אחד ממאה ילדים בישראל נולד אוטיסט, ומספר המאובחנים נמצא במגמת עלייה. למעשה, מספר האוטיסטים המאובחנים גדל פי חמישים (!) בשלושה עשורים. הנתון הזה מצביע, למעשה, על תופעה רחבה יותר: המודעות המקצועית והחברתית לבעלי צרכים מיוחדים עלתה באופן משמעותי בשנים האחרונות, וכך גם המודעות בנוגע לחשיבות השילוב שלהם בחברה.
ואמנם, בעסקים שונים, גדולים וקטנים כאחד, ניתן לראות יותר ויותר עובדים בעלי מוגבלויות פיזיות, תסמונות ולקויות כאלה או אחרות. אז איך זה נראה מהעיניים של המעסיק? לדבריו של אלי שור, מנכ"ל יקב הכורמים, זה כלל לא מורכב כמו שזה אולי נשמע.
כ-20% מכלל עובדי יקב הכורמים הם בעלי צרכים מיוחדים, ואלה מהווים גם 40% מהעובדים ביקב עצמו. "אני דור שישי שמנהל את העסק, ומאז שאני זוכר אותו אנחנו מעסיקים עובדים בעלי מוגבלויות", מספר שור, "יש לנו אנשים שהתחילו לעבוד בגיל 18 והם עוד מעט בפנסיה. זה כבר בדנ"א של החברה". כששור אומר "בעלי מוגבלויות", הוא מתכוון בעיקר לעובדים בעלי נכויות רגשיות, לקות שכלית או מחלות נפש, "אנשים שלא מסוגלים לתפקד באופן תקין לחלוטין".
אילו מין עובדים אלה?
"קודם כל, אתה לא יכול פשוט לקבוע לעובד כזה במה לעבוד. זה תהליך שבו מוצאים יחד את הדבר שהוא אוהב ומסתדר איתו. היום שמעתי סיפור על בחור שאמר שהוא רוצה לעבוד בנגרייה; שנתיים הוא החליף עבודות עד שסוף-סוף קיבל עבודה בנגרייה, ועכשיו כולם מרוצים".
השכר שמקבלים העובדים המיוחדים הוא בדרך כלל נמוך מהשכר של יתר העובדים, ונקבע לפי מדרג של משרד הכלכלה ("כתלות במסוגלות של העובד"). יש מי שירימו גבה בשלב זה, אבל שור לא מרגיש צורך להתנצל על כך: "אני לא מאמין בהעסקה לא כלכלית. לא צריך להכניס למערכת עסקית עובד שלא מקל על המערכת, אלא מכביד עליה, כדי לעשות חסדים. זה לא נכון לטווח הארוך".
במקום זאת, שור מציע, כאמור, לשלם לעובד לפי התפוקה שלו: "אם התפוקה של העובד שווה 3,000 שקלים, זה הסכום שנכון לשלם לו, בעיניי. עדיף אפילו לא להעסיק כלל, מאשר להעסיק אותם ואחר כך לפטר מתוך רצון להתייעל כלכלית. זה מאוד לא פשוט עבורם. עובדים כאלה נקשרים למקום העבודה, זו ממש אהבת חייהם לפעמים, והם לא מבינים למה פתאום פיטרו אותם. זה אולי לא נשמע מעודד, אבל חשוב שאנשים ידעו את זה".
אבל, חשוב לו להדגיש שיש תמורה לאגרה: "מעבר לתרומה החברתית העצומה, הנוכחות שלהם תורמת מאוד לחברה. בעבודה, הם מרגישים בבית, במקום מבטחים. למעשה, הרבה יותר מעובדים ללא מוגבלויות, שיכולים לעזוב את העבודה מחר. זה משפיע עלינו כעסק, והופך את כל העובדים למחוברים יותר למקום העבודה. באופן טבעי נוצרת משפחה ויפה לראות את האכפתיות של העובדים 'הרגילים' לאלה בעלי הצרכים המיוחדים".
