רובי ריבלין הוא יו"ר הכנסת היחידי שכיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות, אבל אם תשאלו אותו הוא יגיד לכם שלמרות גילו (73) הוא לא הולך לעצור שם. מדובר בליכודניק בנשמה, שחי את החיים הפוליטיים עד הסוף ונשמע לא מזמן נרגש, כמעט משתנק, בטקס הדלקת המשואות בו השתתף כיו"ר הכנסת. אפשר לאהוב את דעותיו ואפשר שלא, אבל נראה שכנותו גורמת גם למי שלא מסכים איתו לחבב אותו. לקראת הבחירות הקרבות, תפסנו אותו לשיחה שלא קשורה (כמעט) לפוליטיקה.
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"להכניס לכל הטיפשים שכל לראש".
יש הרבה טיפשים בסביבה?
"יש מספיק בשביל שיהיה צורך בכוח על טבעי".
איפה הבית שלך?
"הבית שלי הוא בירושלים, היה בירושלים, ויהיה תמיד בירושלים. מיום לידתי וגם במותי".
איפה בדיוק בירושלים?
"היום אני מרגיש בכנסת בבית בהחלט, אם כי אין מקום בירושלים שאני לא מרגיש בו בבית. הייתי גם ילד בירושלים, גם נער בירושלים וגם מתבגר בירושלים. הייתי חייל מילואים וסטודנט בירושלים וגם בליין ומתפלל בבית הכנסת בירושלים. הייתי חבר כנסת ועורך דין בירושלים וגם יד ימינו של טדי קולק. בירושלים כל כולה אין מקום שאני לא מרגיש את עצמי שייך אליו".
יש אלוהים?
"כשהייתי בן 13, נכנסה מחנכת לגימנסיה וביקשה מאיתנו לכתוב חיבור שנושאו היה 'האם אתה מאמין באלוהים?'. באמת שאלתי את עצמי האם אני מאמין. התחלתי להרהר בחיבור לכאן ולכאן: האם הוא מוחשי או מיסטי? האם הוא צורך שלי או צורך שלו? האם הוא מסתכל על כל דבר ודבר שאני עושה מבחינת חובה שעליה הוא לא מוכן להתפשר, או שמא הוא נותן בידי את הבחירה? בכל חיי וגם בחיבור ההוא הגעתי למסקנה שאני מאמין באלוהים. כל חיי התפללתי לאלוהים בעניינים מטופשים ובעניינים אחרים".
"לא בטוח שהוא שם לב אליי בצורה פרטית כמו שאני שם אליו".
כנראה שרוב המאמינים חושבים כך.
"אצלי היו התלבטויות. אצלי האלוהים היה דבר שממנו פחדתי. גדלתי בצורה ליברלית בבית אבי ואמי שבאו מבתים חרדים. סבא שלי היה ראש הכוללים. למדתי לכבד את הדת שלא מתוך כפייה. בני דודיי שגרו בשכונות חרדיות ולא ברחביה היו מקפידים קלה כחמורה בתרי"ג מצוות מהפחד. ברגע שהם עברו את אחת מהמצוות הכול התפוגג. אם אחת לא קיימת גם האחרות לא קיימות. אם הפרתי מצוות אלוהים אחת אז אני כבר יצאתי בשלום ויכול לאכול חזיר, לגישתם. אני שומר מסורת, ולכן הרבה יותר קל לי לראות בדת שאני מאמין בה או באלוהים שאני מאמין בו כדבר שלא בוחן אותי בכל דקה ודקה".
מתי אתה מאבד אמונה?
"יש הרבה רגעים שאני אומר כל האדם כוזב".
איך נראית השבת שלך?
"יש לי נכדים היום. הילדים גדלו והפכו להורים, חלקם אפילו לילדים שעוד מעט הולכים לצבא, ויש גם תינוקות בני יומם. השבת כל כולה היא באמת מנוחה. אני לא קורא עיתונים בשבת".
גם לא מדורים פוליטיים?
