ג'משיד חסני, כיום ד"ר דניאל דנה, נולד באירן למשפחה שיעית אדוקה. בבית הספר כולם היו בטוחים שיהיה חכם דת שיעי מוביל, אבל הוא פנה לכיוון הלאומני. הוא היה ממובילי קבוצת טרור שהתנגדה למהפכה האיסלאמית, רצה להתנקש בחייו של חומייני, שימש כצלף מצוין ושלוש פעמים נידון בידי האיראנים למוות בתלייה. הוא עבר לאוסטרליה, התנצר שם ולישראל הגיע באופן מקרי למדי. כאן בארץ הוא למד יהדות, התגייר ורק לאחר מכן גילה ששורשיו למעשה יהודיים.
אהבת את הדת הזאת? אהבת את השאה?
"עד גיל 15 אני הייתי שיעי קיצוני ורציני כמו כל המוסלמים בפרס או בעוד מדינות. סבתא שלי תמיד עשתה את המקסימום כדי שאני אהיה אייתוללה בעתיד".
טוב, פסגה יפה.
"בגיל 15 סבתא שלי נפטרה ולאט לאט הרגשתי שיש הבדל גדול בין התרבות הפרסית לבין הדת השיעית בבית הספר".
מה ההבדל בעצם?
"יש הבדל גדול ובגלל זה אני פה. יש הבדל גדול בין התרבות הפרסית לבין כל מה שקרה לפני ארבע מאות שנה בזמן ההתאסלמות של איראן והפלישה של הערבים המוסלמים לאיראן שהחריבה את התרבות הפרסית ואת הזהות הפרסית. הם רצו להחריב לחלוטין את הלאומניות של איראן ושל העם עצמו. לפני גיל חמש עשרה לא היו לי שום תחושות לגבי העניין".
"לפני כן לא היה לי שום מושג לגבי התרבות האיראנית העתיקה ולגבי בחירה חופשית או כל סוג של - בוא נגיד אפילו קצת - מנטליות דמוקרטית. מי זה המלך סיירוס בשבילי? המלך סיירוס הוא סמל ודוגמה לנדיבות אנושית, שבימינו הוא הסמל לזכויות האדם באומות המאוחדות. באותו הזמן המלך סיירוס היה בשביל הקהילה היהודית כמו משיח, ספר ישעיהו, פרק מ"ה. זה דבר מאוד חשוב שלא ידעתי לפני גיל חמש עשרה. לפני גיל חמש עשרה סבתא שלי תמיד ניסתה לשכנע אותי שאני הולך להיות אייתוללה גדול בעתיד. היא תמיד הקפידה שאתפלל איתה כל בוקר, צהריים, אחרי צהריים וערב. ואני תמיד קראתי, דקלמתי וכתבתי את המקורות של הקוראן, זה היה פחות או יותר מגיל שש. באותו הזמן בבית הספר למדתי טקסטים מתוך הקוראן. אנחנו קראנו את הקוראן באורח קבוע, התפללנו בשירה. בבית הספר היו אנשים מאוד קפדניים ובאותו הזמן סבתא שלי עשתה כל שיכלה לשכנע, להכריח וללמד אותי איך להיות שיעי נאמן".
זה עניין אותך באותה תקופה? מה מצאת בקוראן?
"הייתי משוכנע במאת האחוזים בדרכה של סבתא שלי. הייתי משוכנע במאת האחוזים שאני הולך להיות שיעי. אני האמנתי שאלוקים נמצא רק עם מי שנלחם במתנגדים לאידיאולוגיה השיעית. לצערי, בגיל חמש עשרה סבתא שלי נפטרה, וזהו גיל שבו מן הסתם הייתי צריך ללמוד בתיכון. ככל שהתבגרתי בתקופת התיכון, הייתי להוט יותר ללמוד על ההיסטוריה של האומה שלי. ככל שלמדתי יותר היסטוריה, הבנתי שהאידיאולוגיה של סבתא שלי הייתה מבוססת על עובדות שגויות. ולמה? כי צעד אחר צעד, למדתי על האיכות של האסלאם השיעי ועל הזהות הלאומית של האומה האיראנית כמו בתקופת המלך סיירוס, כמו שהזכרתי קודם. המלך אחשוורוש, אסתר ומרדכי שהיו מהקהילות היהודיות, יכלו להבין זאת וחוו על בשרם את התרבות האיראנית. האיראנים הם שבעצם נתנו את האפשרות ליהודים להקים את הישיבות הגדולות ביותר בעולם. מעל עשרת אלפים תלמידים למדו בישיבות בכל רחבי פרס לפני המהפכה האיסלאמית. זאת אומרת, לפני ארבע מאות שנים הייתה המהפכה האיסלאמית והפליטה האיסלאמית. האיראנים היו ביחסי שלום טובים עם היהודים, הנוצרים וכל שאר הדתות".
