אצל אחרים זה נקרא 'לשטוף ידיים', אבל ביהדות המושג המקובל הוא 'נטילת ידיים', בעיקר בגלל שלא מדובר רק ברחצת הידיים בשלבים מסוימים לאורך היום - בבוקר, לפני ארוחה או אחרי ביקור בשירותים - אלא גם במשמעויות רוחניות חשובות שמשפיעות על המציאות. לא מאמינים? תשאלו יהודי מאמין שנגע באוכל בטעות מבלי ליטול ידיים.
לשטוף את רוח הטומאה
"יש שלושה סוגים של נטילת ידיים", מסביר הרב פנחס בדוש. "יש נטילה של בוקר, יש נטילה שלפני סעודה ונטילת ידיים של בית הכסא. הדינים שונים בכל מקום. אחרי ביקור בבית הכסא לא צריכים ליטול ידיים עם נטלה, זה בעיקר עניין של נקיות, אבל גם סוג של טהרה רוחנית מסוימת.
מה המשמעות של טומאה באוכל?
"יש מציאות ששורה רוח טומאה באוכל, והמאכל הופך להיות מסוכן ולא טוב לאכילה. גם אם אדם שם אוכל מתחת למיטה, למשל - אסור לאכול אותו, כי שורה עליו רוח טומאה. כשאדם ישן בלילה, הוא מוגדר כמת ברמה של אחד חלקי שישים. כשהוא קם בבוקר, אותו חלק של מוות מסוים נשאר על ידיו, ויוצא רק בזמן נטילת הידיים. יש גם עניין שכידוע, הידיים עסקניות, ובזמן שהאדם ישן יתכן שידיו נגעו במקומות לא מכוסים. לכן בכל מקרה, עליו ליטול ידיים עם היקיצה בבוקר. יש המחמירים לשים בסמוך למיטתם קערה עם מים ונטלה, כך שיוכלו ליטול ידיים כבר עם היקיצה, ולא רק במטבח".
באתר הידברות מביא צוריאל גביזון עוד על סיבות הטומאה שמצריכות נטילת ידיים: "טומאה או רוח רעה יכולה לחול כתוצאה מפעולות שונות: שינת קבע, נגיעה בדבר טמא (כגון נבלה או מקמות מכוסים בגוף), כניסה לחדר שירותים או לבית קברות, תספורת או גילוח, גזיזת ציפורניים, הקזת דם ועוד. סמוך למועד חורבן בית המקדש השני הרחיבו חכמים את מצוות נטילת הידיים וקבעו שאסור לאכול לחם ללא נטילת ידיים. חז"ל הפליגו במעלת ההקפדה על נטילת ידיים, עד שאמרו שנטילת ידיים היא סגולה לעשירות, ולעומת זאת זלזול בה יכול להביא את האדם לעניות. עוד יש לדעת שאפילו אם ידיו נקיות, כגון שזה עתה רחצן במים עם סבון, לא חילקו חכמים בתקנתן, אלא חייבו את הכל ליטול ידיים לפני הסעודה".