"אני עובר על כתבות של אנשים מיוחדים, קורא את יוסי ורטר, נחום ברנע. אבל בעיקרון השבת היא שבת מנוחה, והיא מוקדשת לקריאה של הספרים שאני אוהב לקרוא".
מה למשל?
"כל הספרים הגדולים. מטרזן ועלובי החיים, החטא ועונשו, חסמבה. את כל הספרים האלה קראתי. כל הספרים שהפכו להיות קלאסיקה כולל ד"ר ז'יואגו. אני מצטער כשאני שומע שילדים לא קוראים ספרים ואומרים שראו את הסרט. הספר נותן לך את היכולת לפרש את העלילה כפי שאתה רוצה בעיני רוחך. אני קורא הרבה גם ספרים היסטוריים, הרבה אוטוביוגרפיות או תולדות".
"החיים שלי מלאים והיו לי חיים טובים ומקווה שעוד ימשיכו. באתי מבית טוב, לא עשיר. אבי היה פרופ' באוניברסיטה. באתי מירושלים הקטנה שהפכה להיות ירושלים גדולה. היו לי פרקים מאלפים בחיים. הייתי בתקופה של מלחמת השחרור וטרום מלחמת השחרור".
וברמה האישית?
"עברתי כל כך הרבה רגעים דרמטיים: מלחמת סיני כאדם שכמעט מתגייס בשמינית, חניך במגמה המזרחית של הגימנסיה, גם כשהייתי לקצין זאת הייתה אחת מנקודות המפנה שלי, כשסיימתי את לימודיי בבית ספר, כשנולד בני הבכור. אני לא יכול לספר לך על הרגע שראיתי את אבא שלי נופח את נשמתו.
היו לי הרבה רגעים שהם בעלי משמעות. אחד הרגעים היותר נעלים היו בזמן שהדלקתי את משואת יום העצמאות, כיו"ר כנסת, ונזכרתי שאבי הדליק אף הוא את המשואה".
מה אומרת לך המילה "רוח"?
"באתי מבית שהלימוד היה חשוב בו יותר מהכול, משום שהוא היה פספורט לחיים. אבא שלי היה איש מדעי הרוח, מחייה השפה העברית, בין מקימי מדרשת דוד ילין. כשאמא שלי הייתה פותחת שולחן ביום שישי, הוא היה הופך את הבית שלנו לאיזשהו מקום שנקרא בעגת הבוהמים 'גרסונריה'. מקום שבו נפגשים או עגנון או ברש או קלוזנר, ועל זה גדלתי".
מי המורה הרוחני שלך?
"אבא שלי בראש ובראשונה. ממנו שאבתי את כל מה שאני היום מנסה ליישם ככל יכולתי. גם פרופ' צבי יעבץ שהיה המחנך שלי ומורה להיסטוריה, הוא ושלמה אבינרי. יעבץ, עם יכולת החינוך שלו, עם ההשראה שהוא השרה ועם המטען האדיר שהוא נשא לימד אותנו היסטוריה, גם של העת החדשה וגם של המהפכה התעשייתית, גם יוון ורומא וגם בית שני, וגם לימד אותנו חסידות. אני פשוט מאושר עד היום כשאני נזכר בשיעור שיעבץ מדבר בו על החסידות".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות יותר סובלני לרמת משכלם של אנשים".
כיצד אווירת הבחירות השתנתה עם השנים?
"אני זוכר מערכות בחירות עם אווירה אחרת בה הוויכוח האידיאולוגי היה דומיננטי ונוקב. היום, אני חש שלאמביציה האישית יש משקל גדול במערכת הבחירות על חשבון המחלוקות האידיאולוגיות, והדבר בהחלט מעלה אצלי הרהורים על השינויים שעברה החברה הישראלית והמערכת הפוליטית".
אם יכולת לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"שימשיך להשגיח עלי ועל משפחתי כפי שהשגיח עד היום. אם הוא לא שומר על משפחתי, הוא לא שומר עליי".