חתכו אתכם בכביש? שתו לכם מהחלב במקרר של המשרד? העליבו את החבר הכי טוב שלכם? לפחות מאה פעמים ביום אתם רוצים להעיר לסובבים שמעצבנים אתכם, אבל במקום זה אתם שותקים. בדיוק בנקודה הזאת התורה מתערבת ואומרת: אל תשתקו ואל תשמרו בבטן. או במילים אחרות: “הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז).
מצוות תוכחה קובעת שאם ראיתם מישהו מתנהג לא לעניין, תעירו לו על כך ואל תתעלמו. יחד עם זאת, לא בכל מצב צריך להעיר, אלא רק כשיש סיכוי שאותו אדם אכן יקשיב לכם וישנה את מעשיו. אם אין סיכוי כזה, או שברור שהנמען יגיב בחריפות - חובה עליכם לא לומר מילה. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע", דרשו חז"ל והוסיפו: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך".
חוץ מזה, לפני שאתם מעירים למישהו משהו, כדאי שתבדקו את עצמכם: האם יש לכם רגש שלילי כלפי אותו אדם? כי אם אתם מזלזלים בו, מוטב שלא תגידו מילה. אם אתם לא פועלים מתוך אהבה ורצון אמיתי להיטיב עם אותו אדם, התוכחה שלכם תשיג רק תוצאה אחת: שנאה. ומזה כבר יש לנו מספיק.
קבלו עצה: סעו למצוקי דרגות - אל תחשבו על זה יותר מדי, ארזו תיק וצאו לדרך
