פרשת שלח לך עוסקת בסיפור דרמטי ביותר בתולדות ישראל: פרשת המרגלים הבאים לתור את הארץ לאחר ארבעים שנות נדודים.
"שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם"
לאחר נדודים ותלאות מתקרבים בני ישראל לארץ המיועדת, בה יושבים עמים אחרים. משה בחוכמתו שולח מרגלים לראות את הארץ, ללמוד אותה ולראות את תושביה. הוא מאמין שדיווח מוקדם לכל העם יסייע בהיקלטות בארץ - או בהשתלטות עליה. משה שולח כמרגלים 12 אנשים, אחד מכל שבט, נשיאים מבוגרים ומכובדים.
אבל הארץ המסודרת ומלאת התבואה מעוררת חשש בליבם של המרגלים, שחיו 40 שנה במדבר. ככל הנראה, הם פוחדים משינוי אורחות החיים והפסקת הנדודים.
המרגלים מספרים שהרגישו קטנים מול יושבי הארץ, ושיושבי הארץ ראו אותם כחגבים. יש כאלה שמרימים גבה - מילא שאתם רואים את עצמכם כקטנים, אבל איך אתם יודעים מה יושבי הארץ חושבים עליכם? מאיפה רגשי הנחיתות האלה?
הפרשה מעוררת עוד שאלות - האם המרגלים של אז היו סוכני חרש, התלבשו בבגדים מוסווים והציצו בסתר על המתרחש? למה הם מדמים עצמם לחגבים? ואיך זה דומה לקיבוצניקים של שנות החמישים, ולהבדיל, לשר החוץ ליברמן?
רני יבין, מנכ"לית בית מדרש "אלול אלו ואלו", ואלי ברקת, ראש "ממזרח שמש", בית מדרש למנהיגות חברתית, השייכים ל"רשת בתי המדרש בישראל"