המהומה סביב החלופה לחוק טל, המסדיר את גיוסם של החרדים לצבא ובהמשך את שילובם במעגל החיים במדינה, אינה צפויה לשכוך בקרוב. יחד עם סוגיית השירות של ערביי ישראל, מדובר כאן בשאלה שיש לה השפעה מכרעת על עתיד המדינה, וכל אחד מושך בכיוון שלו.
שני כוחות דומיננטיים מעורבים בפרשה הזו. הכוח האחד אומר כי כולם צריכים לשאת באחריות הנובעת מהחיים במדינת ישראל, אם בהשתלבות במעגל העבודה ואם בתרומה למדינה, בדמות שירות צבאי או אזרחי. הגורם השני אומר כי יש לכבד את התפיסה המכתיבה את חיי החרדים בישראל, תפיסה היוצרת בידול, תפיסה לפיה על מי שנושא בנטל לתמוך בה ולממן אותה.
מנקודת מבט רוחנית, מדובר בשני כוחות הבאים לידי ביטוי בכל תחומי החיים. הכוח האחד רוצה להיצמד למוכר, לידוע, שואף לשמר את מה שקיים. זהו המקום בתוך כולנו שמתנגד לשינויים, שרואה בשינוי פוטנציאל לאובדן, לאסון. הוא בא לידי ביטוי בהתמודדויות היומיומיות שלנו, התמודדויות בהן אנו נדרשים לעזוב את הישן ולעבור לחדש.
פעמים רבות הכוח הזה מתעורר בתוכנו כאשר אנחנו עומדים בפני שינוי שבמהותו הוא חיובי – קידום בעבודה, שלב חדש בזוגיות, הרחבת משפחה, מעבר לעיר אחרת וכד'. למרות שבהיגיון אין סיבה להתנגדות לעלות, היא עולה. לפעמים אנו חווים אותה ישירות, ברגשות ובמחשבות שיש בתוכנו; לעיתים מכשולים במציאות מבהירים לנו שאנו לא באמת רוצים להגיע לאן שאנו רוצים להגיע.
הכוח השני המעורב בסיפור הזה דומיננטי לא פחות. זהו כוח המושך אותנו לעבר שינויים, לעבר מימוש גדול יותר של הפוטנציאל האישי והקולקטיבי שלנו. זהו כוח האומר כי כל אחד צריך לקחת אחריות על חייו ועל צרכיו ולתת את מה שביכולתו לתת, במטרה שהמציאות – האישית והקולקטיבית – תשגשג. זה כוח האומר כי אינני יכול לצפות שאחרים יטפלו בי, יעשו בשבילי, יממנו אותי. אני יכול לקבל עזרה, אבל עליי גם לתת בתמורה.
מה יקרה במציאות המשותפת שלנו, אינני יודע. השאלה החשובה יותר היא מה יקרה בתוכנו. עד כמה אנחנו מוכנים להשתנות? להרפות ממסורות ישנות, שהתאימו לתקופות אחרות, ולבסס מנהגים המתאימים לתקופה בה אנו חיים? אנו – לפחות חלקנו – רוצים שהחרדים ישתנו. עד כמה אנו מוכנים להשתנות בעצמנו?
הגרמנים אומרים לא
מסורת יהודית אחרת עומדת למבחן רחוק מכאן, בגרמניה. בית משפט גרמני קבע לאחרונה כי הליך ברית המילה אסור, ובעקבות כך הפסיק בית חולים יהודי בברלין לקיים את המנהג העתיק. גם בהולנד מתקדם תהליך שבמסגרתו תיאסר שחיטה כשרה.
כאן בישראל רבים מתקוממים נגד הרצון של החרדים להיאחז במסורת של לימוד תורה, אבל כשאנו מסתכלים על פעולות אלו באירופה, רבים מתקוממים נגד הפגיעה בערכי היהדות. זו סתירה מהותית בגישה של רבים מאיתנו, שכדאי לתת עליה את הדעת.
בדומה למאבק על גיוס לצה"ל והשתלבות החרדים במעגל העבודה, גם המאבק על ברית המילה נובע מאותה המחלוקת. באירופה רואים את הסתירה בין מסורת דתית עתיקת יומין לבין גישות מודרניות, מפותחות, המבחינות בסבל שעובר תינוק בן שמונה ימים ובעל חיים, ומבקשים לעצור כליל את הסבל או להפחיתו במידה ניכרת.
זו אותה היבשת ממנה צמח היטלר, אמנם; אבל זו היבשת ממנה צומחים מנהגים הומאניים רחבי השפעה בשנים האחרונות, מנהגים חדשים המעוררים את זעמם של רבים בשנים האחרונות. הגישה ההומאנית לגידול בעלי חיים רווחת מאוד באירופה לא רק בהקשר של שחיטה, ההתנגדות להנדסה גנטית בתעשיית המזון חזקה מאוד ביבשת זו, כמו גם היחס החיובי יחסית להומואים ולסביות במדינות כמו בריטניה והולנד. כעת עומדת הדת על הכוונת, תזכורת לכולנו שברוח הקדמה הנושבת בעולמנו, איש אינו יכול להיאחז עוד במה שהיה.