחסומים. פגשתי מדריכי ירי כחלק מהעבודה שלי וזה נראה לי מקצוע מאוד מעניין ומספק והאמת היא שהמדריכים הפכו להיות מודל לחיקוי עבורי, מושא הערצה – אז כשהם אמרו לי שזה משהו שיתאים לי לדעתם הייתה לזה משמעות.

אני מדריכת ירי כבר 3 שנים במטווחים בקיסריה. אני מעבירה שם את חידושי הרישיון וסימולציות הירי ובעצם מלמדת אנשים לירות – מהנהלים ועד למטווח של 50 כדורים. אני מלמדת אותם איך לשלוט בנשק, איך לכוון, איך לאחוז בו ועוזרת לאנשים שמפחדים מהנשק שלהם או שלא יודעים לכוון.

חששת מזה שמקצוע נחשב גברי? לא חשבתי על המקצוע כגברי או כנשי, פשוט תמיד היה לי רצון להיות מדריכת ירי. תראי, את לא באה למטווח עם מכנסיים קצרים ועקבים אלא עם חולצת מדריך ובגדי עבודה, עם נעליים סגורות – אז זה נראה עמו מילואים. אני נראית כמו כל בחורה שהולכת לעבודה, אבל אין לי מה להתאפר הרבה כי הכל מלא אבק שריפה בסוף היום – אבל כיף לי וזה מתאים לי.

איך מגיבה הסביבה? כשהם רואים מולם בחורה שאומרת "שלום, אני המדריכה שלכם" הם מופתעים – אבל הם מחייכים ומפרגנים. גם אם מישהו מרים גבה בשנייה הראשונה, בסופו של דבר את נמדדת על פי המקצועיות שלך ואם את מקצועית ומשדרת בטחון, אם את יודעת מה את עושה – -והאמת היא שהעובדה הזו יכולה אפילו לסייע כי הם לא מאוימים ממני והנוכחות שלי מרגיעה אותם. אני מתאימה את עצמי למי שאני מדריכה – קשוחה יותר או רכה יותר לפי מה שיעזור להם, מתבדחת איתם ועוזרת להם לשחרר את הלחץ.

את מרגישה שאת עובדת אחרת מגבר? שנינו מקצועיים בצורה זהה – תראי, זה תחום שאין בו מקום לטעויות - אבל הדרך שלי שונה. אני לא כוחנית ולא מאסיבית וזה מקל על האנשים, לא מאיים עליהם.

"כל מי שסבור שנשים נוהגות פחות טוב מגברים טועה"

שם: חנה דדון
מקצוע: מורה לנהיגה
גיל:  50
מתגוררת ב:אשקלון

איך הגעת למקצוע? האמת היא שהגעתי בגלל המלצה של חבר. הוא סיפר לי שהאוכלוסייה הדתית מחפשת מורות לנהיגה ולא מורים וזה עניין אותי. היה חוסר של עובדות במקצוע הזה.

חששת מזה שזה מקצוע שנחשב גברי? לא, זה לא הפחיד אותי אף פעם. אני מכירה את עצמי ויודעת שיש לי תעוזה ויותר מהכל, אני חושבת שכל מי שסבור שנשים נוהגות פחות טוב מגברים טועה – הסטטיסטיקות מראות הפוך. נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים אז הרקע למחשבה הזו הוא שגוי מהיסוד אז לא היו לי שום חששות. הלכתי לזה בלב שמח מתוך בחירה אישית והסכמה עם עצמי שזה מקצוע שגם נשים יכולות לשמש בו. חוץ מזה אני באה מרקע של הוראה – אני גם מורה לחינוך מיוחד, אז זה לא משהו שחדש לי, ללמד.

איך מגיבה הסביבה? אני מורה כבר 20 שני אז בתחילת הדרך זה היה נדיר והייתי חריגה בנוף. בעבר היו הרבה שהרימו גבה או כאלה שסובבו את הראש בפליאה. היו בודדים שגם בזו למה שאני עושה כי הם חשבו "אישה? מורה לנהיגה??” - אבל הרוב גילו מידה של פרגון ולא מעט גברים דווקא צודדו בזה. אגב, יש לי מספר שווה של תלמידים ותלמידות אז זה לא מפריע.

