"אני בעניין של לדעת את העתיד, לדעת מה יקרה, וכמו שאומרות הדוגמניות - גם להביא שלום עולמי".
איפה אתה מרגיש בבית?
"בבית. בגלל המשפחה, והחיים, והתקשורת והחום. זו האפשרות להיות חופשי במובן הכי אמיתי של המילה כי שם מכירים אותי כמו שאני - לטוב ולרע".
יש אלוהים?
"אני חושב שכן. יש מקומות מקומות אישיים ופרטיים מאוד, מפגשים שלך עם עצמך שאתה יודע שרק אתה ואלוהים הייתם שם".
תמורת איזה סכום תסכים להמיר את דתך?
"אני חושב שאלוהים הוא של כולם, ככה שלהמיר דת זה משהו לא ממש פתוח למשא ומתן. אבל אני צריך להתייעץ על זה עם יועצי הכלכלי, והיועץ הטוב מכולם הוא אלוהים כך שאצטרך להתייעץ איתו בעניין".
"ערב שבת תמיד סביב ארוחה משפחתית כזו או אחרת. השבתות עצמן בדרך כלל מאד אקטיביות: עם כל הילדים (יש לנו חמישה בבית) פלוס שני כלבים, ואנחנו הרבה בעניין של טיולים בטבע. אנחנו גם נורא אוהבים לארח - באים חברים קרובים ואז אנחנו בכיף שלנו, בג'ננה, נחים נטו בלי עבודה ונהנים מהשבת".
מי האיש שהכי השפיע עליך?
"אבא שלי, שהיה עוגן בחיים שלי, ורבים אחרים שאני אתם במערכת יחסים קרובה כמו אמי, אחותי, הילדים שלי. אשתי הכי משפיעה עלי וגם טמירה ירדני, שותפתי לעשייה וליצירה השפיעה ומשפיעה על חיי. גם מנכ"ל שידורי קשת משפיע מאד על חיי".
מתי השתנו לך החיים?
אחד הדברים שהכי שינו לי את ההסתכלות על החיים היה מות אבי. גדלתי בבית מוזיקלי ואז עזבתי את המוזיקה, ודווקא מותו יצר אצלי קתרזיס מאד גדול והחזיר אותי אליה. גם השירות הצבאי שינה אותי באופן מאד עמוק - כחייל בצבא אתה פוגש את עצמך בצמתים שלא חשבת שתוכל לפגוש אי פעם, ומוצא את עצמך במבחנים שאם אתה מספיק מודע למה שקורה - מחשלים אותך ומעמידים אותך מול מקומות שפשוט משנים אותך מבפנים. וכמובן שלידת ילדיך שינו אותי, ונישואיי השניים. השינויים בחיים לא נפסקים".
אתה אדם רוחני?
"לא במובן של אלו שמתכוונים למישהו שלבוש בסדין כתום, צ'אקרות, נרות וכל זה, אבל במובן העמוק מאד של המילה – כן, אני רואה את עצמי כאדם רוחני".
מה אומרת לך המילה "רוח"?
"יש את 'הרוח הישראלית' ויש 'רוח גבית', ו-'רוח החברות' ו-'רוח קרב'. אפשר לומר על מישהו שהוא 'עושה רוח'- וזה נורא מעליב, ואפשר לומר על מישהו שהוא 'בעל רוח' - שזה הכי יפה. זו מילה עם הרבה מאוד אחריות. לכל סערת רוחות יש שם משלה ולכל ההוריקנים יש מובן ומשמעות".
"לביטוי הזה יש קונוטציות שאני לא מתחבר אליהן. במובן של אנשים שלמדתי מהם - יש הרבה כאלו. הוריי כמובן, אבי, שדווקא היעדרו מאוד משפיע על חיי. ישנם מורים למשחק שלימדו אותי, שחקנים שעבדתי אתם ואנשים רבים שפגשתי במקומות שונים והכרתי במהלך חיי שיש בהם עומק וסבלנות וחוכמה. למשל פרופסור בן קורן, מנהל עמותה שעוזרת לבני משפחות של חולים, הוא אדם שהוא מופת לנתינה וסבלנות. או הרב פירר - אדם ענק ויוצא דופן. אני יכול גם לציין את עדית פאנק - אישה שלמדתי ממנה המון המון".
מי האדם הכי לא רוחני שאתה מכיר?
"יש לי כל מיני חברים שהם הכי 'הארד קור' - ציניים, מציאותיים, לא מאמינים בכלום ופחות רגשנים ורגישים. אפשר למצוא כאלה בכל מקום. חלק מהאנשים שמגיעים לפוליטיקה, למשל, מתנתקים לגמרי מהסביבה ומאבדים את היכולת להסתכל ברגישות על מה שקורה בעולם ובחיים".
