בשבועות האחרונים המשק הישראלי חוזר בהדרגה לפעילות בהיקף גבוה, אחרי פגרת קורונה ארוכה. במשך חודשים ארוכים תהינו איך ייראו החיים שאחרי הקורונה, אילו שינויים התחוללו בשוק העבודה ואילו הפתעות תביא עמה התקופה החדשה.
אין ספק כי החידוש הגדול של תקופת הקורונה, לפחות בכל הקשור לעולם התעסוקה, היה הגילוי שאפשר לעבוד מהבית ולהישאר יעילים. ולמרות כל זאת, נראה כי תור הזהב של העבודה מהבית חלף והעובדים חוזרים בהדרגה למשרדים. ההסבר לכך פשוט: חלק גדול מהיעילות של העבודה מהבית בתקופת הקורונה, נבע ממיעוט הסחות הדעת - מרבית הפעילויות שממלאות את זמננו היו מושבתות ממילא, והיכולת להתרכז בבית הייתה גבוהה בהרבה מהרגיל.
כעת, עם ההסתערות המחודשת על חיי הפנאי, וכל מה שהם מציעים, העבודה מהבית נעשית פחות יעילה. מסיבה זו, טבעי שמנהלים רבים יעדיפו בכל זאת שעובדיהם יחזרו למשרד. ההנחה הסבירה היא שלמרות התוכניות הגדולות לשנות בצורה דרמטית את ההרגלים של כולנו, שוק העבודה יחזור פחות או יותר לצורתו המקורית. יש להניח שגם בשאלת מודל הישיבה במשרדים, נראה חזרה למשרדים אישיים ולמקומות קבועים - אפשרות שמרבית העובדים מעדיפים על פני מקומות מתחלפים על בסיס מקום פנוי.
שילוב הבית בתוך שגרת העבודה יצר, שלא במתכוון, מעין שוויון בין העובדים למעסיקים
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהתובנה העיקרית שלקחנו מהשנה האחרונה בכל מה שקשור להרגלי העבודה: המצב הקיים אינו קדוש ותמיד אפשר לחשוב על דרכים חדשות לשנות את הרגלי העבודה לטובת העובדים, המעסיקים וגם המשק. יש לקוות ששוק העבודה הישראלי ישכיל להשתנות ולהתאים את עצמו. ויש לא מעט דרכים לעשות זאת:
הצעד הראשון הוא קידום מודלים גמישים של עבודה, שמצליחים לשלב בין הבית למשרד. חודשי הסגר הוכיחו שכמעט את כל המשימות אפשר לעשות מהבית. לא פעם, זה בדיוק מה שהעובד צריך כדי לחוש יותר חופשי. עבור עובדים בעלי ילדים קטנים, יש לכך חשיבות מכרעת. כבר כיום, מודלים המשלבים בין הבית למשרד נהנים מפופולאריות גוברת בענף ההייטק, ואפילו במגזר הציבורי הוחלט לעבוד מהבית יום אחד בשבוע באופן קבוע. אין ספק כי בקרוב נראה עוד מגזרים מאמצים מודלים כאלה.
המעבר ההדרגתי לעבודה מהבית, או ליתר דיוק שילוב הסביבה הביתית בסדר היום בעבודה, הביא לתוצאה נוספת: אם בעבר חברות התחרו על מועמדים באמצעות משרדים מעוצבים ומאובזרים וסביבת עבודה מפתה, וניסו בצורה זו להחזיק את העובדים במשרד שעות ארוכות, הטרנד הנוכחי הוא לאפשר לעובד לבצע חלק מהעבודה בסביבה הנוחה ביותר עבורו – הבית.
שילוב הבית בתוך שגרת העבודה יצר, שלא במתכוון, מעין שוויון בין העובדים למעסיקים: לפתע, מאחורי מסך הזום כולם שווים – לכולם יש משפחות שפורצות מדי פעם לפריים וכולם יושבים בחדרים דומים. כשאתה "מבקר" אצל המנהל בבית, הוא כבר לא הבוס המאיים. משהו בדיסטנס נשבר. זו הזדמנות לשנות את סגנון הניהול מגישה מרוחקת ורשמית לגישה רכה יותר ובגובה העיניים, מבלי לוותר על סמכותיות הכרחית.
קרוב לוודאי שהיתרון המורגש ביותר בעבודה בתקופת הקורונה היה החיסכון העצום בזמן. אלה לא רק שעות הפקקים שנחסכו בכל יום, אלא ההבנה שלא מעט פעילויות אינן מחייבות נוכחות פיזית. גם אחרי הקורונה, שיחות וידאו נותרו כלי יעיל במיוחד. אין כל סיבה שלא לקיים ישיבות עם ספקים ואפילו ראיונות עם מועמדים באמצעות זום. גם בניהול ישיבות פיזיות, ההבנה היא שזמן הוא משאב יקר שצריך לחסוך בו, והמגמה היא ניצול נכון ותכליתי של הזמן.
כאמור, יש להנמיך ציפיות ולהבין שהדברים לא עומדים להשתנות מקצה לקצה כל כך מהר – ובכל זאת, כבר כיום ניתן ללכת כברת דרך. קרו לא מעט דברים בשנה האחרונה שנרצה להשאיר מאחורינו, ואת הדברים החיוביים כדאי לאמץ בשתי ידיים.