ספר חדש בשם "להחזיר טהרה ליושנה" קורא לצמצם ואף לבטל חלק מהלכות הטהרה בתקופתנו. את הספר כתב ד"ר דניאל רוזנק, רופא נשים במרכז הרפואי הדסה הר הצופים, מתוך כוונה לפתור בעיה לא פשוטה - עקרות הלכתית. מדובר במקרים שבהם נשים דתיות מתקשות להרות מאחר ומועד הביוץ שלהן נופל לפני יום המקווה. אמנם ההתקדמות הרפואית מעניקה שלל כלים שניתן להיעזר בהם על מנת לפתור חלק גדול מהמקרים, אבל ד"ר רוזנק ניסה לבדוק אם ניתן לבטל לגמרי את המוקש (לשיטתו) במקום לפרק אותו בעדינות ובזהירות.
טענותיו של ד"ר רוזנק הן כאלה: עד לפני 1,600-1,700 שנים הלכות הנידה היו פשוטות יותר, והייתה הבחנה ברורה בין נידה (מצב "קל" יותר שבו האישה יכולה להיטהר יום לאחר שהדימום נפסק) לבין זיבה - דימום של אישה שלא בזמן נידתה, המאלץ אותה להמתין עוד שבעה ימים "נקיים" בין הפסקת הדימום לבין הטבילה במקווה. בתקופת הגלות קיבלו על עצמן בנות ישראל חומרה, וכיום הן סופרות שבעה נקיים בכל מקרה. כעת מציע ד"ר רוזנק לבטל את אותה חומרה, ולמעשה לחזור אל הציווי כפי שהוא מופיע בתורה עצמה.
הרב אלי עמר, האם יש היגיון בהצעה הזו?
"כידוע, יש כל מיני סוגי מאכלים - בריאים, לא בריאים ורעילים. מאכל בריא - מומלץ, מאכל לא בריא - תלוי בנסיבות, אבל באופן כללי הוא לא מומלץ. מולם עומדים המאכלים הרעילים. אם יש מוצר שיש בו סיכון לרעל, אנשים נזהרים ממנו באופן מיוחד.
"כשמדברים על הגוף, זה מובן, אבל היהדות מתייחסת גם לנשמה. יש דברים טובים לנשמה, יש מזיקים ויש מסוכנים. מי שקבע את זה הוא הקב"ה, והדבר מגולם באמצעות הציוויים בתורה. העונש לעבירות שעלולות לפגוע בנשמה באופן אקוטי נקרא 'כרת'. ואחת מהן היא מצוות טהרת המשפחה. לכן באו חכמים ונקטו אמצעי בטיחות מתקדמים לשמירת הנשמה. מי נתן להם את הסמכות? אלוקים עצמו, שאמר בספר ויקרא 'ושמרתם את משמרתי'. כלומר, תיצרו מקדם בטיחות".
מה ההבדל בין נידה לזבה?
אחרי שהבנו את חשיבות טהרת המשפחה, ניתן לגשת לגופה של השאלה.
"במקורות יש אבחנה בין נידה ויש זבה. בפרשת מצורע נאמרו שני פסוקים בנדון, הראשון (ויקרא ט"ו, י"ט) עוסק באישה נדה: 'ואישה כי תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה, שבעת ימים תהיה בנידתה'. נידה היא הגדרה למצב רוחני שבו אישה רואה את הווסת החודשית בזמנה. התורה אומרת שברגע שקורה התהליך הזה ישנה טומאה מבחינה רוחנית. זה לא קשור כמובן להיגיינה, אלא למצב רוחני. על פי ההגדרות בתורה עצמה, לא משנה כמה זמן היה הדימום הווסתי - אותה תקופה אורכת שבעה ימים. לאחריהם היא בודקת שפסקה לדמם, טובלת בערב - והיא טהורה. בכך הסתיים התהליך.
