בשנים האחרונות הולך ומתגבר המתח הזה בין דתיים וחילוניים: חלק מהחילונים מתלוננים שהדתיים משתמשים בכפייה דתית, ואילו הדתיים טוענים למקרים נקודתיים אחרים של כפייה חילונית - פוסטרים פרובוקטיביים תלויים ברחובות, בית המשפט נוקט בקו אנטי-דתי באופן כמעט סיסטמתי, ויש אפילו מי שמסולק מבית הספר בגלל שהעז לחבוש כיפה. עדיין, רבים טוענים: למה הדתיים לא מקיימים את הפסוק "צדיק באמונתו יחיה", ולמה מפריע וכואב להם שהחילונים לא הולכים בדרכם?
"ראשית, חשוב לתקן", פותח יו"ר ארגון הידברות הרב זמיר כהן, בהתייחסות לטעות הנפוצה: "בפסוק כתוב 'צדיק באמונתו יחיה' ולא 'איש', והמשמעות הפוכה לחלוטין מהמשמעות הישראלית שהמציאו כאן לאחרונה. כוונת הפסוק היא שהצדיק חי מתוך אמונתו, כלומר האמונה מחיה אותו. בתורת הקבלה ביהדות מודגש שכל נשמות ישראל קשורות ומחוברות זו בזו, וכשם שאיבר אחד בגוף נפגע, התוצאה היא נזק וכאב לכל הגוף - כך גם ביהדות. כשיהודי אחד מקיים מצווה או עבירה - הוא משפיע על כל הגוף שנקרא עם ישראל".
"מעבר לכך, יש היבט נוסף של 'אני אוהב אותך, ואני רוצה שיהיה לך טוב, לכן אכפת לי שלא תעשה טעות ושלא תינזק ממנה בסופו של דבר'. וכשיהודי שלמד את המשמעות של החטא רואה את חברו חוטא מאחר והוא לא מבין את המשמעות, בוודאי שהוא יעשה את הכל כדי להציל אותו לטובת עצמו, גם ללא האינטרס האישי".
ועדיין, רבים אומרים "אני לא מתערב לך בחיים, אז אל תתערב לי". הם בכלל לא מקבלים את ההנחה שעם ישראל הוא גוף אחד.
"יש שני היבטים ל'התערבות' לכאורה של הדתיים בחיי החילונים. בכל מה שנוגע לחיים הפרטיים של כל אדם ברשות היחיד - אין שום התערבות דתית, אף על פי שכואב לנו על כל יהודי שלא הולך בדרך התורה. אבל במה שנוגע לרשות הרבים או לצביון הכללי של מדינת היהודים, יש כאן השלכה על כלל העם, על הדורות הבאים, על המרכיבים של עם ישראל. בנושאים האלה, נדרשת השמירה על המסורת היהודית, לא פחות לטובת החילונים מאשר לטובת הדתיים. תאר לך מצב שבו הדתיים מאפשרים לשלטונות המדינה להתיר גירושין ללא גט. הרי יתרבו הממזרים ההלכתיים בעם ישראל, וכשחילוני ירצה לחתן את בנו הוא יגלה שחלקים גדולים ביותר מהעם רואים בו ממזר".
"לא מפריע לאף יהודי שחילוני חוטא", מסביר הרב יגאל ציפורי, "אבל יש עניין אחר - נושא ההדדיות. אם אנחנו מסתכלים על התפיסה היהודית, יש לנו ערבות אחד כלפי השני. אנחנו כגוף אחד. כאשר מישהו לא מקיים ולא הופך להיות אורגניזם אחד שלם מעם ישראל - ברור שזה כואב, וברור שהייתי רוצה שהגוף יהיה שלם. ידוע הסיפור על אותו אדם ששט בספינה וכשהיה בחדרו ניסה לקדוח ברצפה. כשניגשו אליו אנשים ששמעו את הרעש ושאלו למעשיו, ענה 'אל תתערבו לי, זה החדר שלי'. 'זה אמנם החדר שלך', השיבו לו, 'אבל חור בקרקעית הספינה יזיק לכולנו. המים יבקעו קודם כל מחדרך, אבל בהמשך יציפו את כל הספינה, וכך כולנו נטבע'.
"הכי פשוט ונוח עבורנו היה להתעלם - שכל אחד יעשה את שלו", מסכם הרב יפתח סופר. "אבל זה כמו שאמא רואה את בנה משחקת בחשמל ומזהירה אותו, אבל הוא אומר לה 'אמא, תחיי את החיים שלך ואל תפריעי לי'. היא תמשיך להניא אותו מהעבירה, כי היא אוהבת אותו. חוץ מזה, יש עבירות שאנשים עושים לא רק לעצמם אלא גם מחטיאים את האחרים תוך כדי. בן שלמד תורה כל היום, חוזר הביתה ורואה מחזות של חילול שבת ברחוב, זה מזיז אצלו משהו. לכן זה לא רק שאנחנו דואגים להם, אלא גם לעצמנו ולסביבה שלנו".
מה עושים ביהדות כדי לכפר על עוונות? והאם יש משהו שאין לו בכלל כפרה?
סיפור לשבת: מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שחש שהוא טוב מאחרים ומותר לו להתנשא