1.
לקח לי קצת זמן עד שהבנתי שאכן מדובר באירוע היסטורי.
מה לעשות, פרומואים צעקניים, שדרי חדשות סמוקי פנים ופרועי שיער, תחושה הרת גורל וזעקות "השבוע! זה קורה!" מציפות את המרקע והעיתונים שלנו לפחות פעם בחודש. פלא שהפכתי חשדנית? הקודים התרבותיים והפוליטיים הפכו כה צווחניים, היסטריים ו"היסטוריים", עד שאת כבר לא מסוגלת לזהות היסטוריה אמיתית גם אם היא חובטת בך בפרצוף (השחור! ההיסטורי!)
מודה באשמה: גם לא רציתי להיסחף. הנהירה התקשורתית אחר אובמה נראתה לי אופנתית באופן חשוד, ולא הצלחתי לראות מילימטר מעבר להשתנקות התקשורתית וההתרגשות המופקת היטב. צחצוח המסכים לקראת יום הבחירות (ההיסטורי!) נראה לי מצועצע, מעיק ובעיקר מוכר עד לעייפה.
הרי היינו שם, לא? בספירה הגדולה לאחור, בגרפיקות המהודרות, בהיערכויות המיוחדות. ואז מה? מה אנחנו מקבלים? בחירות (היסטוריות!) במפלגת קדימה במקרה הטוב, הדחה (היסטורית!) של ונסה מ"האח הגדול" במקרה הרע. והכל גדול מהחיים, נוצץ ומפורמט. כצופה וכצרכנית תרבות את פשוט מתעייפת. כבר לא יכולה לזייף אורגזמה על פי פקודה שנשלחת אלייך מהמסך או מכותרות העיתונים. השריר הזה פשוט מפסיק לעבוד.
אבל אז בא הלילה ההוא וזה היה אמיתי. נזכרתי איך מתרגשים באמת. היסטוריה.
בעשרה נסיונות מעמיד אלוהים את אברהם, האחד יותר מלודרמטי ופומפוזי מקודמו. "לך לך" הוא מצווה עליו, עזוב את ביתך, מולדתך ובית אביך, וזוהי רק ההתחלה. בהמשך גם אין לו בן משלו, וכשכבר יהיה לו אחד - הוא יאלץ לגרש אותו למדבר בסצנה קורעת לב וגדולה מהחיים. אברהם שלנו מציית ומציית, אבל זה לא עומד להשתפר. בסוף הפרשה הוא יעמוד בניסיון טראומטי נוסף – יהיה עליו למול את עצמו (כן, בחורים, זה מתחיל כאן בפרשה) ויעמוד גם בניסיון הכואב (וההיסטורי!) הזה.
אבל עם כל ניסיון ועם כל הפקה גדולה של אלוהים, משהו באברהם נשחק. וכשהוא יעמוד מול הניסיון האמיתי, ההיסטורי, המעצב, האחד - ניסיון העקידה של בנו יחידו אשר אהב, הוא כבר לא יזהה אותו. הוא לא ידע שזהו האירוע המכונן של האמונה המונותאיסטית.
וזו גם הסיבה שהוא יכשל בו. כי כמו שמסבירים פרשנים מודרנים, הנכונות של אברהם לשחוט את בנו, אינה עמידה בניסיון ואינה הצלחה, מדובר בכישלון. יכול להיות שאברהם אבינו פשוט התעייף מכל הפרומואים שהיו בדרך?
2.
פרשת "לך לך" היא גם הפרשה שבה נולד הבן הדחוי.
ישמעאל, בנו של אברהם, שבשבוע הבא עומד להיות מגורש בידי אביו, רק כדי להינצל ולשוב כאומה ערבית גדולה ועוצמתית. הכתוב יתאר זאת יפה - "ויהי אלוהים את הנער ויגדל ויהי רובה קשת" - אלוהים לא שוכח את הבן הדחוי שנשלח למדבר, עינו נותרת פקוחה ממעל והוא מביט בו ודואג לו.
ברק חוסיין אובמה, הבן הדחוי של אומה בעל עבר גזעני, שב הביתה כמנצח. וזוהי, ידידי, אכן היסטוריה.