אבי מלר אולי מככב בכותרות לאחרונה בגלל השתתפותו בתכנית "גולסטאר", אבל בקרב חובבי הספורט המושבים הוא הרבה מעבר לכוכב ריאליטי. מלר הוא פרשן ערוץ הספורט מזה שנים רבות המוכר במיוחד מאולפן ליגת האלופות (בימים שלישי ורביעי הקרובים ישודר בערוץ המחזור האחרון בשלב הבתים) והליגה האנגלית, הוא איש כדורגל אמיתי עם הומור ייחודי, וחושב שיש קשר הדוק בין ספורט לרוח.
יש אלוהים?
"אני חושב שאין אלוהים, אבל אני לא אתאיסט מוחלט כי אני תמיד קם כל בוקר ומודה ליקום הטוב על המקום שבו אני נמצא, על הבריאות ועל האושר שאני חש. אני יודע גם לשאת תפילה קטנה למשהו, אני לא יודע אם זה אלוהים, אולי ליקום, ולהודות לו ולבקש ממנו דברים, כך שזה לא אתאיזם מוחלט. זה גם לא מרדנות או ביזוי השם, ממש לא, אבל מעשית אני לא חושב שיש אלוהים".
מתי לאחרונה היה לך דיבור עם המשהו הזה?
"אני עושה את זה בכל בוקר. אני נושא ברכה בבוקר על המקום שבו אני נמצא, מודה ליקום על כך שאני שמח בחלקי, שאני משלב ביזנס עם פלז'ר, שאני בריא, שהמשפחה שלי בריאה, שאני מוצא דברים ליהנות מהם. אני בהחלט מוכן להמשיך לחיות את חיי במצבי הנוכחי".
מה הקשר בין ספורט לרוח?
"שניהם נתיבי בריחה מאוד נעימים".
יש רגעים בהם אתה מאבד אמונה?
"כן, בהחלט. כשאני רואה אנשים רעים או מעשים אכזריים".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"כמו בסרט של מל גיבסון, כח שרואה מה נשים רוצות באמת".
"הייתי חוסך המון התפתלויות והיסוסים בחיזורים ובמערכות יחסים. אני חושב שזה היה משרת אותי מצוין, ואת כולם בעצם, אם אפשר היה להיכנס לראש של המין השני. גם אם הן היו יכולות להיכנס לשלנו. נבראנו כל כך שונים שזה ממש בושה וחרפה. היקום עשה שגיאה גדולה מאוד".
איפה הבית שלך?
"שאלה טובה מאוד שלוקחת אותי לעשרות כיוונים. אני מרגיש בבית בישראל, אני מרגיש בבית בתקשורת, אני מרגיש בבית בערוץ הספורט, אני מרגיש בבית ליד בת הזוג שלי, ומרגיש בבית מאוד לצד הילדים שלי".
מתי השתנו לך החיים?
"לחמתי ביום כיפור ברמת הגולן, והמלחמה הזאת שינתה לי את כל התפיסה על החיים. נהרגו סביבי חברים טובים, וחלק נפלו בשבי. לא שהייתה לי תפיסה מאוד שונה לפני, אבל אני חושב שזה חיזק מאוד את הרצון שלי למצות, לדעת שהגורל יותר חזק מאיתנו, שהחיים הם טוטו-לוטו בכל יום, ואתה צריך לדעת לנצל אותם באופן מקסימלי".
מי המורה הרוחני שלך?
"מורה רוחני אין לי, אבל יש אנשים שלאורם שמחתי לצעוד. אנשים שלאורך הדרך אהבתי מאוד לראות את העבודה שלהם וניסיתי לינוק ממנה. בצעירותי חטפתי מכל הבא ליד. מכל מה שיהונתן גפן כתב ועשה על הבמה. הפכתי לגרופי מוחלט של וודי אלן ולאונרד כהן. באנגליה, כשחייתי שם והתקרבתי לעיתונאות והתחלתי להיות כתב "על המשמר" בלונדון ואחר כך כתב מעריב בלונדון, הסתכלתי על העבודה של הכתבים האנגליים. היו כמה עיתונאים אנגליים ששימשו עבורי לפיד בראש המחנה. אחד מהם הוא דיוויד לייסי, שעדיין כותב במדור הספורט של הגרדיאן שלדעתי הוא עיתון הספורט הטוב בעולם. גם במעריב עבדתי עם אנשים ששימשו לי השראה, ישראל רוזנבלט למשל, שהיה העורך שלי במעריב. נשאתי עיניי לאורך כל הדרך לכותבים מוכשרים. מצד אחד קינאתי בהם, ומצד שני הם נתנו לי השראה להתקרב למקומות האלה. גם אנשים שעבדתי לצידם כמו עופר שלח ומודי בר און. כל הזמן אפשר היה לשאוף לגבהים שלהם".
יש לך קמע? אמונה טפלה?
"הייתה לי אמונה טפלה, אבל השתחררתי ממנה. המספר שש. שלוש פעמים שש זה מספר השטן ותמיד הייתי מנסה להימלט מיותר מדי ספרות שש בטלפון שלי או במספר המכונית שלי. החלטתי לפני כמה שנים שמיציתי את הסיפור הזה. הוא לא הוכיח את זה בשום מקרה. כשהיו לי מכוניות עם פעמיים שש לא היו להן יותר דפיקות".
איך נראית השבת שלך?
"בדרך כלל, יום שישי הוא היום החופשי היחידי שלי בכל השבוע. ביום הזה אני נפגש כבר שמונה שנים עם פרלמנט של שמונה אנשים באזור השרון. אנחנו באים מכל גווני הקשת של החברה הישראלית וכוללים פסיכיאטר, מנכ"ל קרנות הון סיכון, רופאה, מנכ"ל חברת נסיעות, איש עסקים, מוזיקאי מוכר (תמיר קליסקי), ושני עיתונאים (אני ומשה גורלי). זה התחיל בתור פרלמנט של כדורגל, אבל זה מזמן הרבה יותר מזה וכיום אנחנו מדברים על הכל. זה פרלמנט נהדר שאנשיו עושים הכל כדי להגיע אליו.
"בדרך כלל אני מנצל את השעות שאחרי הפרלמנט למנוחה, קריאה, מסאז', קולנוע או תיאטרון. אני מכור לתיאטרון ולקולנוע, ומנסה לנצל את יום שישי כדי לתפוס איזה סרט. בשבת אני בדרך כלל משדר. אני מתעורר בבוקר לא בשעה מוקדמת מדי, בסביבות תשע וחצי, ומתחיל להכין את השידורים שיש לי. אחר כך אני מפנה לעצמי זמן ללכת לקולנוע או לראות משחק כדורגל חשוב מאנגליה, מאיטליה או ספרד שמשודר. שישי בערב מוקדש לארוחה עם הילדים ובנות זוגם".
מה אתה מכין למשחק?
"לכל משחק שאני משדר יש עבודת הכנה של שלוש שעות, כיוון שאנו צריכים להביא תמונה מלאה לחלוטין של המפגש בין הקבוצות האלו. ההיסטוריה, המסורת והכל. ככל שאתה מכין תמונה יותר מלאה כך השידור שלך יותר דינאמי. יעקובי ואני דואגים בעצמנו לחומרים שלנו ולא נעזרים באף אחד".
מהי התכונה הכי רוחנית של בת זוגך?
"בת זוגי היא רוחנית כולה. התכונה הכי רוחנית שלה זה שהיא מסרבת באופן עיקש להתעסק עם עיתונות ורכילויות. היא לא צורכת תקשורת ומוכנה לטמון את ראשה כבת יענה מול רכילויות".
אתה מאמין בתורות מיסטיות כגון אסטרולוגיה ונומרולוגיה?
"לא מאמין בהן בתור מאמין אדוק, אבל הן משעשעות אותי ואני לא דוחה אותן על הסף. אני מאוד מפוכח ומאוד ציני כלפיהן, כי אני יכול לספר לך שבכמה עיתונים התבקשתי לכתוב בעצמי טור אסטרולוגיה, כך שאני יכול לספר לך כמה זה רציני לפעמים. גרושתי עסקה בנומרולוגיה ואני לא מזלזל בזה. נתתי לה את כל הכבוד והחיזוק. אסטרולוגיה – לא מועיל ולא מזיק".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"סבלנות. לפעמים אני חסר סבלנות. הייתי רוצה להיות הרבה יותר ספורטיבי לא רק בשידורים, אלא גם במשחק. לשחק טניס, להיות הרבה יותר הנדימן, ולדעת להחליף צינור בכיור, למשל. אה, גם להוריד 15 קילו".
מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקח?
"ממש לא".
ונגיד, לקבל מאה מיליון ולא לראות את אחת הגרושות.
"מוכן לשלם מאה מיליון בשביל לא לראות אותן" (צוחק; י.נ).
מה היית בגלגול הקודם?
"אין לי מושג, אבל בגלגול הבא אני מוכן להיות הרבה דברים".
מה למשל?
"כדורגלן מצליח, או בכלל ספורטאי מצליח, לא דווקא כדורגלן".
אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"בריאות. אני חושב שצריך לבקש רק בריאות, את השאר אפשר לקנות. בריאות אמיתית, ארוכת ימים, אי אפשר. גם אושר בעצם אי אפשר לקנות. הייתי בסדרת הרצאות של ד"ר חיים שפירא, שבסופן התברר לי שהוא אוהב לצפות בכדורגל וצופה בשידורים. הוא אומר שאדם מאושר הוא מישהו שאתה לא מכיר מספיק טוב. המיתוס על זה שאין זמן כי הוא עובר זה מיתוס גדול. זמן תמיד יש וזמן תמיד יהיה – אנחנו אלה שעוברים. בגלל שאנחנו אלה שעוברים צריך למצות כל רגע. את המוטו הזה אני גם אוהב".
מלר יתארח בימים שלישי ורביעי במחזור
>> שאלון רוח עם אורן זריף: "אני מדבר עם אלוהים שלוש פעמים ביום"