רוב האנשים סבורים שלכעס יש סגולות של קתרזיס. לכן חברים טובים נוהגים לייעץ זה לזה לשפוך את הלב ולהוציא מה שכואב, בהנחה שזה מה שיביא להם מרגוע. מקורה של מחשבה זו באמונה עממית שקובעת שכעס רצוי להוציא, כאילו מדובר בחומר שיכול להתאדות על ידי צעקות, דמעות וטריקת דלתות.
אלא שאין זו אלא אגדה, כזו שנולדה מתוך קושי למצוא דרכים יעילות יותר לשלוט במפלצת הזאת. האמת היא שכעס אינו מוליד שום הרגשה מטוהרת, נהפוך הוא. כעס הוא כמו רפש המונח כל הזמן בתחתית נפשך. ככל שאתה מוציא יותר כעס, אתה בוחש יותר וכך מעלה את הבוץ מעלה. מי הנפש שלך נעשים עכורים יותר ויותר.
אפילו על משה רבנו נאמר שבכעסו נסתלקה ממנו רוח הקודש, ואילו בודהה, בדרשה הראשונה שלו על ארבע האמיתות הנאצלות, הציג את הכעס כמקור הראשון של הסבל.
מי פה החזק?
הכעס ממלא ארבעה תפקידי מפתח:
א. חיזוק העליונות שלנו - כשאנחנו כועסים אנחנו מרגישים שאנחנו טובים יותר והוגנים יותר והגיוניים יותר מהזולת. "אתה לא בן אדם", אתה אומר, ומשוכנע שהוא הבחור הרע ואתה הטוב.
ב. השלכת האחריות - אתה יכול לכעוס רק כשאתה משוכנע שמישהו אחר אשם במצב. כשאתה בטוח שמישהו אחר אשם, אתה מרגיש קורבן חף מפשע. כך משחרר אותך הכעס מהצורך לבחון את עצמך, מחזק את עמדותיך השגויות ומסכל את יכולתך לראות את טעויותיך.
ג. כפיית דעתנו - כעס הוא נשק שאמור לאפשר לנו להשיג את כניעתו של הזולת ואת הסכמתו לעמדתנו. באמצעות הכעס אנחנו דורשים, מפחידים, מאיימים, מצפים לציות ומענישים את מי שמתנגד לנו.
ד. חיזוק האשליה של כוח ואי פגיעות - כעס נתפס כרגש מלא עוצמה, והכועס מרגיש שהוא סוף סוף מצא את הטמפרטורה המתאימה לו. אבל כעס אינו אלא עוצמה מדומה. למעשה הוא ביטוי מובהק של חולשה וחוסר שליטה, ולמרות אשליית הכוח, מקורו תמיד בחוסר אונים לנהל את המצב בדרך בוגרת.
כשמישהו כועס עליך, זכור שהוא פשוט מנסה להיפטר מהמצוקות שלו, ולא יודע איך. אם גם אתה לא יודע איך להיפטר מהמצוקה שלך, אתה מחזיר לו כעס, ואז שניכם שוקעים עמוק יותר במצוקותיכם.
כעס שימושי
יחד עם זאת, כעס יכול להיות גם בונה ומועיל, אם הוא עומד בתנאים הבאים:
1. כעס בזמן הנכון: כעס רק כשאתה נמצא במצב של שפיות, שמאפשר לך להתייחס גם לעמדתו של הצד השני, ורק כשהשני נמצא במצב של שפיות, כדי שיהיה מסוגל לקלוט את המסר שלך.
2. כעס במידה הנכונה: כעס רק כשאתה מסוגל להתרכז בנושא הספציפי שעורר את הכעס, בלי להכניס את כל ההיסטוריה ואת כל בני המשפחה לטיעונים שלך.
3. כעס בדרך הנכונה: כעס רק כשאתה מסוגל להביא נימוקים משכנעים במקום האשמות.
4. כעס מהסיבה הנכונה: כעס כדי לגלות את המחשבה השגויה שלנו, וכדי להחליף אותה במחשבה מתוקנת.
5. כעס למטרה הנכונה: כעס רק כדי שהכעס יגלה לך מקום חלש ביחסים, שעליך לחזק.
ועוד שלוש עצות:
א. כדי להתגבר על הכעס, שאל את עצמך אם יש דרך אחרת לראות את הדברים.
ב. הפרד את מה שאתה מרגיש ממה שאתה מבטא. כעס הוא לגיטימי, אבל שבירת השולחן או פגיעה במישהו אינה הכרחית ואינה עוזרת לך לשכנע.
ג. והכי חשוב: זכור שאתה לא קורבן. בכל מצב, אתה אחראי לדרך שבה אתה בוחר להתמודד עם הכעס שלך.