"מבחינתם של העובדים האלה, תלוש המשכורת הוא חתיכת נייר. זה לא מדבר אליהם. העיקר הוא עצם העבודה", מתאר שור, "בנוסף, צריך להקדיש להם תשומת לב אחרת, בין אם מדובר בלוודא שהכול בסדר בבית, או אפילו בדברים קטנים, כמו להביא להם צ'ופרים מתוקים ביום חמישי. תשומת הלב הזו ממש פותרת בעיות".
מה הטיפ שלך למעסיקים שחושבים לשלב אנשים עם צרכים מיוחדים?
"תתחילו עם שניים לפחות, לא אחד. זה נותן להם ביטחון ופחות מבדיל אותם מהאחרים. זה גם יכול לייצר תחרות טובה אחד עם השני. מעבר לזה, תהיו סבלניים. צריך לתת ספייס ולאפשר קצב עבודה נמוך יותר, ולקבל בהבנה כל מיני דברים. למשל, יש לנו עובדים שמבצעים עבודות מורכבות, אבל יכולים להתחיל לרוץ ולרקוד ביקב פתאום. זה בסדר".
שילוב כזה יכול להצליח בכל עסק, לדעתך?
"לגמרי, פשוט צריך למצוא את המשרה הנכונה עבור כל עובד. גם בהיי-טק, למשל, צריך עובדי מעטפת. בסך הכול, זה נושא פשוט. צריך להתנסות, זה הכול".
תרומה של מיליארדים למשק
תמונת המצב בתחום העסקת בעלי מוגבלויות רחוקה מלהיות אידיאלית. "מבין האנשים עם מוגבלות חמורה, רק 42% מועסקים, לעומת 73% מהאנשים ללא מוגבלות - ישנם פערי שכר משמעותיים. 45% מבעלי מוגבלות חמורה מרוויחים שכר מינימום, לעומת 23% בקרב אנשים ללא מוגבלות", אמר אברמי טורם, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים, ביום עיון בנושא, שנערך לפני כחצי שנה בהסתדרות העובדים.
"לא שומעים בשיח מספיק על ההיבטים הכלכליים המשמעותיים מאוד למשק הישראלי, מכניסתם של עשרות אלפי אנשים כעובדים מהמניין", הוסיף טורם, "יש המעריכים זאת במעל 5 מיליארד ש"ח תוצר בשנה. (...) על משרדי הממשלה חלה אחריות מכופלת לשמש דוגמא לכל המשק ולהוביל את התחום".
מדינת ישראל, אגב, מעודדת בעלי עסקים, להעסיק עובדים עם צרכים מיוחדים, ואף מחייבת אותם. לפני שנתיים, למשל, נחתם הסכם בין הסתדרות העובדים, המעסיקים והמדינה, לפיו מקומות עבודה גדולים מחויבים להעסיק לפחות 3% עובדים בעלי מוגבלויות. מעבר לכך, למעסיקים מוצעות הטבות שונות, ביניהן השתתפות המדינה במימון התאמות לעובדים עם מוגבלות במקום עבודתם, ופטור מתשלום ארנונה עבור מקומות המספקים תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות (ועומדים בקריטריונים).
אבל, כמעסיק, מנכ"ל יקב הכורמים שור אומר שזה לא מספיק: "צריך לקבוע כמות של עובדים, למשל שמונה או עשרה, שעבורם תקצה המדינה מדריך שילווה אותם באופן קבוע במקום העבודה. רק בדרך הזו, בעיניי, בעלי עסקים לא יחששו מהעסקת עובדים עם צרכים מיוחדים".
היום, רוב העובדים בעלי הצרכים המיוחדים אמנם מגיעים מארגוני גג (דוגמת "עמותת שק"ל", "שיח סוד" ו"אלווין"), ששולחים מדריכים מטעמם, העומדים בקשר למול מקום העבודה ומסייעים בהתאקלמותם. אבל, לדבריו של שור, זה לא עונה על הצורך שלו כמעסיק במלואו: "כשיש שיעור גבוה של עובדים בעלי צרכים מיוחדים בעסק, עדיף שיהיה מדריך שמוצב באופן קבוע ויהיה חלק מהמערכת".
