2. האני האמיתי הוא הנשמה - הגוף רק מחזיק אותה בעולם הזה. דוגמה טובה: בעבר כולנו היינו עוברים, נשמנו ואכלנו דרך השליה שלנו. מישהו מתגעגע היום לשליה שלו, או אפילו זוכר אותה? כך גם הקשר בין הנשמה לגוף. הוא משרת אותה בזמן מסוים, אבל אחרי זה כמעט שאין לו מהות (מלבד בתחיית המתים) והנשמה ממשיכה הלאה, לצורת חיים אחרת.
4. אדם שלא סיים את תיקונו חוזר שוב לעולם הזה בגלגול חדש, על מנת לחזור ולתקן את מה שקלקל. אבל קיים גם שלב ביניים, שבו נשמה שחטאה עולה למעלה ושם מחליטים לזכך אותה באמצעים אחרים בעולם הבא, ולאו דווקא על ידי גלגול מחדש. רק לאחר מכן עוברת הנשמה לגן עדן, שהרי זוהי תכלית הבריאה, ושם מקבל האדם את שכרו על כל המצוות והמעשים הטובים שעשה כאן.
מתי נאלצים לחזור לכאן כדי לתקן? כשבן אדם גזל מאחרים, למשל. הוא הרי לא יכול לתקן את זה בעולם הבא, כיוון שהוא צריך להחזיר את הכסף למישהו. לכן מורידים אותו לכאן ובגלגולו החדש הוא מחזיר לנגזל, לרוב בלי ידיעת שניהם, את מה שגזל. ואם להמחיש את המציאות הקשה לעיכול - קחו בחשבון שאם פרצו לבית שלכם, בוודאי שמדובר בעוול נוראי, אבל יש מצב מאידך שאתם חייבים לפורץ כסף מגלגול קודם.
5. גלגול הנשמות יוצר סדר בתמיהות שלנו לגבי העולם הזה: למה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? נכון, אנחנו לא תמיד יודעים למה מגיעים לנו הייסורים, אבל צריכים לזכור שהקב"ה ברא אותנו כדי להיטיב. גם כשקורים דברים נוראים, צריכים לדעת שהכל לטובה. קצת מבהיל לחשוב על זה, אבל גם כשנכנסים לחדר לבן בתוך מוסד גדול ורואים מישהו בחלוק רוכן מעל מישהו כשבידו מכשיר חד - אפשר לחשוב שהוא עומד לרצוח את האדם שמוטל לפניו, ללא הבנה שמדובר בסך הכל ברופא המנתח שלו.
אם כך, למה לא כולנו זוכרים את הגלגולים? כי זה כבר היה הופך לנו את החיים, מציף אותנו באינספור זכרונות ולא היה מאפשר לנו לחיות את ההווה. בכל מקרה, אם יש מצווה שקשה לנו במיוחד לעשות (כיבוד אב ואם, לדוגמה) - ככל הנראה הגענו לכאן כדי לתקן אותה. כך אפשר לדעת, פחות או יותר, מה באנו לתקן ולשפר. ומה נהיה בגלגול הבא? את זה כבר אי אפשר לדעת. תלוי מה אנחנו עושים היום. ומחר.
7. אנחנו יודעים לא מעט על הגלגולים של דמויות תנ"כיות, ואותם גלגולים מסבירים לא מעט דברים אודותיהן. כך למשל, איוב היה בגלגולו הקודם תרח, אביו של אברהם אבינו. תרח היה עובד אלילים ומוכר פסלים, והגיע לעולם הזה שוב בדמותו של איוב על מנת לתקן את עצמו, להזדכך ולהתנקות.
8. גם בתרבויות ובדתות אחרות (במיוחד אצל הדרוזים, למשל) ידועה ומוכרת תופעת גלגול הנשמות. אבל הם לומדים את זה בעיקר מהמציאות, ממחקרים שונים וממקרים מפתיעים בהם ילד טוען שהוא גלגול של מישהו אחר ואף נותן שלל הוכחות. ביהדות, לעומת זאת, יש את כתבי חז"ל והמקובלים שלפי האמונה נכתבו ברוח הקודש, והם מפרטים בדיוק רב, מעמיק ומסודר את נושא הגלגולים, כולל ההיגיון שעומד מאחוריהם. כך, לדוגמה, מאמינים הדרוזים שאין סוף לגלגולים, וברגע שאדם מסוים נפטר - נולד תינוק אחר עם אותה נשמה.
ברגרסיות והפנוטים (בהנחה והם נכונים) מתגלה שלפעמים חולפות עשרות ומאות שנים בין גלגול לגלגול. בחלק מהדתות האחרות מתקשים להסביר את ההפרש הזה, אבל ביהדות מאמינים שזה אפשרי, ושלא פעם הנשמה "ממתינה" ועוברת תהליכים שונים עד שהיא יורדת שוב לעולם הזה.
9. מה כל זה אומר לגבי ההתמודדות שלנו עם מות אהובים? קודם כל, הנשמה עדיין קיימת. היא אמנם לא איתנו כאן בחדר, אבל בהחלט בחדר מקביל. אנחנו לא באמת נפרדים ומתישהו בהחלט נתאחד שוב. הידיעה הזו מנחמת מאוד, ע"ע אליסיה הופמן ששכלה את בנה באסון המסוקים, אבל מתנחמת בכך שקיבלה ממנו מסר מוחשי מהעולם הבא, מה שאומר שהוא עדיין שם, חי וקיים. אמנם בממד אחר, אבל גם היא תגיע לשם מתישהו. וגם אנחנו.
הגמרא אומרת שאסור להתאבל יותר מדי, כי זה מעיד על חוסר אמונה בהישארות הנשמה. כשבוכים יותר מדי, מעבר לחוסר האמונה שהדבר עלול לבטא, זה גורם צער עצום לנשמת הנפטר. גם אתם, אחרי 120 שנה, לא הייתם רוצים לראות את משפחתכם שוקעת במרה שחורה במשך תקופה ארוכה, נכון?
10. טיפ קטן לסיום: רוצים לדעת כמה גלגולים עברתם, בהתחשב בכך שכולנו נשמות מגולגלות ואין כבר נשמות "חדשות" בעולם? הסתכלו על פרק היד שאתם לא כותבים בה. מספר הפסים, "צמידים", מתחת לכף היד שווה למספר הגלגולים שעברתם.