"זבה הוא עניין שונה מעט. באותו פרק, בפסוק כ"ה, מתארת לנו התורה את מאפייני הזיבה: 'ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה, כימי נדתה תהיה טמאה'. משה רבנו ביאר, כהלכה למשה מסיני, שישנם 11 יום בין נידה לנידה. כלומר, ישנם 7 ימי נידה ו-11 ימים נוספים לפחות שאמורים להיות נקיים. אם האישה ראתה דם בימים האלה זה מעיד על סוג של חולי, וזה נקרא זבה. כדי להיטהר עליה לספור עם תום הדימום 7 ימים נקיים ברציפות, ואז להיטהר, אפילו אם היה מדובר רק בטיפת דם קטנטונת. חשוב לציין שעצם הקביעה מתי זמן הנידה ומתי זמן הזיבה, מהווה תהליך מורכב בפני עצמו".
בנות ישראל בחרו להחרים
אנחנו מבינים שעל פי התורה חלק מהנשים טבלו מיד לאחר תום הווסת, וחלק חיכו שבעה ימים נוספים. למה היום כולן מחכות שבעה ימים נוספים?
"מתקופת מתן תורה ועד שנת 100 לספירה נשות ישראל היו בקיאות ומומחיות בתחום, וידעו להגדיר בדיוק מתי אישה נידה ומתי היא זבה. אך באותה תקופה חלו תמורות ושינויים מפליגים במצב העם היהודי: חורבן בית שני, מרד התפוצות, מרד בר כוכבא ועוד.
"לפתע גדל דור חדש של אנשים שבקושי הכירו את ההלכה, ובטח לא נשים שהכירו את ההבדלים בין זבה לבין נידה. גם החכמים התמעטו, ונוצר מצב שחס וחלילה יכלה התורה להשתכח מעם ישראל. לכן ר' יהודה הנשיא החליט להעלות את התורה שבע"פ על הכתב, שהיא למעשה ששת סדרי משנה. אחת מתקנותיו הייתה שיש כמעט להשוות בין נידה לזבה בכל ההלכות, עם הבדלים קלים ביותר.
"בעם עצמו הייתה הבנה שטעות הכי קטנה יכולה להוביל לחטא באחד האיסורים הקשים ביותר, שגם קשור לעונש כרת. לכן בנות ישראל, מיוזמתן, ראו צורך להחמיר. גם אם הן היו רואות טיפת דם כמו ממחט - כבר היו יושבות שבעה נקיים כמו אישה זבה. כלומר, מאחר ואנו לא מספיק בקיאים להכיר את המערכות, התקבל שכל טיפת דם שאישה רואה - בין בזמן הווסת ובין אם לא - מצריכה אותה לספור שבעה נקיים עד שתיטהר במקווה. חכמי ישראל קיבלו זאת כהלכה פסוקה ולא כחומרה, והדבר התפשט בכל תפוצות ישראל. השולחן ערוך גם פוסק כך להלכה בחלק יורה דעה, והדבר מקובל בכל תפוצות ישראל".
כל זה קרה בעבר הרחוק. אי אפשר לשים בצד את המנהג שהשתרש כהלכה, למען טיפול בנשים שסובלות מעקרות הלכתית?
"זה לא מנהג ולא חומרה, איתם אפשר לשחק. מדובר בהלכה פסוקה. מלבד זאת, אנחנו יודעים שגם במקרים שבהם בטל הטעם להלכה מסוימת - לא בטלה התקנה".
הטענה היא שהעולם היהודי והדתי לא תומך בפועל בילודה, בגלל נושא העקרות ההלכתית.
"הנושא חשוב עד אין קץ לציבור שומר המצוות, ומקבל אצלנו עדיפות מאוד גבוהה. כיום יש גם אמצעים לדחיית הביוץ וישנם פתרונות רפואיים שונים. עם זאת, צריכים לזכור שהמטרה לא מקדשת את האמצעים. היום, בפרט עם ההתקדמות הטכנולוגית וההפריות, יש פתרונות להמון בעיות הלכתית. מגוחך לטעון שדווקא היהדות מגבילה את הילודה".