תופעה: למה הישראלים הפסיקו לקחת ימי מחלה?

"בשבוע שעבר בת הזוג שלי, שעובדת בחברת הייטק ונמצאת בבית קרוב לשנה, הרגישה לא טוב. הפצרתי בה להיכנס למיטה לנוח אבל היא בחרה להמשיך לעבוד. היא סיפרה לי שבעידן העבודה מהבית הרעיון של 'יום מחלה' פשוט נמחק מהלקסיקון"

הסיטואציה הזאת מוכרת לרבים מאתנו בתקופה האחרונה. עם המעבר לעבודה מהבית וטשטוש חיי המשרד עם החיים הפרטיים, נדמה שלקיחת ימי מחלה הפכה למעשה לא לגיטימי. משיחות שערכתי עם נציגות חברות ועובדים, נדמה שבאמת יש ירידה אצל רבים בשיעור ימי המחלה. העובדים מרגישים "לא נעים" לבקש יום מחלה, כי הם גם ככה בבית ולעבוד מהבית במחשב זה גם ככה לא משימה כל כך קשה. יחד עם הלחץ בעבודה והרצון להוכיח את עצמך, הלגיטימיות של יום מחלה בזמן מגיפת הקורונה ירדה באופן אבסורדי ואנשים חוששים לבקש יום מחלה.

חשוב לציין שימי מחלה הם לא תמיד מסיבות בריאותיות. בנוסף לימי החופש שעומדים לרשות העובד, עומדים גם ימי המחלה - שלעתים מהווים פתרון לבעיות ולסידורים שיש לטפל בהם בתחום הבריאות אך לא רק. למשל, אם הילד חולה וצריך להישאר איתו בבית. יואל (השם האמיתי שמור במערכת) טוען שמאז תחילת המחלה הוא הפסיק לקחת ימי מחלה לצרכי סידורים. "אם פעם כשהייתי צריך ללכת לבנק או לחכות לטכנאי למשל, עמדה בפני החלטה לקחת חצי יום חופש או לדווח על יום מחלה. אף אחד לא אוהב לשקר, אבל כשיש רק 12 ימי חופש קשה להתנהל, לעומת זאת היום אין צורך להיכנס לפינות האלו".

 עו"ד שרון ברשטלינג כץ, מנהלת המחלקה המשפטית במשותף של ארגון "כוח לעובדים", שמאגד אנשים במקומות עבודה מענפים שונים, מסבירה שהירידה בלקיחת ימי המחלה קשורה לעובדה שלא כל מחלה היא מצב של אובדן כושר עבודה. יש מחלות שעדיף שלא נגיע איתן למקום העבודה, אבל בבית נוכל להמשיך להתנהל ולעבוד. גם אם קצת כואב לנו הגרון, העבודה מהבית מאפשרת להמשיך לעבוד בקצב שמתאים לנו מבלי לסכן את הסביבה.

"עובדים נאלצו להגיע חולים למקום העבודה, מכיוון שלא היה להם ימי מחלה"

מבדיקה שנערכה בקרב עובדי לקט ישראל, שהשוותה את לקיחת ימי המחלה בין מרץ עד דצמבר 2019 לעומת 2020, נמצא שאכן חלה ירידה של 39 אחוז. ב-2019 נרשמו 386 ימים לעומת 2020 שנרשמו 235 ימים. שלי קרמונה, מנהלת משאבי אנוש של עמותת לקט ישראל, המצילה שאריות מזון ומאכילה נזקקים, מקשרת את התופעה לרמת מחויבות העובדים למקום העבודה שהתחזקה לאור המעבר לעבודה מהבית: "אין כאן הוראה חלילה שמי שלא מרגיש טוב צריך להמשיך לעבוד, וזה גם לא נרמז. זה קשור לכל עובד ורמת המחויבות שלו. לדוגמה, יש לי עובדת מסורה ומחויבת ברמה כל כך גבוהה שהמשיכה לעבוד גם כשהייתה לה דלקת בסינוסים, כי אנחנו בתקופה מטורפת ולחוצה. בסופו של דבר אני הייתי זו שצריכה לומר לה - תפסיקי את העבודה, תנוחי ותמשיכי מחר, לא יקרה שום דבר".

