תכף המדינה תתמלא במדורות ענק, קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון יהפוך למקום יותר צפוף מ-H&M ביום הפתיחה ותורת הקבלה תהפוך לאייטם חם במקומות הרלוונטיים. אבל שנייה לפני החגיגות, כדאי לעצור לרגע ולהיזכר - למה חוגגים את לג בעומר? הרי את העלילה ההיסטורית מאחורי חגים אחרים - חנוכה, פורים, פסח ועוד - אנחנו מכירים לא רע. אבל מה בעצם מציינים הפעם? מה הדלקת המדורות מסמלת? והאם לאכילת תפוחי האדמה הצלויים, הישר מן המדורה, יש משמעות רוחנית נשגבת?
"בל"ג בעומר נפטר רבי שמעון בר יוחאי", מסביר הרב יצחק גבאי. "יום פטירתו הוא יום ההילולה שלו, ולכן יהודים רבים עולים לקברו שבמירון".
אם מדובר ביום פטירה, למה לשמוח עד כדי כך? אזכרות הן משהו מאופק יותר בדרך כלל.
"יש לכך שתי סיבות. ראשית, המגיפה שבה 24 אלף תלמידי רבי עקיבא נפטרו הסתיימה ביום הזה. לכן יש מקום לשמחה. שנית, כאשר אדם נפטר - מדי שנה ביום הפטירה יש אפשרות לזכות בקניינים הרוחניים של אותו אדם. כל החיים שלו הוא זיכך את החומר ברמה מסוימת, וכאשר הוא עלה למעלה, כאן בעולם שלנו נשארו אותן דרגות רוחניות. אנחנו יכולים לרכוש לעצמנו יותר בקלות דרגות רוחניות מסוימות ביום הפטירה שלו, מאשר בימים אחרים. לכן שמחים על האור הרוחני שהגיע אלינו באותו יום שבו הוא נפטר".
למה לא לחגוג בימים בולטים אחרים בחייו?
"כל עוד האדם חי - הקניינים הרוחניים שייכים יותר לו. אבל כשהוא נפטר - כל אדם יכול לזכות בהם ולהגיע לדרגות גבוהות בזכות אותו אדם".
אש אש מדורה
בעניין המדורות, הרב גבאי מזכיר שנהוג להדליק נר נשמה לעילוי נשמת כל נפטר. מאחר ולרבי שמעון הייתה נשמה גדולה במיוחד - מדליקים עבורו מדורה, לא פחות. "בזוהר הקדוש מכונה רבי שמעון בשם 'בוצינא קדישא', או בארמית 'האש הקדושה'. לכן מדליקים לעילוי נשמתו אש של ממש, ולא מסתפקים רק בנר. הסבר קצת יותר עמוק הוא שהוא כתב את סודות התורה ב'אידרא רבא' - האספה הגדולה בארמית. כלומר, דרך הלימוד שלו הייתה באסיפה באותה מערה מפורסמת, עם עוד תשעה תלמידים. באותו הקשר ידוע שהתורה נמשלה לאש. כשאדם בודד לומד אש - כל רוח שבעולם יכולה להזיז אותו מהניסיון שלו. אבל כשזו קבוצה של אנשים - זו קבוצת קרשים דולקים, והרוח יכולה רק לחזק את האש, כלומר את הלימוד. לכן גם מדליקים אש גדולה לעילוי נשמתו".
אם כך, למה צולים תפוחי אדמה, מרשמלו וכל השאר באותן מדורות, אם מדובר למעשה במין נר נשמה ענק?
"אנשים רגילים לחשוב שכאשר מדליקים אש - זה בעצם קומזיץ. לכן חוגגים עם מדורות, אוכל ועל האש. אבל זה לא מכובד לצלות תפוחי אדמה במדורה, כפי שאף אחד לא יצלה מרשמלו עם קיסם על נר הנשמה של סבו".
ומה לגבי החץ וקשת - יש לזה מקור או שגם זה מנהג בלבד?
"זה כמעט ולא השתמר, אלא רק אצל החסידים. אצלם האדמו"רים יוצאים ליער בל"ג בעומר, ויורים בחץ וקשת. למה קשת? קשת היא סימן שהקב"ה כועס על עם ישראל - אחרי דור המבול הוא אמר שבמקום מבול הוא יביא את הקשת. אבל בזכות הזכות של רבי שמעון בעולם, לא נראתה הקשת בימיו".
יאללה הילולה
אם נחזור לנושא ההילולה, נראה שמירון כמעט הפך לשם נרדף לל"ג בעומר. "מקום קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי הוא המפורסם ביותר מבין כל הצדיקים מכל הדורות", מבאר הרב יוסף בן פורת. "הנהירה לשם גדולה יותר גם לעומת מערת המכפלה או קבר רחל. ובזכות מה זכה רבי שמעון להגיע באותה דרגה? התשובה מעניינת. בגמרא מסופר שהוא מתח ביקורת על השלטון הרומאי. הדבר הגיע לאוזני בכירי השלטון, הוא הפך למבוקש, והסתתר במערה במשך 12 שנה ביחד עם בנו אלעזר. הם אכלו מעץ החרוב, שתו ממי המעיין ולמדו תורה ללא הפסק. אבל בגדים לא היו להם, מלבד אותם בגדים שאיתם ברחו. את אותם בגדים הם שמרו לתפילה. בשאר היום הם חפרו בור, ישבו בו עד צווארם - וכך למדו תורה, על מנת לא ללמוד כשהם עירומים.
"כשיצאו אחר כך החוצה קידם את פניו של ר' שמעון חתנו, ר' פנחס בן יאיר, ולקח אותו למרחץ, כדי שיוכל להתרחץ אחרי 12 שנה. התחוור לו שעורו של רבי שמעון היה מלא בסדקים. הייסורים האלה הם שלמעשה גרמו לו את כל העלייה, ולכן דרגתו בתורה הייתה פי כמה וכמה מבני דורו. וכך, אחרי שלמד את כל התורה כולה - הגיע גם לתורת הסוד, והנחיל אותה לדורי דורות".
>> לתשובת השבוע שעבר: האם לחלומות יש פירוש?
לכל תשובות השבוע הקודמות
להרצאתו של הרב זמיר כהן, "תורת הקבלה ול"ג בעומר"
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד:
שלחו את המילה "מבזק" למספר 5000 ותתחילו להתעדכן