בעלי צרכים מיוחדים - גם בחיל המודיעין
רבים מכם, אם יידרשו לתאר לעצמם עובד בעל צרכים מיוחדים, כנראה יגיעו במודע או שלא לסטיגמות כאלה ואחרות באשר לסוג המשרה, ויתארו לעצמם משרה פשוטה שלא דורשת חשיבה מעמיקה. במכללת לוינסקי בתל אביב מבקשים לשבור את הסטיגמה, והשיקו תכנית לבוגרי מערכת חינוך בעלי אוטיזם, המתמקדת בפיתוח כישורים בתחומים הטכנולוגי, החברתי, האקדמי והתקשורתי. זאת, במקביל להכוונה של הלומדים לקראת פעילות עצמאית כתומכי תקשוב.
"קיים מחסור במסגרות של המשך הלימודים, המציעות הכשרה תעסוקתית לאוטיסטים בוגרים שסיימו את לימודיהם. בוגרי בתי הספר של החינוך המיוחד בגיל 21 או של החינוך הרגיל בגיל 18 מוצאים עצמם ללא נתיבי הכשרה ותעסוקה", מסבירה ד"ר יעל קמחי, סגנית רקטור במכללת לוינסקי לחינוך.
"יש בוגרים רבים עם צרכים מיוחדים ששואפים לעזוב את בית הוריהם, לעבור לגור בקהילה ולחיות חיים עצמאיים. כך הם יקדמו את עצמם, את החברה ואת הקהילה", מוסיפה ד"ר קמחי, "התכנית, שכוללת 40 מפגשים, נועדה לאפשר לאוטיסטים לקבל עצמאות ולהשתלב בחברה. אנחנו רוצים לאפשר לכל אחד לממש את הפוטנציאל הלימודי והתעסוקתי שלו, ולרכוש מקצוע מעניין".
תכניות מעין אלה נועדו לאפשר לבעלי צרכים מיוחדים להשתלב במסלול החיים הרגיל והנורמטיבי של הישראלי הממוצע. חלק בלתי נפרד ממנו הוא השירות הצבאי או הלאומי-אזרחי; בשנים האחרונות, גם המסגרות האלה מקבלות צעירים בעלי צרכים מיוחדים.
כך, למשל, "האגודה להתנדבות" מפעילה את תכנית "עוצמה", שפועלת לשילובם של צעירים עם צרכים מיוחדים במסגרות השירות הלאומי-אזרחי. היום פעילים במסגרת התכנית כ-400 צעירים, שמתנדבים 40-30 שעות שבועיות במקומות ההשמה, בליווי אישי וקבוצתי. לצד חווית ההתנדבות, שהיא לבטח משמעותית במיוחד עבור מי שהורגל, כנראה, להיות במשבצת של הזקוק לעזרה, השירות הלאומי מסייע בהכנה של הצעירים לעולם התעסוקה.
גם המערכת הצבאית מקבלת היום בחום צעירים בעלי צרכים מיוחדים. תכנית "שילוב מנצ"ח", של העמותות "אשלים" ו"אתגרים", בשילוב עם המדינה, מלווה את בני הנוער עוד לפני הגיוס, דרך השירות הצבאי ועד תכניות הכנה לשחרור, שכוללות הכוונה תעסוקתית והשכלתית.
במערכת הצבאית, כמו במסגרת השירות הלאומי, הצעירים בעלי הצרכים המיוחדים לא נמצאים במשבצת "הנזקקים", אלא תורמים בשירות שמתאים להם, משמעותי ככל שניתן. אחת הדוגמאות המובהקות לכך הוא פרויקט "רואים רחוק", שהוקם בשנת 2013 על ידי שני גמלאים של משרד הביטחון. במסגרתה, אוטיסטים בתפקוד גבוה משרתים כמפענחי תצלומי אוויר ביחידה 9900 של חיל המודיעין, תוך ניצול היתרונות הייחודיים להם, בתור מי שנמצאים "על הספקטרום".
בשורה התחתונה, שילוב של בעלי צרכים מיוחדים בחברה הישראלית, בין אם בשוק התעסוקה ובין אם בתחנות אחרות לאורך חייהם המקצועיים, תורמת לאותם אנשים ולמשפחותיהם, אבל לא רק להם, אלא גם לקהילה ולכולנו, כחברה שבהחלט לא תזיק לה קצת יותר לכידות חברתית.