- הנשים נשארות מאחור
זה לא סוד שהפערים בחלוקת הנטל בין נשים לגברים קיימים כבר שנים ארוכות, אך גם אם נדמה היה שהפער הזה עומד להצטמצם, בשנה האחרונה הוא שוב הגיע לממדים קיצוניים. משבר הקורונה דרדר את מעמד הנשים בעולם התעסוקה עשרות שנים לאחור. - עובדים וגם מגדלים ילדים? בשביל זה יש נשים
כמו תמיד, גם במשבר הקורונה, הנשים היו אלו שנאלצו לבצע את ההקרבה הגדולה והמשמעותית. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 70% מהנשים שהוצאו לחל"ת פוטרו במהלך המשבר. נתון מדאיג נוסף מציג ש-1 מכל 6 אימהות הפסיקה לעבוד, בהשוואה ל-1 מכל 12 בלבד אצל גברים.
גם במשפחות השוויוניות ביותר, לרוב הנשים היו אלו שהקריבו את הקריירה שלהן כדי להישאר בבית עם הילדים ללא המסגרות, בעוד מרבית הגברים המשיכו לעבוד כרגיל. בדרך כלל, זה נבע מהשיקול הכלכלי, שכן משכורת של גבר היא בממוצע גבוהה יותר (ע"ע המכה הקודמת), ולכן אם אחד ההורים נאלץ לוותר על משכורתו, עדיף שתהיה זאת האמא שמרוויחה פחות. וזה בלי שנגענו בתפקיד הקמאי של האם במשפחה ובגידול הילדים. - הגברים שבבית בעיקר מפריעים
ובהמשך למכה הקודמת; אם כבר הזכרנו את היעדר מסגרות חינוך. ברוב המשפחות כל נטל הטיפול בילדים נפל על הנשים. גם כאשר שני ההורים עבדו מהבית, חלוקת הנטל היתה בלתי שוויונית באופן קיצוני: במרבית המשפחות האב הסתגר בחדר עם עבודתו ה"חשובה", בעוד האישה עבדה מהסלון במקביל לדאגה ללימודים המקוונים של הילדים, לבישולים, לקניות, לניקיונות ולסידורים. - זוגיות במשבר
השהות האינטנסיבית של שני בני הזוג בבתים, החללים הפרטיים שהפכו למשותפים והפגיעה במרחבים האישיים, הובילו לעליה משמעותית בסכסוכים הזוגיים ובפתיחת תיקי גירושים. לזאת ניתן להוסיף את שהות הילדים בבתים, יחד עם טשטוש הסמכות ההורית וחלוקת האחריות בין ההורים (פתאום אחרי שנים שלא היו מעורבים, מגיעים הגברים עם רעיונות "גאוניים" לבישולים ולחינוך הילדים), מה שהוביל להחרפה קיצונית של הקונפליקטים הזוגיים, לעיתים עד הפיכת היחסים לבלתי נסבלים.
גם במשפחות השוויוניות ביותר, לרוב הנשים היו אלו שהקריבו את הקריירה שלהן למען הילדים|צילום: Yuganov Konstantin, shutterstock - אלימות במשפחה
נניח את ההומור בצד. מאות מקרים מזעזעים של אלימות נגד נשים שטפו את המדינה בשנה האחרונה. על פי נתוני משרד הרווחה, מספר התלונות על אלימות במשפחה גדל פי שלושה מאז פרוץ המגפה. והנורא מכל – משבר הקורונה הפך את הבתים האלימים לבתי סוהר עבור אותן נשים, ולסירי לחץ מדממים.
