תהליך המעבר של חברות בארץ ובעולם למודל עבודה היברידית – מהבית ומהמשרד - החל עוד לפני שהקורונה פרצה לחיינו, אך בשנה החולפת הוא הואץ באופן ניכר. מסתמן שעל אף הרצון לחזור לשגרה שהכרנו, ארגונים רבים יבחרו לשמור על המודל גם בתום המשבר. כפועל יוצא, חברות וארגונים יאלצו לקחת אחריות על סביבת העבודה של העובד בביתו ולפיכך לגלות דאגה לרווחתו בביתו ולרווחת בני משפחתו.
כמו זוגות עובדים רבים, גם מירית וגיא שניהלו שגרת קריירה-בית וסטרס, גילו לאחרונה שהחוויה שלהם עתידה להיות אחת מהסוגיות המשפחתיות המרכזיות בשנים הקרובות: התאגיד הטכנולוגי הגלובלי בו גיא עובד כמנהל פרויקטים, הודיע לאחרונה כי עם שוך הקורונה יחזרו העובדים למתכונת של עבודה היברידית - יומיים בעבודה ושלושה בבית.
תאגיד זה אינו היחיד, מעל ל-80% מהמנהלים בארה"ב הודיעו על כוונתם לעבור ולהתנהל באופן היברידי כבר בקיץ הקרוב, ולפחות 50% מהמנהלים בישראל כבר הצהירו על מתכונת של מינימום יומיים עבודה מהבית בשבוע. אותם הארגונים עסוקים כעת בהבנת המשמעויות של הצעדים הללו וכיצד ישפיעו על כוח האדם, על השגרה, על מרכיבי השכר, על תוכנות הניהול, וכן על המבנה והארגון הפיזי של החברה. מאידך, הבתים והמשפחות - אלו אשר נהיו בבת אחת השותפים החדשים של הארגון מבלי שמישהו שאל או התייעץ עימם - נאלצים גם הם לעשות את ההתאמות.
"הם נשארים רק עם העבודה עצמה, רק עם המשימות. הכל מאוד פרקטי ונטול מעטפת והרגלים מבוססים וחיוניים"
לשיטתם של מפתחי שיטת "הבית ההיברידי", האנתרופולוג היישומי תמיר ליאון ויוצרת ספרי האדריכלות וחוקרת תרבות המגורים אורלי רובינזון, כל מי שעבד מהבית בשנה החולפת ער לכך שהמשוואה השתנתה ומודל העבודה המסורתי - בו העובד קיים מידי בוקר טקס התארגנות, נהג למשרד ברכב חברה ולקח חלק בדינמיקה ארגונית שמייצרת אווירת עשיה -כמעט ונעלם.
"ארוחות הצהריים המשותפות, השיחות, הישיבות, המפגשים והכנסים עם החברים תוך ואחרי יום העבודה הן חוויות שהעצימו ופיתחו את המחוברות של העובדים לארגון, את תפוקת העבודה ואת חדוות העשייה", מסביר ליאון. "במודל העבודה מהבית לא רק שחוויות חיוניות רבות אינן באות לידי ביטוי, אלא גם ניתן לתפוס את ׳׳הארגון׳׳ כשותף חדש בבית ובמשפחה, שנכנס בלי באמת לקבל הזמנה".
לדברי ליאון, ניתן להעריך כי עובדים רבים הופכים למתוסכלים: "הם נשארים רק עם העבודה עצמה, רק עם המשימות. הכל מאוד פרקטי ונטול מעטפת והרגלים מבוססים וחיוניים. בתוך כך, רמת המחוברות (Engagement) של העובדים לארגון הולכת ויורדת וכבר היום אנו עדים לתופעה של עזיבה מוגברת של עובדים חיוניים את הארגונים. הארגונים נדרשים להתערב ולספק או לסייע לעובדים מהבית כלים מעוררי השפעה".
אז מה ניתן לעשות?
"כדי לארגן את הבית ההיברידי שיכיל גם סביבת עבודה אפקטיבית, נדרש יותר מכיסא ושולחן. פתרונות מקובלים וידועים של עיצוב פנים לא יעניקו את הפתרון השלם והכולל", מסבירה רובינזון, "צריך לחקור ולהבין את שעות הפעילות של בני המשפחה בתוך הבית, את צורת ההתנהלות, את צורות הפעילויות השונות ולתכנן את נתיבי התנועה, את השעות ואת המקומות”.
"שיטת המיטה החמה היא אופציה וגם שיטת השולחן החם היא אפשרות", ממשיכה רובינזון, "הרעיון הוא להעניק תנועה בתוך הבית וחוויות משתנות, חדשות ומרגשות. טקסטים חדשים ושגרות חדשות שיקלו על כל בני הבית ויעניקו לכל אחד מהם את ההרגשה המיטבית עבורו ועבור כולם".
