עלי רוקט (צילום: istockphoto)
בשבילי רק חסה בשיטת גוש קטיף|צילום: istockphoto

לכאורה, אף אחד מאיתנו אינו נוהג לאכול תולעים להנאתו. בפועל, רבים מאיתנו אוכלים תולעים מבלי לדעת זאת. כך למשל קרה לי בשבת חתן שלאחר נישואיי, אי שם בדצמבר 2002. ישבנו כל המשפחה המורחבת מסביב לשולחן בערב שבת, אחרי הארוחה. חלק מהנוכחים שוחחו וחלק שרו שירי שבת. אני עסקתי בעיקר בכרסום אגוזי קשיו שהיו מונחים מולי בצלחת. בהמשך הגיעו בני משפחה נוספים, ואחד מהם, רב המשמש כראש ישיבה, ישב לידי.

"אתה יודע, דודו, יש תולעים בקשיו", העיר לי בזהירות ובאכפתיות, כשראה שאני תוחב אגוזים שלמים לתוך הפה. "תולעים בקשיו?!", שאלתי כלא מאמין, "איך הן מצליחות להיכנס בכלל? הרי זה סגור". הדוד-הרב חייך. "זהו, שכאשר לא פותחים - גם לא רואים", ענה. "כדאי לך לפתוח כל קשיו לפני שאתה מכניס לפה, אכילת תולעים היא איסור תורה חמור".

אני זוכר שחשבתי, מסורתי ונאור שכמותי, שהנה, עוד פעם הדתיים וההמצאות החדשות שלהם. אבל בכל זאת, ישב לידי רב מכובד, ראש ישיבה, ולא היה לי נעים להמשיך לבלוס לידו קשיו מבלי לשחק את משחק הבדיקה. ובכן, אני מוכן להישבע לכם שבתוך הקשיו הראשון שפתחתי נחה תולעת דקה, אפורה ומגעילה. כמובן שמאז לא אכלתי במשך חיי ולו קשיו אחד ללא בדיקה (וכך גם תמרים, תאנים וכו'), אבל השחצנות הקטנה שלי לימדה אותי לקח חשוב בהמשך ובכלל.

רוב ההקפדה נגד הימצאות התולעים נמצאת בירקות העליים - חסה, כרוב, פטרוזיליה וכן הלאה. מסתבר שיש תעשייה שלמה של כשרויות מסביב לאותם ירקות, וגם אם קונים ירק שלא גדל בשיטת גוש קטיף - יש להכשיר אותו בצורה מדוקדקת, שמא תימצא בו תולעת. למה החומרה הגדולה באכילת תולעים, ואיך עלינו להימנע מאכילתן?

אין תולעים כשרות

קשיו (צילום: ene, Istock)
שלא נדע מטומאה|צילום: ene, Istock

"בתורה יש חמישה לאווים, איסורי דאורייתא, על אכילת תולעת", מבהיר הרב פנחס בדוש את הרקע ההלכתי. "מכיוון שהיום מגדלים ירקות בלי מצעים מנותקים, יש בהם תולעים. החיוב שלנו הוא לעשות את כל ההשתדלות כדי להיזהר להימנע מכך. לכן היו זמנים שכדי לאכול עלים היו צריכים לעשות חיטוי בצורות שונות, אבל התפתחות הטכנולוגיה נותנת לגדל ירקות במצעים מנותקים שרמת הניקיון שלהם פי כמה וכמה".

הרב בדוש מסביר שהתהליך מורכב, אבל בגדול מדובר בגידול דרך יניקה מהאוויר, כמו עציץ נקוב. "לתולעים, שבאים מהאדמה, אין גישה לירק עצמו", הוא מסביר באשר לחלק משיטות הגידול ה"כשרות", ומבהיר שגם כאן יש לנקות את העלים, אם כי באופן הרבה יותר פשוט.

אז איך יש בסופר חסה עם הכשר, למרות שהיא מכילה אולי תולעים?
"גם בהכשר כתוב שצריך לעשות ניקיון, אבל כאן, בשיטות הגידול המיוחדות, אנחנו מצמצמים את הסבירות לתולעים בכ-90% בערך. חסה שגדלה בשיטת גוש קטיף - אין כמעט סיכוי שיימצאו בה תולעים אחרי שטיפה יסודית".