הלגיטימיות בלקיחת ימי מחלה תלויה לא רק במצב הבריאותי או הנפשי של העובד, אלא גם במעסיקים ובאווירה שהם מייצרים במקום העבודה. קרן רובין, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת אוגורי ׁAugury, סטארטאפ המונה 80 עובדים בארץ ו80 בארה"ב, מספרת כמה חשוב להם לייצר במקום העבודה סביבה מאפשרת ופתוחה: "אנחנו לא רוצים שהשאלה של העובד 'כמה ימי מחלה נשארו לי?', בכלל תשב בראש של מישהו מהצוות. בימי מחלה לא מדובר רק על מצבו הפיזי של העובד אלא גם הנפשי".

"אנחנו נמצאים במציאות שהיא מאוד מורכבת, חלקנו עם ילדים בבית ללא מסגרות, וחשוב לנו שאנשים יבינו שאם אתם צריכים הפסקה - קחו אותה לא משנה מתי. השבוע הייתה לנו פגישה של כל הצוות בישראל והיא הייתה מאוד פתוחה. ראש צוות התוכנה שלנו אמר שם 'אני יודע שאנחנו לפעמים בלחץ מטורף כל השבוע, מחכים לסוף השבוע להוריד הילוך, אבל אם אתם מרגישים שאתם על הקצה, אל תסחבו בכוח עד יום חמישי אחה"צ, קחו את הזמן הזה שאתם צריכים - כי בסוף מדובר במרתון'".

הבעיה גדלה עוד יותר כשמדובר במקומות עבודה חיוניים, בהם העובדים לא יכולים לעבוד מהבית ואת ימי המחלה הם צריכים לשמור למקרה שייכנסו לבידוד

רובין מספרת שלכל הצוות, כולל המנכ"ל, יש בלוקים בלו"ז שכתוב עליהם "זמן משפחה" והיומנים פתוחים לכולם. ברגע שכולם רואים את זה, זה מחזק את הלגיטימיות. האחריות על בריאות העובדים, לא רק מבחינה פיזית אלא נפשית, עוברת גם למנהלים שצריכים לבדוק מה שלומם ולא רק בעבודה, אלא גם איך בבית ומה הם צריכים מעבר. לדבריה, השיחה הזו מאפשרת לאנשים להרגיש בנוח להעלות את הקושי בלי שיגיעו לקצה.

ולמרות זאת, מכיוון שמדובר בתקופה של חוסר וודאות, מאות עובדים היום נזהרים לא להשתמש בימי מחלה ומושכים את עצמם לקצה. עו"ד שרון ברשטלינג כץ מציינת כי יש המון חשש לאבד את מקום העבודה במצב הנוכחי של שוק התעסוקה: "המון אנשים מחזיקים במקומות העבודה בכל הכוח, ולכן יעשו הרבה יותר מאמצים ושמיניות באוויר להיות מאוד מגויסים למעסיק, מתוך רצון להיכנס מתחת לאלונקה ולשמור על מקום העבודה. יש חשש מאוד גדול בקרב העובדים ותחושת אי וודאות מאוד גדולה."

הבעיה גדלה עוד יותר כשמדובר במקומות עבודה חיוניים, בהם העובדים לא יכולים לעבוד מהבית ואת ימי המחלה הם צריכים לשמור למקרה שייכנסו לבידוד: "אנשים יכולים להיכנס לבידוד בכל רגע. אנחנו מכירים למשל תופעות מתגלגלות של אנשים במקומות עבודה טיפוליים או שנאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית למקום העבודה, שקיבלו הודעות על בידוד יותר מפעם אחת. לפי מתווה ימי הבידוד, היום הראשון הוא על חשבון העובד, עוד 4 ימים יורדים מימי המחלה של העובד ושאר הימים המדינה משלמת ומשפה את המעסיק. שמענו גם על מקרים בהם עובדים נאלצו להגיע חולים למקום העבודה, מכיוון שלא היה להם ימי מחלה וזו בהחלט כבר פגיעה דרמטית בזכויות העובד".

כמובן שכל מקרה לגופו, ולקיחת ימי מחלה תלויה בהמון גורמים מלבד תחושתו הפיזית והנפשית של העובד, בין אם מדובר באופי המעסיק או התרבות הארגונית של מקום העבודה. ההחלטה אם לקחת ימי מחלה היא בסופו של דבר החלטתו של העובד, שדווקא בתקופה לחוצה ומורכבת שכזו נדמה שבוחר לוותר על הזכות העומדת לרשותו. מה שמשאיר אותנו רק לתהות מה היה בתקופה שלפני הקורונה שגרם לנו לקחת יותר ימי מחלה? ואיך היום כולנו הרבה יותר בריאים בעצם?