השילוב, המבוסס על מחקר אנתרופולוגי לצרכים רגשיים ומתן פתרונות בכלים של עיצוב פנים ולייף סטייל, הוא החידוש של הבית ההיברידי. הוא מתבסס על מגמות עולמיות ומעודד את הפן הקהילתי - חיבור לא רק לבית אלא גם לסביבה ולקהילה, והכל במטרה להשאיר את העובד אדם חברתי, מעורב ובעל משמעות. האווירה הנעימה בבית עוזרת מאוד לאקלים המשפחתי ולאקלים התעסוקתי של העובד וככל שננטרל רעשים ומטרדים מסביבת העבודה הביתית – כך העבודה מהבית תהיה אפשרית יותר.
"העבודה ההיברידית מפנה לו 14 שעות פנאי בשבוע - לפחות"
"ניקח כדוגמה את מירית וגיא, שהשנה האחרונה היוותה עבורם פיילוט לשגרה החדשה ולימדה אותם שיצטרכו לאתחל את הבית והמשפחה סביב העבודה ההיברידית, אם ברצונם לשמור היחסים המשפחתיים, הזוגיות והיציבות הרגשית שלהם", מסבירה רובינזון. "כחלק מתהליך העבודה איתם, ביצענו תחקור שנבנה על פי עקרונות פירמידת הצרכים של מאסלו: הבית והמשפחה אמורים לספק להם צרכים בסיסיים של שינה, אוכל, היגיינה וכד', צרכים של בטחון, של שייכות, הערכה וכן - גם מימוש עצמי ככל שניתן. הנתונים והשאיפות אמורים לייצר את הפאזל, שבדיוק כמו מקום העבודה אמור להיות מתורגם לשינויים ברמת המרחב הפיזי של הבית וה'שגרות' - התנהלות בני המשפחה. אנחנו צריכים להסתגל לתפיסה שונה של הטריטוריות של בני הבית, של פרטיות וציבוריות (עם חשיבה קדימה על ילדים שהופכים לנוער), של יחסים מכבדים ומעצימים ושל פינות עבודה".
בסידור החדש טמונה גם הזדמנות. כך, בחישוב השעות של גיא, התחוור שהעבודה ההיברידית מפנה לו 14 שעות פנאי בשבוע לפחות (חישוב זמן נסיעות, עייפות, מוכנות לעבודה בחוץ, "מריחת שעות" בעבודה וכיוב'). "לא מדובר כאן על עוד 20 דקות של ספורט או שיחה עם ההורים המבוגרים, אלא על אפשרות להיות הרבה יותר - יותר בן זוג, יותר הורה, אדם עם קשרים חברתיים עמוקים יותר (הנתון היחידי שנמצא במתאם עם רמת האושר) ובכלל להתפתח יותר. זה כמובן בתנאי שגיא, והמנהלים שלו, יבינו את גודל השעה ולא ינצלו את הזמן היקר לדבר שהם יודעים לעשות מצוין- לעבוד הרבה יותר". מסבירה רובינזון.
בתוך כך, כחלק מהתהליך מלאו הזוג "יומן שדה", שמיפה בשבוע אחד את כל נקודות העימות של בית - עבודה. "השינויים שצריך לבצע בדרך לשינוי הם רבים ויש לתרגל אותם", מסביר ליאון, "צריך להסתכל מחדש על המרחב הביתי ולהבין מה הם התיעדופים, אם אנחנו רוצים לשמור על משפחה שלא רק מתפקדת, אלא גם מצמיחה. בקיצור, צריך לחבר את המילים HOME ו-HOUSE עם העבודה".
כחלק מהשינוי, גיא מתרגל ימי עבודה במספר מוקדים ביתיים - חלל שנמצא לו בחדר הכביסה ובמקביל נבנה לו מחוץ לבית "תא טלפון" אקוסטי. החדשות הטובות הן שלבקשת גיא, התאגיד הציע לעזור במימון חלק מההשקעה במרחב ובציוד, חלק ממגמה מתהווה בעולם שמבינה שחלק מהחיסכון הרב מהעבודה ההיברידית אמור לחזור לעובדים.
מרחב העבודה החדש עוצב תוך מחשבה על כיווני התאורה במהלך היום, סוגיה משמעותית לפריון העבודה. "גיא החליט על שעות שבהן הוא איננו עובד ויצר לצוות שלו בעבודה ריטואל מקורי שמסמן את סיום יום העבודה", מוסיפה רובינזון. "בתוך כך הגראז' המשפחתי המוזנח הוסב למשרד ביתי עבור מירית, מתוך מחשבה לייצר ניתוק "קרוב אך רחוק" מהמשפחה. חוץ מזה היא כבר מתרגלת דבר שמעולם לא עשתה: 40 דקות של שנת צהרים. נדרשת עוד עבודה על מנת שהשניים, וגם ילדיהם, ימצאו את האיזונים המדויקים אך כפי שזה נראה כרגע הבית חזר לשיווי משקל בדגש על ה-WELL BEING של כולם".