בפרשה האחרונה בספר במדבר, מטות-מסעי, אנו לומדים על עיר המקלט - אליה בורחים ההורגים בשגגה (להבדיל מרוצחים בכוונה תחילה). זה לא בית סוהר, ואין בו סוהרים, אסירים או תאי מאסר. מצד שני, זו גם לא עיירת רפאים על גבול המדבר, עם בתים נטושים ואופק מיותם ומיוזע. מדובר בעיר לכל דבר. התורה בוחרת בתפיסה המבכרת שיקום ומניעת פשעים נוספים, על פני הענשה והרחקה מוחלטת מהקהילה. למעשה, הנמלטים מגיעים לעיר המקלט עם הרב שלהם, ומתערים באוכלוסיה המקומית, ביניהם חפים מפשע.
התורה כמובן לא תומכת בנקמת דם, אבל מכירה בטבע האדם - לא מן הנמנע שקרובי המשפחה של המת יבקשו להעניש את ההורג. לכן ביקשו למצוא פתרון שיאפשר להגן עליו. בעיר המקלט, הוא יהיה בטוח.
מתי יוכל ההורג לצאת בבטחה מעיר המקלט? מדוע הוא מגיע עם הרב שלו? ועל מי מוטלת האחריות למקרים כאלה?
אלי ברקת, ראש "ממזרח שמש" בית מדרש למנהיגות חברתית, ושלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל