סביבת העבודה המודרנית מביאה את העובדים לשבת שעות ארוכות מול המחשב בלי לזוז יותר מדי. אורח החיים המשרדי והסטטי הזה גובה בעיות בריאותיות של ממש, ולמרות זאת, בין שעות העבודה המתמשכות למחויבויות המשפחתיות, נראה שהמגמה לא עומדת להשתנות. "אין זמן" או "אין כוח" הם תירוצים שכולנו מכירים על בשרנו, אבל יש גם כאלו שנלחמים בהרגל המגונה ומצליחים לשלב ספורט באופן קבוע בשגרת היומיום שלהם.
אירה גורביץ': מרימת משקולות (וקרוספיט) ובודקת תוכנה
אירה גורביץ' (37) נשואה+1 מתל אביב. במקביל לעבודתה כבודקת תוכנה בחברת Kryon Systems, עוסקת באימוני כוח, קרוספיט. "כל העניין התחיל ממנוי סטנדרטי שעשיתי לחדר כושר", מספרת גורביץ', "התאמנתי תקופה קצרה עם משקולות ומכשירים, אבל הרגשתי שזה משעמם ולא מאתגר כלל. לפני כשנתיים, לגמרי במקרה נחשפתי למאמן שעוסק בקרוספיט. אחרי שיעור ניסיון הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות - להרים משקלים כבדים, לפתח מרכיבי כושר שונים ויכולות חדשות".
"אני רחוקה מלהיות ספורטאית תחרותית או בעלת יכולות יוצאות דופן, אני בטוחה שיש טובים ממני, אבל יחסית לזה שהתחלתי רק לפני כשנתיים וכבר הגעתי למשקלי הרמה של מעל ל-100 ק"ג, מראה שיש פוטנציאל ולאן להתקדם". היא מתאמנת בין 5 ל-6 פעמים בשבוע, כשעה וחצי בכל פעם, ומודה שזה אתגר לא פשוט להשחיל את זה בלו"ז צפוף עם משרה מלאה ומשפחה, "בסופו של דבר, אני מאמינה שאין דבר כזה 'אין זמן', יש עניין של סדר עדיפויות. והכי חשוב שתהיה גם סביבה תומכת. אני שמחה שהחברה בה אני עובדת, קראיון סיסטמס, מאפשרת לי ולקולגות שלי להגשים עצמם בתחומים נוספים. זה לא טריוויאלי". יש לציין כי מיקומה הגיאוגרפי של החברה מול החוף בתל אביב, מאפשר לעוד עובדים להצליח לשלב אורח חיים ספורטיבי של ריצה או שחייה.
מני מילשטיין: איש ברזל (צלח כבר 11 תחרויות!) ומנכ"ל
מני מילשטיין (37), נשוי+2 מרמת השרון. מנכ"ל ובעלים של iCount - תוכנה לניהול עסקים בענן, אותה הקים לפני כ-10 שנים וכיום משרתת למעלה מ 21,000 לקוחות בישראל. "מעולם לא הייתי אדם ספורטיבי. לשיעורי ספורט בתיכון הייתי הולך עם תחבושת אלסטית רק כדי שלא יגידו לי לעשות כלום. בשנות ה-20 התחלתי לרוץ קצת פה ושם אבל המהפך הגדול הגיע בגיל 30 כשהחלטתי לרוץ מרתון", מספר מילשטיין כיצד הפך מבטטת כורסא לספורטאי של ממש, "את המרתון הראשון רצתי בטבריה 4 חודשים לאחר ההחלטה, מיד נרשמתי למרתון פריז ועד סוף אותה השנה רצתי גם את מרתון אמסטרדם. במקביל, התחלתי לפזול לכיוון 'איש הברזל' ומהר מאוד התחלתי להתאמן גם בשחייה וברכיבה. מאז סיימתי עם חיוך (לפעמים אמיתי ולפעמים רק למצלמה), 11 תחרויות איש ברזל, בארץ ובעולם וכעת אני מתאמן לשתי תחרויות נוספות".
