פרשת "יתרו":
- הפרשה שבה מקבלים את התורה מתחילה בסיפור אחר לגמרי – יתרו, החותן של משה רבנו, מגיע מרחוק ונותן לו עצה חשובה: להאציל סמכויות. הוא רואה שמשה רבנו מטפל בכל העניינים ומציע להקים מערך של שופטים קטנים, בינוניים ובכירים שיסייעו לו. העצה מתקבלת.
- עם ישראל מגיע למרגלות הר סיני. בדרך כלל כתוב על העם "ויסעו" או "ויחנו". אבל כאן הם מתוארים פתאום בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל כנגד ההר". הסיבה היא שהם הגיעו שם לרמה מיוחדת של אחדות, שחז"ל כותבים עליה: כאיש אחד – בלב אחד. הם באמת מתייצבים מתחת להר לקבל את התורה כשהם מאוחדים לגמרי.
- פרשנינו מדגישים שעשרת הדברות לא חשובות יותר ממצוות אחרות. אי אפשר לשמור את עשרת הדברות בלבד ולהסתפק בכך, הן רק חלק מהתורה, הקדמה או סיכום לכל הדברים הרבים שכתובים בה. לכן הן היו בעבר חלק מהתפילה, אבל הוצאו מסידור התפילה כדי שהציבור לא יחשוב שצריך להתמקד אך ורק בהן.
- עשרת הדברות מחולקות לדברים שקשורים ליחסים שבין אדם לאלוקים (לא לעבוד עבודה זרה, לא לשאת את שם אלוקים לשווא) ונושאים שקשורים לבין אדם לחברו (לא תגנוב, לא תרצח).
- העיקרון האחרון בעשרת הדברות מאתגר במיוחד: "לא תחמוד". פרשנינו לאורך הדורות נותנים כלים כדי לעמוד במשימה: איך אפשר לחיות חיים בלי לחמוד, בלי לקנא? האם אפשר לחיות בשליטה עצמית כה גבוהה, שבה נשלוט גם על המחשבות שלנו? האם אפשר לשמוח בחלקנו, במה שיש לנו, כך שלא נרצה את מה שיש לאחרים?
שבת שלום.