"מה שיש זה בעיקר ברמת הגגים - עניינים שקשורים בקבוצתי הצולעת הפועל באר שבע: חולצות שאני לובש למשחקים, מקומות ישיבה, נעלי ניצחון, כל מיני דברים מטופשים שלא באמת עוזרים לה. יש לי דברים משעשעים כאלה, למשל אם אני עובר על יד משהו שראיתי ולא הרמתי, ואחר כך חושב שאם הייתי מרים כך וכך היה קורה - אז אני יכול לחזור קילומטרים רק כדי להרים את מה שחלפתי על פניו. כמובן שיש קצת 'עיניים' - עין הרע, חמסות, כאלה דברים. גם ספר תהילים יש לי בבית ובאוטו".
איזה תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני נורא לוקח ללב. תמיד בוחר להיפגע מהמקום הכי עמוק והייתי רוצה להתנתק טיפה, לעבוד פחות מתוך רגשנות".
מתי אתה מאבד אמונה?
"לגבי אמונה דתית - זה לא רלוונטי. אדם דתי אינו מאבד אמונה בבוראו ואפילו אדם שחוזר בשאלה, אני חושב, ממשיך להאמין. במובנים אחרים - אני אדם מאד חזק ומובל למטרה, כך שאם משהו לא עובד, אני מיד מתמלא באמונה שצריך לשנות את המטרה ולגרום לדבר לעבוד ולקרות. האמונה במטרה תמיד קיימת".
איזה ספר או סרט מעורר בך השראה?
"כילד - הספר 'הלב' של דה וינצ'י' למשל, או ספרי ז'ול וורן - אני זוכר שהייתי קורא את הספרים האלה ונפעם, ואני חושב שחלק גדול מזה היה הדמיון שהספרים האלה עוררו בנו. אפילו ספר כמו 'חסמב"ה' או 'המערה הסודית' נתנו לנו אפשרות לחשוב, לדמיין, לחלום. גם הסרטים של 'השמן והרזה' עוררו בי התפעמות והשראה כילד. מאוחר יותר זה היה 'סינמה פרדיסו' - סרט מכונן. מסוג הסרטים שמחברים אותי לכל העולמות - עבר הווה עתיד. הוא סרט לא כבד ולא קשה שלא הופך את הקיבה, אבל עושה נעים בלב ובכל הגוף ומשאיר חותם. ראינו אותו לא מזמן ביחד, כל המשפחה".
מה היית בגלגול הקודם?
"לא יודע. אולי שחקן בתיאטרון נודד שעובר מעיר לעיר? מה שבטוח הוא שהייתי אדם טוב וישר, ואני מבטיח לגלגל את זה הלאה לגלגולי הבאים".
מתי לאחרונה היה לך דיבור עם אלוהים?
"כל הזמן. אנחנו מדברים על בסיס קבוע. לפעמים הוא על ממתינה כי הוא נורא עסוק, ואז אני נותן לו את כל הזמן שהוא רוצה. אנשים נורא מעיקים עליו בקטנות ולא מבינים שיש לו קודם כל צורך לפתור את הבעיות הגדולות".
אם היית יכול לבקש ממנו בקשה אחת, מה היא הייתה?
"בריאות לכל משפחתי. עם כל היתר כבר נתמודד".
צביקה הדר הוא קומיקאי, סאטיריקן, שחקן ומנחה בטלוויזיה. הדר נולד בשנת 1966 בבאר שבע ושירת בצבא כקצין במערך הנ"מ. לאחר שירותו הצבאי למד תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל החל להופיע במופעי בידור וסטנד אפ במסגרת קבוצת ה"קומדי סטור" שהשתדרגה לתוכנית בידור בטלוויזיה, בה גילם הדר את דמותו של ז'וז'ו חלסטרה והפך לדמות קאלט. בשנת 1995 יצא במופע בימתי עם השחקנית חנה לסלאו והשתתף בסרט הקולנוע "עפולה אקספרס". הדר אף יצר וכיכב בסיטקום "שמש", שנמשך שש עונות. בשנת 2002 החל להנחות את השעשועון "לא נפסיק לשיר", שהפך בשנת 2003 ל"כוכב נולד". בתיאטרון שיחק הדר במחזות כמו "היי רמונה" בתיאטרון הקאמרי, "השקרן" בתיאטרון חיפה, במחזמר ''גריז'' ובהצגות הילדים "שיר נולד", "אלאדין" ועוד. צביקה הדר נשוי בשנית לליאת גנון ואב לשניים.
סכנה? הצחקתם את שימי תבורי. לפי הקבלה, מדובר באדם הרפתקן אבל ביישן