ושלא תחשבו שזה בא לו בקלות – הוא משקיע בתחביב הזה בין 10 ל-20 שעות בכל שבוע, כאשר את מרבית האימונים שלו הוא עושה מוקדם מאוד בבוקר כשכולם עוד ישנים. "אני משתדל לקום כל בוקר בסביבות 4:30-4:00, והכיף הכי גדול שלי הוא להגיע למשרד בשעה 8 אחרי אימון ארוך ולדעת שכל היום עוד לפניי. הזמן עם עצמי באימונים הארוכים האלה מאפשר לי לחשוב לעומק על כל מה שמתרוצץ לי בראש. למזלי אני לא אוהב לישון (מרגיש לי כמו בזבוז של זמן) ולכן אני מוצא את כל הזמן שאני צריך גם לספורט, גם לעבודה וגם למשפחה".
את אורח החיים הספורטיבי שלו מילשטיין מקפיד להנחיל גם בחברה אותה הוא מנהל: "במשרד אני מקפיד שיהיה אוכל בריא. כשיש ישיבות, במקום בורקסים יהיו אצלנו ירקות ופירות ואני מרגיש שהפעילות שלי נותנת לכולם השראה להתאמן בעצמם. הדבר הכי חשוב שהספורט לימד אותי זה את חשיבותה של הסבלנות והסכנה שבפזיזות. אותם חוקים שחלים על פעילות למרחקים ארוכים חלים בעיניי גם על פעילות עסקית. לדעת להיות סבלני ולהילחם לאורך זמן הם ערכי על בעיניי בשני התחומים".
יוסי אלוני: שחיין (למרות שהוא ירושלמי בנשמה) וסמנכ"ל שיווק
יוסי אלוני (58), נשוי+3 מרעננה הוא השחיין שבחבורה: "פעם הייתה אגדה אורבנית שירושלמים לא יודעים לשחות. אז אני ההוכחה שהאמרה הזו לא נכונה. מאז שהייתי ילד בירושלים שחיתי, רוב הזמן במסגרת נבחרות תחרותיות". אלוני המשמש כסמנכ"ל שיווק ומכירות באופטיבוס – חברה המפתחת פתרונות טכנולוגיים לאופטימיזציה של ניהול ותכנון משאבים לתחבורה ציבורית, מדגיש ש"שחייה היא מקצוע קשה ביותר. שעות של אימונים, לבד במים, ללא תקשורת עם החברים או המאמן מסביב. רק אתה והמים. אימוני שחיה הם אמצעי להשיג מטרה רחוקה, ומי שמתאמן בצורה רצינית לומד שיעור לחיים".
"תמיד הייתי רגיל לקום מוקדם ולהישאר ער עד מאוחר. יש לי שריטה שאומרת ששינה ארוכה היא בזבוז זמן. גם בשחייה אני רגיל להתייצב בבריכה ב-6 בבוקר ולשחות 2 קילומטר, זאת תחושה מדהימה", מספר אלוני ונראה שמעט שעות שינה היא תכונה שחוזרת על עצמה בקרב המרואיינים בכתבה, "ב-30 השנים האחרונות אני מקפיד לשחות כמעט כל בוקר וזה כיף גדול. העבודה שלי מאוד תובענית, יש עומס ולחץ והשחייה, מעבר לבריאות, מהווה עבורי סוג של מדיטציה - התנתקות מכל מה שמסביב ולו לשעה אחת, אני והמים וזהו".
"באופטיבוס רוב החבר'ה צעירים בהרבה, אבל אני מסופק אם אחרים מקפידים לעשות פעילות ספורטיבית כזו אינטנסיבית. אני מרגיש שכשאני מתחיל את יום העבודה שלי אחרי שחיית בוקר, אני מלא אנרגיה וכוח, התוכניות מוכנות אחרי ש'בישלתי' אותן במשך שעה בבריכה".
חן רבינוביץ': התאהב בספורט ייחודי בעקבות סרט דוקומנטרי על כלא רוסי
חן רבינוביץ' (29) מבאר שבע, עובד כ-Affiliate Marketing Manager & PPC Campaigner , בפלטפורמת הקניות באינטרנט Zipy. בין ניהול הקריירה חן מספיק לעסוק בספורט ייחודי - אימוני רחוב (Street workout). "אני מכור לזה", הוא מודה ומספר איך את הדרך המאוד לא שגרתית שהובילה אותו לתחביב: "כל העיסוק בספורט הזה התחיל לאחר שצפיתי בסרט דוקומנטרי על בתי כלא ברוסיה וחיי היומיום של הכלואים שם - חלק נכבד מהסרט התמקד בספורט הזה. מאז אני מקדיש לעניין 4-3 אימונים בשבוע שכוללים גם ריצות".
רבינוביץ' משתדל לצפות ולעקוב אחר סרטונים שעולים ברחבי הרשת עם תרגילים חדשים שטרם ניסה. "היום למשל, אני כבר עושה שלושה סטים של עשר עליות מתח עם יד אחת. בזמן האחרון אני מנסה לעשות תרגיל די קשה בתחום של אימוני הרחוב והוא היתלות על עמוד בצורה מאוזנת כאשר הגוף ישר (כלומר מקביל לקרקע). עד כה אני כל כך רחוק מלהצליח וההתרסקויות על הרצפה לא חולפות - לכן אני משתדל לעשות את זה במקום שכוח אל שאף אחד לא יראה, אבל אני ממשיך להתמיד".
ספורט שהפך לפופולרי בקרב הרשתות החברתיות
גם פה, כמו גם אצל ארגונים אחרים, הספורט הצליח להשתלב בין המשרדים בחברה: "הבוסים שלנו פינקו אותנו במכשיר ספורט המשלב מתח, מקבילים ועוד כמה אלמנטים דומים", מספר רבינוביץ' בהתרגשות, "החלטנו בצורה קולקטיבית שבכל הפסקת קפה אנחנו עושים מספר סטים וככה העוגיות והקפה מתקזזים עם התרגילים. מעבר לעניין הבריאותי זה משחרר, מרגיע ויוצר אחלה של מורל באמצע יום עבודה לחוץ".
אלון סגל: דייג בצלילה חופשית (ואפילו אוכל את השלל) ומנהל מכירות
אלון סגל (29) מגבעתיים, משמש כמנהל מכירות ב-EZsave - אפליקציה לחיסכון בהוצאות החשבוניות החודשיות, עוסק כתחביב בספורט דיג בצלילה חופשית. "הספורט הזה מאפשר להירגע. גם ככה היומיום של כולנו עמוס. בים אנחנו נושמים כמו שצריך ומתנתקים וזה ממש כמו מדיטציה. אין ספק שזה מהווה גם נושא שיחה ששובר מחסומים ומסייע ליצור קשר עם הרבה אנשים בהם אני נתקל ביומיום במהלך העבודה".
גם אצל סגל החיבה לים החלה הרבה לפני שהפך למנהל: "כבר מגיל צעיר הייתי הולך לים לדוג עם אבא שלי באמצעות חכות. בגיל 15 היינו בחוף פלמחים והוא הביא לי מסכת צלילה פשוטה. הכנסתי את הראש למים ופתאום ראיתי המון דגים. אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לקנות רובה ולדוג בצלילה. הוא קנה את הרובה הראשון שלי בערך בגיל 16 והתחברתי לכל מיני פורומים של דיג וצלילה. התחלתי ללמוד ולקרוא כתבות. בגיל 20 עשיתי גם קורס צלילה חופשית כדי ללמוד את היסודות והטכניקות - איך נושמים נכון, איך נרגעים לפני וכדומה".
"במהלך השנים למדתי את הים דרך פורומים מקצועיים באינטרנט - פייסבוק, בלוגים ואפילו מפגשים חברתיים. למדתי על זרמים, גאות ושפל, רוחות וכל מה שיכול להשפיע על הדגה ועל תנאי הצלילה על מנת שאוכל לצלול באופן מיטבי". סגל אמנם לא יכול להביא את הים לעבודה, אבל הוא בהחלט ממנף את התחביב הספורטיבי: "יש לי חברים שהם בעלי מסעדות. הרבה פעמים אני מוציא דגים מהים והולך אליהם למסעדות, שם אנחנו מכינים מהם סעודה שלמה".
שלומי בנאמו: גולש רוח (כבר מגיל 9) ומנהל צוות
שלומי בנאמו (26), חיפאי שמנצל את הקרבה לים ועוסק בגלישה לצד עבודה תובענית בחברת מדסק סקיוריטי. בנאמו משמש כמנהל צוות מודיעין סייבר ואחראי על מבדקי Social Engineering, ומצליח לשלב שתי אהבות ילדות: "מגיל 10 התחלתי לעסוק במחשבים ועולם ההאקינג משך אותי בעיקר. גם היום החיים שלי סובבים סביב 2 דברים עיקריים, מחשבים וגלישת גלים".
"הגלשן הראשון שקיבלתי היה בגיל 9 עם המון דחיפה מאבא שלי שהוא מציל במקצועו משנת 1983. מילדות ועד הצבא הייתי משתתף בתחרויות כחלק מסבב הגלישה הישראלי וכיום אני גולש לכיף ומתחרה בתחרויות מקומיות להנאתי. כל יום שמתחיל אצלי בגלישה של שעתיים בבוקר גורם לי ל-100% מיצוי של היכולות שלי בעבודה ונותן לי הרגשה נפלאה במהלך היום".
מתן פרטמן: מתחרה באולטרה-מן ובאולטרה מרתונים ומנכ"ל
מתן פרטמן (29) מתגורר בת"א, מאורס לסתוית, מנכ"ל ובעלים משותף של חברת R&M אשר מלווה משקיעים להשקעות נדל"ן רווחיות בארץ ובחו"ל. "לעולם הספורט נכנסתי מגיל צעיר מאוד", הוא מספר, "התחלתי לשחות בגיל 6 בעקבות אחותי הגדולה, בגיל 14 התחלתי להשתעמם מהשחייה וחיפשתי אתגר חדש ומצאתי אותו בטריאתלון. מאז ומתמיד אהבתי אתגרים פיזיים ומנטאליים, ומצאתי שלווה בעולם של הספורט, כבר בגיל 18 רצתי את המרתון הראשון שלי".
אחרי שירות של 5 שנים בצבא חזר פטרמן לענף הטריאתלון, אבל זה לא הספיק לו: "המרחקים החלו להתארך, התחלתי לעשות 'איירונמנים' כאשר את הראשון עשיתי באוסטריה בגיל 24. מאז עשיתי עוד איירונמן נוסף בגרמניה, אולטרה-מן (10 ק"מ שחייה, 450 ק"מ אופניים ו-84.4 ק"מ ריצה) ואולטרה מרתונים. כיום אני מתאמן לחצי איירונמן שיתקיים בסוף ינואר באילת ולאיירונמן נוסף שיתקיים בפרנקפורט ביולי 2018".
"האימונים הם מאוד אינטנסיביים ומשתנים בין התקופות, בתקופת השיא אני מגיע לסדר גודל של 20 שעות אימון שבועיות. רוב האימונים מתרחשים בשעות המוקדמות של הבוקר הרבה לפני שעות העבודה. הספורט משמש בשבילי זמן לנקות את הראש ולסדר את המחשבות, להתנתק קצת מהפלאפון ומהמיילים". לפי פטרמן נראה שהספורט רק מוסיף לעסקים: "אני מאמין שהספורט מאוד עוזר בניהול, וישנם הרבה דברים משותפים לעולם של תחרויות איש ברזל ולניהול. למשל הצבת מטרות גדולות שנראות בלתי אפשריות, הורדה שלהם לכדי תוכנית פעולה ויישום. התמדה והבנה שמדובר בתהליך ויש הרבה עליות ומורדות, שצריך להמשיך להתמיד למרות הקושי לאורך כל הדרך, עד השגת המטרה".
"בעסקים כמו בספורט צריך להתייעץ ולהיעזר בטובים ביותר. כמו שבספורט אתה נעזר במאמן, תזונאי, טכנאי לציוד וכדומה, גם בעסקים זה קריטי להיעזר בטובים ביותר כמו עו"ד, רו"ח, יועץ אסטרטגי וכו'".
הספורט הפך לחלק אינטגראלי מהתרבות הארגונית המודרנית
העובדים האלה אינם לבדם. במציאות העכשווית נדמה כי ספורט הוא נדבך חשוב שחברות מטמיעות כחלק מהתרבות הארגונית. כמו אצל רבים אחרים גם אצל חברת רדיס לאבס (Redis Labs) לדוגמא, הספורט בא לידי ביטוי בצורה מאוד משמעותית כחלק מיום העבודה. על אף שאין קשר בין ספורט לליבה העסקית של החברה, הם דואגים לשלב פעילות עם זיקה ספורטיבית להפגת המתחים. "יש לנו סולם כושר, משקולות, מזרני פילאטיס. בכל יום בשעה 12:00 יש התארגנות עצמית של עובדים לפק"לים במשך 10-15 דקות, יש שיעורי פילאטיס פעם בשבוע בהדרכת אחת העובדות, ובאופן כללי יש מודעות גבוהה לנושא בארגון", מסכמת עדי שטרן דירקטורית משאבי אנוש בחברה.