הרב יצחק גבאי מוסיף ומדגיש שאכילת שקצים ורמשים חמורה יותר מאכילת חזיר, שהרי כתוב בתורה רק פעם אחת "לאו" לגבי חזיר, ואילו לגבי השקצים למיניהם אנו מוזהרים לא פחות מחמש פעמים. "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרמש על הארץ", הוא מצטט את פרק י"א בספר ויקרא, ומסביר שהמסר חוזר על עצמו בווריאציות שונות בתורה. "המסר הוכפל כדי להדגיש שעלינו לנקוט זהירות מאוד גדולה", אומר הרב גבאי. "אם לא נזהרים - אפשר להיכשל בקלות באכילת תולעים, שקצים ורמשים. זה כולל גם שרץ האוויר, כמו זבובים, ושרץ המים כמו סרטנים למיניהם".

מטמטם את הלב

לאכילת שקצים ורמשים יש גם השלכות רוחניות, מעבר לחטא עצמו?
"חז"ל אומרים שזה מטמטם את הלב ומביא רוח טמאה על האדם. הרי ידוע שהנפש מושפעת מהאוכל שהאדם מכניס לפה. המקובלים למשל לא היו אוכלים בשר, חוץ מאשר בשבת. בבשר יש משהו גס שגם משפיע על הנשמה בהתאם. בהקבלה לכך, התולעים הן הדבר הנחות בבריאה, ולכן הן משפיעות מאוד על נפש האדם. בספר 'כף החיים' כתוב שזה לא רק מזיק מבחינה רוחנית לאדם, אלא שיש מחלות פיזיות שנגרמות מאכילת תולעים. אכילתם מעכירה את הדם, וכך נוצרות מחלות פיזיות שונות".

פעם לא היו חממות לגידול חסה וכו', אז איך היו אוכלים ירקות עליים?
"פעם האוכל היה מגיע אלינו לצלחת זמן קצר לאחר שנקטף. הרבה מהמזון שמגיע כיום הוא מזון מיובש, מאוחסן, מיובא מחו"ל. כך עובר לא מעט זמן עד שאנו אוכלים אותו. זה גורם לכך שבדרך יש הגעה של חרקים אל המזון, וגם התפתחות של חרקים בתוך המזון. לכן ברגע שיש תהליך לא קצר עד שהאוכל מגיע לאדם - יש שכיחות של התפתחות שקצים ורמשים".

אמנם הפירות והירקות מתיישנים, אבל מאידך החקלאים מרססים כמעט את כל הגידולים.
"חשוב לדעת דבר חשוב - הריסוס לא ממית את כל החרקים אלא רק את אלה שמזיקים לגידול עצמו. יש למשל את התריפס - חרק-זחל מאוד שכיח ומצוי בקלחי התירס. הם מתחבאים בין גרעיני התירס. בספרות החקלאית על ריסוסים הוא לא מוזכר, כי התריפס לא מזיק לגידולים. לכן החקלאים מתאמצים בכלל להשמיד אותו. אבל מבחינה הלכתית, אסור לאכול גם חרקים שאינם מזיקים לפרי.
"בחממות שפועלות לפי השיטה של גוש קטיף יש אלמנטים שונים שמפחיתים באופן ניכר את הימצאות המזיקים: יש רשת מאוד צפופה שלא מאפשרת כניסה של חרקים, מדבקות להדברת חרקים, משגיחים שבודקים כל הזמן שלא נכנסו חרקים וכן הלאה. נכון שגם בירקות עליים של גוש קטיף יכולים להיות חרקים, אבל עקרונית זה הרבה יותר נקי ומבוקר".

מה לגבי תולעים מיקרוסקופים שאי אפשר לראות בעין לא מזוינת?
"הכלל הוא ש'לא ניתנה תורה למלאכי השרת'. כלומר, מה שאסרו הוא מה שרק אפשר לראות בעין רגילה. אדם שמנסה לבדוק בעין רגילה ולא מוצא - זה בסדר גמור. מצד שני, צריכים לבדוק מול אור השמש ולא באיזה חדר חשוך, כי יש חרקים שרואים רק באור השמש. בחסה למשל לא תראה כלום בחדר רגיל, אבל אם תתבונן בעלים מול אור השמש - פתאום תגלה חרקים. לכן חייבים לבדוק בתנאים האופטימליים.
"דבר נוסף מהיבט רוחני יותר: ככל שהדורות מתאחרים, יש יותר ריבוי של חרקים. כתוב שבבית המקדש אפילו זבוב לא היה בבית המטבחים. כלומר, ככל שהדור נמצא בדרגה יותר גבוהה - כך אותן בריות נחותות מתרחקות מהאדם. אך ככל שהאדם יורד מבחינה רוחנית, כך יש יותר מזיקים".

>> לתשובת השבוע שעבר: מתי אסור לתת צדקה?
>> לכל תשובות השבוע הקודמות