השאלה היא היכן זה מפסיק, ומתי לפי ההלכה מותר להימנע מהבאת ילדים לעולם. האם אין סוף לכמות הילדים שעלינו להביא? וגם אם מקבלים היתר – כיצד בדיוק יש למנוע הריונות?
אם אין יכולת כלכלית?
לפי ההלכה, בן ובת מספיקים לקיים את מצוות "פרו ורבו" הבסיסית בלבד, אבל גם לאחר מכן צריך להמשיך להביא ילדים.
"המצווה הראשונה בתורה היא 'פרו ורבו ומלאו את הארץ'", מזכיר הרב גד ליאור מצפת, בעצמו אב למשפחה מרובת ילדים. "גם חז"ל סמכו את מצוות פרייה ורבייה על התפיסה של 'לא תוהו בראה, לשבת יצרה' – כלומר, הקב"ה ברא את העולם כדי שהוא יהיה מלא בבני אדם. ידוע שגם יש צורך בכך כדי להגיע לגאולה השלמה של העולם, כמו שחז"ל אמרו 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף'. כלומר, עד שכל הנשמות יגיעו לכאן, לתקן את מה שהן צריכות לתקן ולהגיע לשלמות, לא יבוא המשיח. להביא ילדים זו מתנה גדולה של הקב"ה, כמו שנאמר 'שלושה שותפים באדם – אביו, אמו והקב"ה'. לכן עלינו להסתכל על זה בתור זכות גדולה, שהקב"ה לקח אותנו בתור שותפים ליצירת בני אדם אחרים. דבר נוסף: זו אחריות גדולה. אתה מקבל לידיים נשמות שהן לא רכוש שלך, אלא הופקדו בידיך כדי שתגדל אותן הכי טוב שאפשר. זו מחויבות גדולה של כל הורה – לדאוג לילדים בגשמיות וברוחניות. עם זאת, ישנם מצבים מסוימים שבהן מותר לעשות פעולות כדי שלא יבואו ילדים. למשל, אם אדם נושא אישה צעירה מאוד, בגיל 12 למשל כמו שהיו בזמנו, חז"ל אמרו שבמקרים כאלה מותר להשתמש באמצעי מניעה מותרים".
בזמנם היו בכלל אמצעי מניעה?
"בוודאי, היה מוך – דבר מקביל למתקן תוך רחמי. היו גם דברים אסורים כמו כוס של עקרים, שאם האישה היתה שותה – היא היתה נהיית עקרה. בזמנו היו נושאים שתי נשים – אחת לילדים ואחת ליופי. זו של היופי הייתה שותה כוס של עיקרים. זה כמובן היה אסור על פי התורה".
"מתירים כשיש סכנה – בין אם סכנה שתיגרם ישירות על ידי התינוק, ובין אם למשל כשהאישה חולה במחלה קשה שאז ניתן למנוע הריון כי יש לה כוחות מוגבלים והיא עלולה לקרוס. מורי הוראה גם מתירים את זה כשיש לחץ נפשי, עקב לידות מרובות וכדומה. מה שמקובל בעולם הדתי זה שיש אפשרות להימנע מילדים למשך פרק זמן מסוים, אבל צריכים לשאול ספציפית רב מובהק שיוכל להתיר את זה. אי אפשר לעשות את זה על דעת עצמך. עד שנתיים אחרי לידה, יש פוסקים שמתירים בקלות שאישה יכולה לקחת לעצמה מנוחה, בפרט שהיום הדורות חלשים. אין כוונה שהאישה תלד המון ואז לא תוכל לגדל את הילדים שלה, חלילה".
בגלל סיבות כלכליות, מותר למנוע הריונות?
"בפשטות, לא".
ואם ממש אין מה לתת לילדים הקיימים?
"אם מורה הוראה יתיר את זה, אז זה גם מלחץ נפשי. כלומר, זה לא רק הכסף אלא גם הממד הנפשי. אם המערכת עלולה לקרוס – יתירו דבר כזה".
זוג שהתחתן עכשיו ומעדיף להימנע מהבאת ילדים, מתוך רצון להתבסס קודם כלכלית, או לסיים לימודים גבוהים, או סתם בגלל חוסר בשלות – האם זה מותר?
"כל מי שלא קיים עדיין מצוות פרייה ורבייה – כלומר הביא בן ובת – בוודאי שמוטל עליו הרבה יותר. אם הריון יגרום נזק בבית – צריכים להתייעץ עם רב. אבל לא מסיבה של עצלות או נוחות בשום אופן. בדורות שלנו אנשים חושבים הרבה על עצמם ופחות על המכלול, וממש חבל. לעתים שימוש באמצעי מניעה יכול לגרור נזקים שאחר כך יצטערו עליהם, כמו פגיעה בפוריות. כלומר, כדי להגיד לקב"ה בתחילת הנישואין 'אנחנו לא רוצים כרגע את המתנה שלך', צריכים סיבה מאוד טובה – לא עצלות וגחמות. בתחילת הנישואין זה חמור יותר מאשר בהמשך הנישואין, כשבני הזוג כבר קיימו את מצוות פרייה ורבייה".
ואיך מותר – כשמותר - למנוע הריון?
"יש דברים אסורים – השחתת זרע, למשל. גלולות, מתקן תוך רחמי – הרבה יותר קל להתיר את זה לעומת גומי, למשל. זו ממש בעיה חמורה של זרע לבטלה".
אז מה, אין סוף לכמות הילדים הרצויה?
"הקב"ה ברא את האישה כך שהיא תוכל ללדת בסך הכל כ-20-25 שנים. בתוך התקופה הזו אנחנו נתקלים במעט מאוד משפחות בעלות 20 ילדים. זה כמו אדם שיש לו 100,000 דולר בבנק, ומישהו רוצה לתת לו סכום דומה – הוא לא אומר שמספיק לו מה שיש. בהתאם לכך, כל ילד שנולד הוא עולם ומלואו. זו שמחה אדירה שבאה עוד נשמה לעולם, ומקרבת את העולם לתיקונו. השאלה היא האם זה פוגע בקיים. במשפחות גדולות יש הרבה מעלות. כביכול כל ילד מקבל פחות תשומת לב, אבל הוא גדל בחברה עם ילדים שאינם רחוקים מגילו, וזו שמחה גדולה".