כמעט כולם יודעים שיש דתיים-חסידים שהם חלק מחסידויות. הם נראים מעט שונים מהחרדים הרגילים, מתלבשים אחרת, גרים בקהילות משלהם, מתחלקים לחסידויות שונות (חב"ד, גור, ויזניץ, ברסלב ועוד). אבל מה ברמה המהותית שונה בינם לבין הדתיים הרגילים, אם בכלל? הרי הביגוד השונה אמור לייצג משהו, אז מה בדיוק?
הרב גד ליאור, חסיד ברסלב המתגורר בצפת בראש קהילה של בעלי תשובה, מתנדב להסביר את מהות החסידות. "מייסד החסידות הוא רבי ישראל הבעל שם טוב, שחי לפני כ-300 שנה", פותח הרב בביאור הרקע שממנו צמחה החסידות. "בגלות הארוכה שעם ישראל עבר, עם כל הרדיפות, הפוגרומים והעניות, נוצרו כמה בעיות. קודם כל, נוצר פילוג בין פשוטי העם לבין תלמידי החכמים. שנית, היהדות נפלה אל מין קרירות – דברים שהיו אבני יסוד ביהדות, כמו שמחה ותפילה בהתלהבות, נשכחו כמעט לגמרי. לתוך כל זה נולד הבעל שם טוב בי"ח אלול, חודש התשובה, והחסידים היו מסבירים שזה 'חי תשובה', כי הוא רצה להחיות את התשובה, להראות שלא רק למדנות היא העיקר, ושהקב"ה רוצה את הלב של האדם. הוא רצה להחזיר את ההתלהבות הראשונית של עבודת השם".
האם החסידות שינתה משהו יסודי ביהדות, כמו גמרא ושולחן ערוך?
"יש סיפור על אחד מגדולי החסידות, 'הבעל מאור ושמש'. הוא הגיע מבית של מתנגדים, ברח מביתו והלך ללמוד כמה שנים אצל גדולי הצדיקים החסידים. יום אחד אבא שלו בא אחריו, ראה את סדר הלימוד שלו, והבין שהוא לומד שם את אותם דברים שהוא למד בבית – אותה גמרא ואותו שולחן ערוך. הוא שאל את בנו 'אם כך, מה ההבדל?'. ענה לו הבעל מאור ושמש: 'זה כמו ההבדל בין מרק קר למרק חם'. כלומר, יש כאן את אותם מרכיבים, אבל ביום גשום כמו הגלות, לאכול מרק חם זה לגמרי אחרת מלאכול מרק קר.
זה ההבדל של החסידות: לאו דווקא בתוכן אלא בהתייחסות לדברים. החסידות נשענת מאוד על פנימיות התורה, בניגוד למתנגדים שדבקו בעיקר בפשט של התורה. החסידות מבוססת על הקבלה, על הזוהר הקדוש, על כתבי האר"י. משם נובע מעיין החסידות".
כמו שריון וחיל אוויר
"לבעל שם טוב היה מספר מסוים של תלמידים, והם גרו בעיירות שונות. אחד גר בעיירה גור, אחד בוויז'ניץ, אחד בסאטמר. כל אחד מהם לימד לרבים את החסידות, והפך למנהיג חסידי. אבל ברור שהם לא חלמו שזה יעורר מחלוקת בהמשך, שאחד כביכול צודק ואחד לא. הדרכים פשוט שונות בעבודת השם. היו כאלה ששמו יותר דגש בתפילה, היו ששמו יותר דגש בלימוד התורה וכן הלאה. כמו בחלוקה לחילות שונות בצבא, כל אחד התמקד בנקודה שהאירה לו מתוך החסידות".
מה שעוד מאפיין את החסידים הוא לבוש שונה, גם משאר הדתיים וגם מחסידות לחסידות. למה בעצם?
"חלק מהעניין של החסידים הוא שבגלל שהם נלחמו במודרניזציה ובשינוי, הם ממשיכים להתלבש כפי שנהגו להתלבש באותה עיירה באירופה. לעומת זאת יש חסידויות כמו חב"ד, שהרבי הקודם הנהיג שישנו את לבושם ללבוש יותר מודרני. חשוב לציין שהחסידות כפי שהבעל שם טוב הביא אותה לעולם, אין לה שום קשר למפלגתיות או ללבוש. הלבוש השונה לכל חסידות זה דבר שדווקא מסתיר ומקטין את משנתו, שהיא למעשה רחבה הרבה יותר, ונוגעת לכל יהודי באשר הוא".
היום הברסלבים, למשל, הולכים עם הלבוש שהלך איתו בזמנו רבי נחמן?
"פחות או יותר, כן. למרות שהיום יש ערבוב מאוד גדול. אומרים על רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן, שהוא היה הולך בכלל עם קסקט".
הרב ליאור מספר שיש כיום עשרות חסידויות, כשהגדולה מביניהן היא חסידות גור, המונה בארץ ובעולם כ-10-12 אלף בתי אב. "ברסלב היא החסידות הכמעט יחידה שגדלה עם גל התשובה", מוסיף הרב, בעצמו בעל תשובה. "אני חושב שבדור שלנו אנשים מחפשים יותר ויותר את הדרך האינדיבידואלית שלהם, בפרט בעלי תשובה שפחות רוצים להיות בורג במערכת מאוד הדוקה ומוגדרת. רבי נחמן משאיר לאדם מרחב אישי מאוד רחב. בנוסף לכך, רבי נחמן נתן פתרונות בדיוק לדור של היום – השמחה, ההתבודדות, התיקון הכללי וכן הלאה".
הייתי בפריז וגם ברומא
מאפיין מרכזי אחר של החסידויות הוא האדמו"רים. לכל חסידות יש אדמו"ר משלה, בין אם חי ובין אם לא, ולעתים היחס של החסידים כלפיו עובר את סף ההערצה. אדמו"ר הוא ראשי תיבות של "אדוננו, מורנו ורבינו", ובחלק מהחסידויות התואר עובר מאב לבן או מאב לחתן. "יש אדמו"רים שציוו בצוואתם שכל הילדים שלהם, ולא רק אחד, יהיו אדמו"רים. למשל בחסידות נדבורנה שימשו במשך שמונה הדורות האחרונים יותר מ-100 אדמו"רים, רובם במקביל".
דווקא בחסידויות ברסלב וחב"ד, הפופולאריות במיוחד, אין כיום אדמו"ר. למה?
"בברסלב זו השיטה, רבי נתן כשיטה לא רצה להיות אדמו"ר. הוא רק מלמד את תורת האדמו"ר, רבי נחמן. הרבי מליובאוויטש לא הורה על מישהו ספציפי כממשיך דרכו".
למה להיות חלק מחסידות שיש לה אדמו"ר אחד שעל פיו יישק דבר, ולא להתחבר אל כל גדולי ישראל?
"נכון, זה מצמצם. אבל המינון הנכון הוא שהאדם יבחר לו דרך שקרובה לו בעבודת השם, ולא יאבד את היכולת לקבל מכל הצדיקים. בכלל, הראש המצומצם לא נמצא במשנת החסידות וגם לא ביהדות. יהודי אמור להיות מאוד רחב אופקים. רבי נחמן מברסלב אמר שכמו שהגויים אוהבים להתפאר 'הייתי ביוון, הייתי באיטליה, הייתי בספרד', כך היהודי צריך 'לטייל' בכל הספרים הקדושים, להכיר את הכל, ללמוד מהכל. זו הרחבת האופקים האמיתית".