מתברר שיש אש בבית "האח הגדול". עדכנו אותי שהרוחות סוערות בבית הכי נצפה במדינה, אחרי שאחת המשתתפות נכנסה לשירותים עם תנ"ך - חומר הקריאה היחיד שהיה בנמצא. האקט הזה הוביל לפולמוס מסוים. גם אנחנו נידרש לכך, אם כי לא מבחינה אמוציונלית אלא מבחינה הלכתית - האם זה מנוגד לחלוטין להלכה, או שמא מדובר בהימנעות מתוך רגש בלבד?
הרב יצחק גבאי לא שמע כמובן על הסצנה המדוברת, אבל מבחינה הלכתית הוא מזהה כאן שתי בעיות. "הבעיה הראשונה היא עצמם הכנסת התנ"ך למקום כזה", מסביר הרב גבאי. "כתוב שאסור להכניס ספר תורה - ובכלל כתבי קודש - למקומות שנקראים בהגדרה התלמודית 'מבואות המטונפים'. את זה לומדים מהפסוק 'כי דבר השם בָּזַה'. אסור לבזות את כתבי הקודש על ידי הכנסה למקומות כאלה".
אבל השירותים כיום הם לא ממש "מקום טינופת" כמו שהיו פעם. זה לא יצר שינוי בהלכה עצמה?
"יש דיונים הלכתיים מאוד רחבים האם ניתן בשירותים של ימינו, שהם אכן נקיים יחסית, ליטול ידיים או לברך. הרי נטילת ידיים גורמת להיטהר, ואם אתה עושה את זה במקום טמא - זה בבחינת 'טובל ושרץ בידו'. יש גם שאלה אם מותר להיכנס לשירותים עם ספר תהילים קטן בכיס.
"ההלכה הרווחת על פי כל הפוסקים שדין בית הכיסא של היום זהה גם לבית הכיסא של פעם. אמנם הטינופת לא נמצאת שם כל הזמן כבעבר, אבל בכל זאת הטינופת נמצאת במקום זמן מסוים עד שמורידים את המים. זה כבר מספיק להחיל על המקום שם של מקום טינופת. גם כאשר הוא נקי - הוא נקרא מקום טומאה, שאסור להכניס אליו דברי קודש. עם זאת, מותר להכניס דברי קודש עטופים בשני כיסויים - למשל ספר תהילים קטן או ארנק שבתוכו ברכת המזון וכדומה".
במקום זה, שתחשוב על משימת התקציב
"כתוב בזוהר הקדוש שספרי הקודש נקראים 'מלבושי המלך'. לכן זה כאילו אדם לוקח את לבוש המלך ומכניס אותו למקום מטונף. בעיה נוספת שיש כאן היא עצם הקריאה. כתוב בתורה 'והיה מחניך קדוש', והגמרא אומרת שאסור להרהר ולדבר בדברי תורה במקומות אלו. ההרהור הוא בעצם חיבור לקב"ה, וכאשר אדם נמצא במקום של טומאה, זה ניגוד בין שני תדרים שונים. הרי אחרי שיוצאים מהשירותים נוטלים ידיים כדי לצאת מהטומאה".
אז מה אמורים לקרוא בשירותים? הרי ספרות חילונית או עיתונים אסור מצד עצמם, ואילו גם דברי קדושה אסור לקרוא.
"כתוב בהלכה שיש להרהר בחשבונות ובעסקים שלו. מה צריך לקנות, מה עשיתי וכו'".
ומה לגבי אותה דיירת?
"המחאה של הדיירים האחרים הגיעה כנראה ממקום רגשי והרבה פחות הלכתי. הרי חילול שבת הוא יותר חמור מהכנסת תנ"ך לשירותים. מבלי להכיר את פרטי המקרה, אני סבור שיש לדון את אותה בחורה לכף זכות בשני אופנים. קודם כל, יכול להיות שהיא כלל לא ידעה את ההלכה הזאת. לא בטוח שכל אחד, בפרט שמגיע מרקע לא דתי, מכיר את הנושא. יתכן שדווקא עכשיו אותה הבחורה תבין את המשמעות. שנית, יתכן שהיא נמצאת בתוך הוואקום של 'האח הגדול', והנפש שלה כוספת לרוחניות. אולי מרוב השאיפה לרוחניות וליציאה מתוך הקלחת הזו היא חיפשה דברי טעם, ורק התבלבלה במקום ובזמן".