קנאה היא אחד הרגשות האנושיים הבסיסיים וההרסניים ביותר שישנם. אנחנו מקנאים באנשים שנראים יותר טוב מאיתנו, בקולגה לעבודה שזוכה לקידום נחשק, בחברה לכיתה שמצליחה בלימודים או בגבר אלמוני שמתחתן עם אהבת חיינו.
קשה להישאר אדישים כששד הקנאה זוקף את ראשו, ובכל זאת, חז"ל אומרים לנו: תתאפקו. תשלטו בעצמכם ותתגברו על הקנאה, כי התוצאות שלה עלולות להיות קטלניות.
וכשחז"ל אומרים "קטלניות", הם מתכוונים לכך. במקורות היהודיים ישנם לא מעט מקרים בהם הקנאה מובילה למוות. "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" נכתב בשיר השירים, ולא בכדי.
הדוגמא הראשונה בתורה לקנאה מובאת בסיפורם של קין והבל. כזכור, קין קינא באחיו, הבל, על שאלוהים קיבל את מנחתו של הבל ודחה את קורבנו של קין. קנאה זו הובילה לרצח הבל בידי קין. בהמשך ספר בראשית, מסופר על אחי יוסף שמקנאים בו על אהבת אביהם. קנאתם של האחים מתעצמת עם השנים, מובילה לשנאה ומסתיימת בניסיון לרצח ובמכירת יוסף לעבד.
קנאה נוספת שמסתיימת בניסיון לרצח היא זו שמפתח שאול כלפי דוד. כששניהם חוזרים יחד מהמלחמה והנשים מהללות את גבורת דוד יותר משאול, שאול מקנא בכבוד הרב לו זוכה דוד ומנסה להרוג אותו. "ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול, ויך את-החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא. וישלח שאול מלאכים אל-בית דוד לשמרו ולהמיתו בבוקר" (שמואל א, יט, י-יא).
לא במקרה נאמר בתלמוד שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם. אפשר להתייחס ללקח הזה גם כמטאפורה: כשהאדם נשרף באש הקנאה, הוא כל כך מרוכז בעצמו ובמושא תאוותו, שהעולם החיצוני לא מעניין אותו. בכך הוא מתנתק מהעולם ומוציא את עצמו מתוכו.
דיעה: יאיר לפיד כותב יותר ויותר על שנאת דתיים וחרדים. אז דודו כהן עונה לו
ומה צופן העתיד למרינה מקסימיליאן בלומין? פאנל המיסטיקניות חוזה