לפי נתוני "מדד האלימות" שפרסם ארגון ויצ"ו לקידום מעמד האישה, בתקופת הקורונה חלה עליה של פי 3 בפניות נשים למוקדי הסיוע על רקע אלימות, חל גידול של 240% במספר התיקים שנפתחו ממרץ עד אוקטובר מדי שבוע במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ, כאשר 20 נשים נרצחו בשנת 2020 על רקע אלימות בתוך המשפחה, 18 מהן מראשית חודש מרץ - פרוץ משבר הקורונה. - עבודה שחורה
"גם תופעת ה"עבודה בשחור" בקרב נשים הגיעה במהלך המשבר לממדים קיצוניים וחסרי תקדים, והובילה עשרות אלפי נשים לעבוד ללא זכויות בסיסיות. נשים שהבינו שהדרך היחידה שלהן להמשיך לעבוד היא לוותר על זכויותיהן הסוציאליות. מצב המהווה נורת אזהרה חמורה לאי השוויון והאפליה הקשה אליה התדרדרנו כחברה. מעבר לכך, לכל אורך החל"ת איבדו העובדות (וגם העובדים) את צבירת דמי האבטלה ואגירת הזכויות הפנסיוניות. - יוצאים לחל"ת – חוזרים מחל"ת – יוצאים לחל"ת – ובעיקר מאבדים שפיות
חוסר הוודאות בנוגע לעתיד התעסוקתי, הוביל מאות אלפי עובדים למצבים נפשיים קיצוניים. על פי מחקר שפירסם המכון למדיניות חברתית, 38% מהנשים העובדות חוו במהלך הקורונה התדרדרות קשה במצבן הנפשי, ו-39% מתוכן שקעו בדיכאון. לכך ניתן להוסיף את חוסר הוודאות לגבי עתידן הבריאותי והכלכלי, שהובילו עובדות רבות לקריסה נפשית מוחלטת. - זום זום זום עולה הסבל מכוורת העובדים
הנזקים שנגרמו לעובדות (וגם לעובדים) בעקבות המעבר לזום הם אדירים, ועליהם נכתבו ועוד יכתבו עשרות מחקרים. ראשית, מדובר באובדן משמעותי של היכולת ליצור אינטראקטיה חברתית. אנו חוזים במאות אלפי עובדים המעידים שאיבדו את הכישורים החברתיים לשיחה פנים מול פנים, לניהול מו"מ ומפגשים עסקיים, ולשאר כישורים תקשורתיים בסיסיים.
ובל נשכח את אותם עובדים ועובדות מאותגרים טכנולוגית (שבלי לחטוא בגילנות ניתן לומר שרובם עובדים מבוגרים יחסית), שעמדו בפני אתגרים תפעוליים נוספים, בלי שהיה לידם אף חבר או קולגה לעבודה שיוכל לתת כתף, להפחית חרדות ולסייע.
עו"ד נעמי לנדאו|צילום: סטודיו גילי ומירית - אין פינת קפה, אין הווי חברתי, אין הפריה הדדית
מול כל הקשיים והאתגרים נשארו העובדות בודדות, ללא קולגות או חברות תומכות. וללא הווי או מפגשים חברתיים. הבידוד בבתים פגע בדינמיקת העבודה גם בהיבטים הפסיכולוגים של צורך בסיסי בקרבה ובשיתוף, וגם בהיבטים המקצועיים של היעדר חשיבה משותפת, הפרייה הדדית וסיעורי מוחות יצירתיים בין העובדים. - אי וודאות לגבי היום שאחרי
ב-1 ביולי יסתיימו תשלומי החל"ת הגורפים לכלל המובטלים, ומומחי התעסוקה חוזים אסון בלתי נמנע שנמצא מעבר לפינה. מי שחשב שמתן החיסונים ישים קץ למשבר הקורונה, חייב להפנים שהמשבר התעסוקתי רק מתחיל. החיסונים הובילו אמנם לפתיחת המשק, אבל אז אלפי עובדות (ועובדים) צפויים לגלות שמקום עבודתן נסגר, או הגיע לפשיטת רגל וחדלות פרעון, כך שלמעשה אין להן בעצם לאן לחזור.
הכותבת עו"ד נעמי לנדאו, היא מומחית לדיני עבודה, יו"ר (בדימוס) של האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה.