לאחר 12 שנות צ'אקרות ובודהיזם נסגר המגזין האלטרנטיבי חיים אחרים ומתאחד עם מגזין דרך האושר של רשת SBC. "חיים אחרים", שנולד ב-1996 כיוזמה פרטית של של המו"ל אברי רביב, היה חלוץ בתחומו. יש מי שיאמרו שהוא היה איכותי ומעמיק, אחרים יגידו פלצני ומכוון ליודעי ח"ן בלבד - כך או כך, בשנים האחרונות הצליח המגזין לרכז סביבו קהל קוראים אדוק, וכעת נשאלת השאלה האם הוא ימצא את עצמו בעיתון החדש.
"קשה לנהל מערכת לוגיסטית של עיתון שאינו חלק מקבוצה", מסביר רביב, "ניסיתי להקים מסגרת שיווקית למגזינים עצמאיים, במטרה להגיע ליעילות כלכלית, אבל לצערי זה לא צלח. אני חושב שהמיזוג יעשה טוב לעיתון ואני מאוד מקווה שהוא ימשיך לתרום לשיח בנושאים הללו".
אמנם ב-SBC החליטו לשמור על המותג "חיים אחרים" (ולהיפטר מ'דרך האושר'), אבל מה זה אומר לגבי התוכן? לא הרבה. "עקבתי אחרי 'חיים אחרים' והיה בו תוכן נפלא שהייתי רוצה שיכנס למתכונת החדשה של העיתון", אומרת עורכת "דרך האושר" מיכל בן דויד."'חיים אחרים' דיבר לאנשים שכבר צעדו בבטחה בתחום, 'דרך האושר' מלכתחילה פנה לאלו שרק הצטרפו לטרנד ועשו את צעדיהם הראשונים בעולם זה. ייקח זמן עד שנהפוך להיות משפחה גדולה ומאושרת. כרגע כדאי להמתין בסבלנות".
העידן הישן
היום כל עיתון שמכבד את עצמו דואג לדבר על אקולוגיה, בריאות אלטרנטיבית ותזונה אורגנית, אבל לפני עשור התרכזו התכנים הללו בעיקר ב"חיים אחרים". "כשיצא גיליון 13 התעסקנו בפאנג שואי ואפילו בתוך המערכת עצמה היו הרבה אנשים שלא היה להם מושג מה זה", נזכר רביב.
גם העורך לשעבר אילי בר מציין את השינוי שעבר התחום בעשור האחרון: "היום אני מבין שכל היחס לנושאי הניו אייג' התחיל כשהמגזין עשה את צעדיו הראשונים. השינוי ביחס הציבורי חל עם התפתחות העיתון ובעיקר בעקבות השינוי ביחסה של העיתונות הארצית. היחס הביקורתי, הציני והעוין התחלף בגישה אוהדת ומתעניינת, והסטריאוטיפים של הרוחניות החלו להיעלם. אנשים הבינו שזו לא עסקת חבילה – שאם נניח אדם עושה מדיטציה זה בהכרח הופך אותו למאמין בגלגול נשמות. בתוך העולם הזה יש המון זרמים וגישות שונות. פתאום פסיכולוגים החלו להגיע כאנשי מקצוע לימי עיון שעוסקים ברוחניות, שבשנות ה-90 נחשבו לרדודים".
בר, בעבר שדרן ועורך גלי צה"ל וכיום מתרגל טאי צ'י ויזם בתחום הבנייה הירוקה, ליווה את העיתון כבר מהגיליון ה-5, לימים הפך לעורך המשנה של המייסדת חוה רימון, ובסופו של דבר ערך את המגזין בין השנים 2002-2007.
"אחד הדברים הראשונים שעשיתי כעורך היה להגדיר נושא מרכזי ולטפל בו בצורה נרחבת ומעמיקה, תוך התייחסות של יותר מכותב אחד", הוא מספר, "היו שני פרויקטים שמבחינתי היה להם ערך מוסף: הראשון היה לפני שנה, כשעשינו פרויקט גדול שעסק במשבר המים. היו לי היסוסים רבים, מאחר ולא מדובר בנושא רוחני פר-אקסלנס, וזאת הייתה נקודת מפנה כי קיבלנו פידבקים מצוינים והבנו שלחלק גדול מהקוראים שמתעניינים ברוחניות יש גם עניין רב במעורבות סביבתית. בהרבה מובנים התנועה הרוחנית הולכת עם התנועה הסביבתית ועם מעורבות חברתית, וזה עוזר לה לצמוח".
"הדבר השני קשור לנתיב האישי שלי, שהוא החיבור שבין העולם העסקי והרוחני", ממשיך בר, "ב-2001 הצטרפתי לסדרת מפגשים באוניברסיטת תל אביב שעסקה ברוחניות והעולם העסקי. הייתה שם קשת רחבה של אנשים - מנהלות של בתי ספר, אנשי פרסום, בנקאים – והתפתחו דיונים מרתקים. שם הבנתי שהרוחניות ותחום הניו אייג' מצליחים לדבר לכל מי שנכח באולם למרות שבהגדרה הם לא מהתחום, והבאתי את כל זה לעיתון. רציתי להראות שלדברים האלו יש מקום בעולם העסקי, בעשייה הציבורית וברמת היום יום".