את מרגישה שאת עובדת אחרת מגבר? אין לי ספק שאני מלמדת אחרת ממורה גבר. דבר ראשון אני מפשטת דברים עד לפרטים הקטנים והעניין השני הוא שיש לי סבלנות נשית. תשמחי לשמוע שרוב הבנים שמגיעים אלי אומרים שהם שמחים שהם לומדים איתי כי לאישה יש יותר כושר ביטוי וסבלנות. הם מגיעים אלי כי הם חיפשו מישהי עם סבלנות וסובלנות.

 

איך הגעת למקצוע? באופן די מוזר התחלתי לעבוד בהגברה כשהייתי בתיכון. בביה"ס בו למדתי בבאר שבע הייתה הפקה שנתית והייתי חלק מהצוות הטכני. כך, בעבודה מאחורי הקלעים, הכרתי את העובדים של חברת ההגברה וכבר ביום העצמאות של אותה השנה סופחתי לכוחותיהם. בהתחלה עבדתי בחברת הגברה והייתי "בק ליינרית במה" ואחרי משהו כמו שנתיים או שלוש, חבר שלי שהיה בקליינר של אביב גפן והיהודים התגייס – ואני החלפתי אותו. מצאתי את עצמי בגיל 16 חיה בחצי חלום חצי סיוט כי גרתי בבאר שבע ועבדתי בלילות בת"א. אגב, אף אחד מהחברים שלי לא האמין לי כשאמרתי להם שהייתי אתמול בבית של אביב גפן. במשך שנים החברים בתיכון חשבו שאיבדתי קשר למציאות.

 חששת מזה שמקצוע נחשב גברי? “בק-ליינר" זה מקצוע שמבצעים גברים בדרך כלל כי הוא כולל סחיבות של ציוד. זה סיכון מסוים כמו כל מקצוע שכולל סחיבה של מגבר ששוקל 70 ק"ג, למשל. היום אני רואה עוד ועוד בקליינריות נשים מבצבצות וזה משמח אותי, אבל כשאני התחלתי זה היה ממש חריג. בעברית קוראים לזה "ניהול במה" למרות שאין קשר בין השם למה שעושים בפועל: אנחנו אחראים על הציוד ובעיקר על כלי הנגינה של האומנים, על המגברים והגיטרות. נכון בהופעה יש אנשים שחוצים את הבמה פתאום? זו אני. התפקיד הוא בעצם לדאוג שהכל יעבוד, לשים את הגיטרות, להחליף מיתרים ולראות שיש לאומן בדיוק את מה שהוא צריך – בין אם זה לסדר את המוניטור סאונד ובין אם זה עוד כוס של ויסקי. בתחילת הדרך שלי מאוד נלחמתי כדי להיות "אחת מהחבר'ה". היה לי חשוב שלא יקלו עלי בכלום, שאני אעשה הכל ושלא ירגישו חסרון בצוות בגלל שיש בו בחורה. לא ביקשתי עזרה ורציתי להוכיח שאני יכולה. למדתי איך להרים ולסחוב אבל היום אני יודעת שאם יש עוד מישהו בסביבה – אין סיבה לעשות דברים לבד. עברתי תהליך התבגרות במקצוע ועם השנים הבנתי שהפן הנשי שלי, האישיות שלי, מכניסה לתמונה דברים שגורמים לאנשים לעבוד איתי יותר.

