לא להאמין, אבל ישי לוי חוגג עוד רגע יום הולדת 51. בלי שנשים לב, לוי מלווה אותנו כבר שלושה עשורים, בהם היו שנים ששמענו אותו יותר והיו שנים שפחות, עד שב-2008 ההצלחה של "ריקוד רומנטי" הכניסה אותו היישר אל לב המיינסטרים הישראלי. בדרך אל ההצלחה והמנוחה, כשהציבור הישראלי מרעיף עליו אהבה, לוי גם ידע ימים קשים מאוד - התמכרות לסמים ואפילו תקופת מאסר. אבל הימים ההם מאחוריו, ולוי ממשיך בדרך הטובה והמוצלחת, הוא מקליט שירים ומופיע. איך מתרוממים אחרי שהיית הכי למטה? בעזרת הרוח.
יש אלוהים?
"תמיד ידעתי שיש אלוהים ואני עדיין יודע שיש. אני אוהב אותו, מדבר איתו, מתפלל אליו, מתחנן אליו כל יום, כל הזמן. מה זה כל הזמן? על המיטה, בבית, אפילו עכשיו כשאנחנו מדברים אני רגע לפני הנחת תפילין, מצווה שאני מקיים כל יום. אנחנו מדברים בכל מיני צורות ואני מתפלל הרבה".
מי האיש שהכי השפיע עליך?
"את האישה שהכי השפיעה עליי פגשתי בילדות שלי - דודה שלי, צביה. בחלק מילדותי היא גידלה אותי אצלה ונתנה לי לעשות את מה שאני הכי אוהב, בעוד שבבית כפו עליי ללמוד תורה, שלחו אותי רק לבית ספר דתי ונתנו ללכת רק לבית כנסת. אצלה למדתי על נפש האדם ורצונו, על זה שחשוב שכל אחד יעשה רק את מה שהוא אוהב ובזכותה למדתי מקצוע: חשמלאות רכב. לא שהייתי תלמיד מצטיין, אבל היא נתנה לי לעשות מה שאני רוצה ובכך כיבדה אותי".
מתי השתנו לך החיים?
"החיים שלי השתנו כמה פעמים. הפעם הראשונה הייתה כשהתפרסמתי, בסוף 1982, ואז לא הייתי פתאום אדם פרטי. לפתע לא הייתי כבר אותו האיש האנונימי מקודם אלא הפכתי להיות מישהו שכולם מכירים, וזה משהו שקשה להתמודד איתו. הפעם השנייה בה השתנו חיי היתה כשיצא השיר 'ריקוד רומנטי', ואז כל התקשורת הכירה בי וחיבקה אותי. זו היתה סגירת מעגל מבחינתי. הרגשתי שקיבלתי את מה שמגיע לי. ההכרה הזו מכל הציבור היא אמנם משהו שלא ציפיתי לו ולא חיכיתי לו, אבל בתוך תוכי ידעתי שהיא תבוא בשלב מסויים. ההכרה הזו נתנה לי ביטחון עצמי, וגם הילדים שלי קיבלו יותר ביטחון. יש משהו מחזק מאוד בלדעת שאתה אהוב על כולם".
ומה גרם לך להבין שאתה צריך לעשות שינוי אקטיבי בחיים שלך?
"הריאות שלי, יחד עם המשפחה שלי והמצב הבריאותי שלי. הבנתי שאני חייב לעשות צעד כדי לשמור על הבריאות שלי ועל חיבור למשפחה שלי, שלחצה עליי להפסיק לעשן. הלכתי למכון אברהמסון ונגמלתי מסיגריות. אני לא מעשן כבר שנתיים".
איך נראית השבת שלך?
"אני לא אוהב לצאת מהבית אז השבת שלי היא תמיד ביתית ותמיד בקרב המשפחה. אני, כראש המשפחה, עושה קידוש בכל יום שישי, אצלי בבית עם כל הילדים. בשבת אני קם כרגיל, בסביבות 9-10, ומקפיד לבלות זמן איכות עם האישה והילדים. בימי החורף אני מכין ומחכה לחמין – משהו שלמדתי להכין מהבית. אני מיומן וזה בא לי בקלות וכבר לא לוקח לי הרבה זמן. אני לא שומר שבת אבל יש לה משמעות גדולה בשבילי, זה משהו שינקתי מהבית".
איפה אתה מרגיש בבית?
"בית חייב להיות בישראל. הדבר שהכי חשוב לי בבית זה האנשים כי אני לא מתחבר לכל אחד, אז בית מבחינתי זו אשתי והילדים שלי. זה המקום בו אני נותן את כל כולי - ובמיוחד בשבת, כי זה הזמן של כולם יחד, היום היחידי שתופסים את כולם בבת אחת".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך ולמה?
"הייתי רוצה להישאר תמיד איך שאני, עם מה שאלוהים נתן לי".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך ולמה?
"אם הייתי יכול לשנות משהו הייתי בוחר רק בתכונת העקשנות שלי, כי לפעמים אני מפסיד הרבה בגללה. יש דברים שאני מתעקש עליהם במוזיקה ובחיים האישיים, והייתי רוצה להיות יותר פתוח - אבל זה לא כל כך יוצא".
"לעולם לא. כסף לא עושה אותי ואני לא איש של כסף. המשפחה שלי היא כל העולם בשבילי. היא נותנת לי ביטחון, היתה איתי כל הזמן גם ברגעים הקשים ואין סיכוי שאוותר עליה".
איזה ספר, סרט או דיסק מעוררים בך השראה?
"האלבום שאני חוזר אליו הוא 'אבנר גדסי' של אבנר גדסי, שכולל את השיר 'נפרדנו כך', כי זה האלבום בזכותו גיליתי שאני יכול לשיר. נתקלתי באלבום הזה לראשונה בגיל 14, אצל דוד שלי. הוא היה איש קבע ובימים בהם היה בבסיס הייתי יושב בחדר שלו ושומע את התקליטים שלו. התחלתי לשיר עם האלבום, עם 'אמא שלי' של נועם קניאל, וככה גיליתי שיש בי את חיידק המוזיקה. מאוד התחברתי תמיד לאבנר גדסי ועד היום אני עדיין אוהב להאזין לאלבום הזה, וגם לאחרים שלו".
אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"בריאות. את השאר אני אביא. למדתי על בשרי שזה הדבר הכי חשוב וזה הדבר היחיד שהוא לא בידיים שלי".
מתי אתה מאבד אמונה?
"אני לעולם לא מאבד אמונה, לעולם לא: לא בעצמי ולא באלוהים. למה? כי זו האמת, אין אמת אחרת. אז אני יודע שהוא תמיד יהיה שם בשבילי".
מה היית בגלגול הקודם?
"לפי דעתי, ציפור".
מועדי ההופעות הקרובים: 8.1 זאפה ירושלים; 9.1 זאפה הרצליה; 16.1 רדיו בית קשת; 29.1 ברלה להבות חביבה.