לפעמים נדמה שהדתיים מתחכמים עם אלוהים. הדבר מתבטא בפעולות שונות שנועדו לנוחיותם, כמו מכירת החמץ בפסח או השימוש בשעון שבת ובגוי של שבת.
לכאורה, זה ממש לא מובן; הרי שעון השבת מדליק אור בשבת, אבל אם היצירה עצמה אסורה - איך אפשר לעקוף את האיסור? ואם אני מבקש מהגוי לבשל עבורי אוכל למשל - מדוע זה לא נחשב כאילו עשיתי זאת בעצמי?
"מה שהתורה אוסרת - התורה אוסרת. מה שהתורה לא אוסרת - היא מתירה", אומר הרב פנחס בדוש. "התורה אוסרת עליי לחלל שבת, אבל לא קיים שום איסור לתזמן מראש את הפעולות כך שייעשו ביום השבת".
ועדיין, אתה זה שגרם למזגן, למשל, להידלק בשבת.
לא ביום השבת, אלא בטרם כניסת השבת. אתה יכול לשאול גם על מכירת החמץ לגויים, אם זה לא סוג של משחק. אבל במסגרת האיסור, התורה מאפשרת לך להחזיק חמץ שאינו שלך בפסח - באמצעות מכירתו לגוי", אומר הרב בדוש. "אגב, יש כמה וכמה מקרים שבהם התורה באה ואוסרת דבר מה, אבל במקביל נותנת לך את הכלים לפתור את המגבלה שנוצרת לך כתוצאה מהאיסור - בדרכים שמותרות".
במכירת החמץ, למשל, החמץ נשאר אצלנו במטבח, אחרי שחתמנו על חוזה מכירה לגוי. אבל בסופו של דבר, הוא עדיין ברשותנו. אין שוני מהותי לכאורה.
"כן, אבל כשחתמת על שטר המכירה - באמת מכרת את החמץ הזה. הוא כבר לא שלך. לאותו חוזה יש תוקף אמיתי מכל בחינה. במוצאי פסח הגוי מוכר לך את זה בחזרה, ואם הוא פתאום לא ירצה - זה אפשרי מבחינתו והוא ישלם על הרכישה. האיסור הוא על החזקת חמץ בפסח, ושטר המכירה לגוי הוא שטר מכירה לכל דבר ועניין".
אתה זה אתה, הגוי זה הגוי
"זאת טעות נפוצה לחשוב שאפשר לבקש מגוי של שבת כל דבר שרק נרצה. למעשה, ההלכות בנושא מאוד מצומצמות ומגבילות את המקרים שבהם ניתן ליהנות ממלאכה של גוי בשבת. בעצם הגוי אמור לעשות את אותה פעולה אך ורק מדעתו. אסור לי להגיד לו לעשות דבר מסוים באופן ברור, אלא אני נותן לו להחליט לבד אם לעשות את המעשה או לא. להמחשה, אסור לבקש מגוי לכבות את המזגן. אבל אם אני אגיד לו שקר לי מאוד בחדר, והוא יחליט לכבות את המזגן על סמך דעתו - הפעולה היא נטו שלו, בהחלטה שלו ובאחריות שלו".
כלומר, אסור להגיד לו "בוא אליי, הפקק של החשמל קפץ. אני צריך שתרים אותו", אלא "אל תשאל, קפץ לי הפקק של החשמל"?
"כן. מותר רק לרמוז לו, כדי שההחלטה תבוא ממנו. הרעיון פה הוא אחד: אם אני לא עושה, והגוי עשה מדעתו, אין כאן בעיה. זה לא פשוט כמו שזה נשמע".
אם נחזור לרגע לשעון השבת, למה בעצם אסור להדליק טלוויזיה דרך שעון שבת, ולצפות בה בשבת? הרי גם כאן מדובר בפעולה שעשינו לפני.
"קודם כל, הבעיה עם הטלוויזיה גדולה יותר ממכשירים שפועלים ללא חילול שבת של יהודים, כי אתה נהנה ממעשיהם של אנשים שמחללים שבת באולפן, בחברת הכבלים או בחברת החשמל. ובאופן כללי, הנאה מחילול שבת אסורה לפי ההלכה".
ומה לגבי האזנה לאייפוד שעובד על סוללה, נדלק כבר מיום שישי וממשיך את פעולתו ביום שבת? כאן אין הנאה מחילול שבת של אחרים.
"פה הבעיה היא אחרת. כל פעולה שאני עושה, והופכת את האווירה של השבת ליום חול - זה סוג של חילול שבת. למשל, אסור לי להתעסק בשבת במסמכים שקשורים לעסקים שלי, כי הדבר עוקר את האווירה של השבת ומכניס אותי לאווירת חול. והרעיון של השבת הוא בעצם להתנתק מאווירת החולין ולהיכנס לאווירה של קדושה. הביטוי 'חילול שבת' בא מהמילה 'חול', כשאתה לוקח את הקודש והופך אותו לחול. בעניין האייפוד אין כאן מלאכה, אבל יש כאן חילול שבת במובן זילות של השבת".
הרב יצחק פנגר מוסיף היבט נוסף. "בגדר המותר - למה צריך לאסור כל דבר? אם הקב"ה אמר לי שאסור לי, כיהודי, לעשות פעולה של יצירה ביום השבת, למה שאמנע מפעילות לפני השבת עצמה? אם אני רוצה לכוון את שעון השבת - לצורך העניין, אפילו שבוע לפני כן - כדי שהמזגן יידלק לי בשבת, לא עשיתי בכך שום עבירה. עם זה, צריכים לדעת שיש הבדל עצום בין גוי של שבת לבין שעון שבת. כמובן שלא אעסיק גוי של שבת שיעשה לי את כל עבודות הבית בשבת. זה אפשרי רק במקרים מסוימים, כמו למשל לצורך מצווה או לצורך חולה, ובאמירה לגוי באופן מאוד מסוים. אבל כמובן שאי אפשר לפרוץ את גבולות השבת כפי שחז"ל הגדירו לנו".
ומה לגבי הטענות על התחכמות?
"אם אתה רוצה לאסור - תחמיר ותאסור על עצמך. אבל אם התורה התירה - אין בכך שום חילול שבת. למה לאסור דברים שאין להם שום שורש ובסיס? זכותי להשתמש בכלי הקדמה של הדור שלנו, כל עוד זה לא פוגע בכבוד השבת, וכמובן לא נעשה בשבת עצמה".