איך מגיבה הסביבה? היום כבר לא מופתעים, מכירים אותי ואת היכולות שלי ועובדה שממשיכים לעבוד איתי, אבל פעם אנשים היו מופתעים מאוד. קיבלתי לא מעט תגובות כמו: "אה, רותם זו בחורה? הייתי בטוח שתהיי בחור!” או שראו שאני מוציאה ציוד מהאוטו ואמרו לי לא להרים אותו – עד שהייתי צריכה להסביר שזו העבודה שלי ושאני יודעת מה אני יכולה להרים ומה לא. אנשים היו מרימים גבה - גם אנשים בתעשייה וגם אנשים קרובים אלי שלא הבינו מה זה המקצוע הזה שבחרתי בו.

את מרגישה שאת עובדת אחרת מגבר? אני עובדת עם עברי לידר, עם ברי סחרוף, מרסדס בנד, ג'ירפות, ועוד הרבה אומנים, ועושה את זה כבר 15 שנה. אני עובדת עם אומנים שאני באמת אוהבת ואני מרגישה שיש שוני מסוים בדרך. יש ייחודיות וחיוביות בלהיות אישה בסיטואציה הזו כי אני דואגת לבמה מהצג הטכני ודואגת לאומנים דאגה קצת אימהית, משהו ברמה יותר אישית. זה לא שלבק ליינרים גברים לא אכפת האומנים שלהם או משהו כזה – חלילה, אבל משהו בקשר הוא אחר, משהו בהגדלת הראש שהיא מעבר לתחום המיידי של מה שאני אמורה לעשות, האינטראקציה היא אחרת.

 "תמיד עשיתי לבד כל מה שמצריך בעל מקצוע"

שם: רחל צמח
מקצוע: שיפוצניקית

איך הגעת למקצוע? תמיד אהבתי לעשות דברים לבד: תליתי מדפים, הרכבתי ברזים, טיפלתי בניאגרות – תמיד עשיתי לבד כל מה שמצריך בעל מקצוע. אצלי במשפחה כולם ידעו לתקן דברים ואף פעם לא הכנסנו בעל מקצוע לבית. נהגתי לתקן גם לשכנים, לחברים. לפני כמה שנים ראיתי שמפרסמות בויצ"וֹ רשימה של בעלות מקצועות נשים ונרשמתי שם בכל מה שאני יודעת לעשות - מאז אני עובדת גם בזה

חששת מזה שזה מקצוע שנחשב גברי?  לא, אין לי בכלל חשש. למה שיהיה לי? אף אחד לא תפס בעלות על המקצועות הגבריים ואני פשוט אוהבת לעבוד בזה: אני מחליפה ברזים, ניאגרות, פותחת סתימות קטנות, עושה הרכבות, תליית תמונות ומדפים, קדיחות, החלפת שקעים – כל מה שנחוץ.

איך מגיבה הסביבה? לא מתלהבים יותר מדי אבל יש גם מפרגים ואפילו הייתי צדיקה בתכנית של חיים הכט “יצאת צדיק”.  נכון שנתקלתי בהרמת גבה - אבל אני כבר לא מסתכלת על זה. היום הרבה נשים מתחילות להיכנס לעניין, לעשות דברים לבד, ליצור, כי הן מרוויחות פחות מגברים, הן צריכות להחזיק בית לבד הרבה פעמים אז הן לומדות.

נשים מתקשרות להתייעץ איתי ואני מרגישה שנשים מבינות יותר ללב הלקוחות שלהן – במיוחד כשהן נשים כי גם אני מפרנסת יחידנית וגם אני הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש בשביל לשלם את המשכנתא ולגדל את הילדים.

את מרגישה שאת עובדת אחרת מגבר? אני עובדת עם אוכלוסייה שצריכה יותר תשומת לב: מבוגרים, נשים שרוצות שאישה תגיע אליהן הביתה כי לא נוח להן שגבר יהיה איתן לבד. אני שונה בסבלנות שלי: גבר קודח והולך - אבל אני מסדרת אחריי כאילו לא הייתי, בודקת אם הלקוחה צריכה עוד איזה תיקון קטן על הדרך ואז אני גובה רק את סכום הביקור. אני חושבת שאני מסתפקת בסכום הזה, בזה שהלקוחה מרוצה ואני מרוצה.