אוקיי. אז מהסלידה הזאת מהאסלאם ומהדת השיעית ועד לחטיפת ספינת טילים איראניים והשתתפות במחתרת הטרוריסטית נגד השלטון החדש באיראן - המרחק הוא גדול. איך הגעת לזה בעצם?
"כן. המרחק הגדול הזה וההבחנה הזאת גרמו להרבה דברים. זהו תהליך מירוץ החיים, כמו שאמרתי לך, אחרי גיל חמש עשרה לאט לאט הבנתי את ההבדל המהותי בין האידיאולוגיה השיעית האיסלאמית לבין התרבות האיראנית הטהורה המבוססת על המלך סיירוס ועל מושגים אחרים. כמו שאמרתי לך קודם, היו מעל עשרת אלפים תלמידי ישיבות באיראן, בפומפדיתא, בסורא ובעוד הרבה ישיבות אחרות שהיו רבות למכביר בחופשיות, באיראן. היו מעל עשרות אלפי תלמידים יהודים איראניים שלמדו יהדות, תלמוד וכדומה. כל זה נוסד בתקופה הזאת באיראן. אולם המרחק הגדול הזה בלבי עם הזמן שעובר גרם לי להסתכל בעין ביקורתית על האידיאולוגיה השיעית. ולאחר מותה של סבתא שלי, דוד שלי, הבן שלה, כלומר אח של אמי, כל הזמן ניסה ללמד אותי להיות אדם טוב, נאמן ואיך לשמר את היסטוריית בני עמי".
"הייתה לו אידיאולוגיה קומוניסטית, לעומת סבתי שהייתה אשת דת אדוקה. הדוד שלי היה הראשון שעודד אותי לעסוק בספורט ולהיות ספורטאי. הפכתי להיות האלוף הלאומי של האוניברסיטאות האיראניות והאלוף הבינלאומי של הצבא האיראני. בגלל הקשר החזק שלי עם דודי הושפעתי ממנו רבות הן בהשקפה והן באורח החיים. הוא עודד אותי להמשיך בספורט. עוד מהבית הם היו אנשים חזקים בדעתם, ותמיד דגלו באמירה: 'תאמין בעצמך, ואתה הוא הבונה את חייך'".
אנחנו פה מגיעים למרידה בשלטון ולפעולות טרור.
"כאשר סיימתי את לימודי המשפטים באוניברסיטת טהרן הייתי אתאיסט מושבע, ולא האמנתי בשום דבר רוחני או במציאות הבורא. הייתי משוכנע רק בעוצמת האדם וכוחו בלי שום התערבות אלוקית ביכולתיו. סיימתי את בית הספר למשפטים, נהייתי עורך דין בלשכת עורכי הדין בפרס ואז המשכתי את לימודי בצרפת. הוצאתי תעודת תואר שני ודוקטורט".
שם ראית את העולם הגדול. אני מניח, שזה עוד יותר הוציא אותך מהמתחם האיראני הזה.
"בטח. כמה שנים לפני שסיימתי את התואר השני באוניברסיטת פריז, חומייני הגיע לפריז בשנת 1978, ואני גאה להצהיר שהייתי האיראני הראשון שמחה נגדו כבר מהיום השני שהוא היה בפריז. היינו בערך 17 תלמידים מבתי ספר למשפטים, מתחומים שונים במשפט באוניברסיטת פריז. חומייני הגיע לפריז כדי להתחיל את המהפכה שלו ושלושה חודשים אחר כך הוא חזר לאיראן עם המהפכה האסלאמית, והוא כבר שם חמישים וחמש שנה. אני גאה לומר שאני הייתי האיש האיראני הראשון שאמר: 'האדם הזה הוא בן השטן. הוא ואנשיו רוצים להחריב את הזהות של העם האיראני וכן את הלאומניות של העם האיראני, ואת השלווה של התרבות האיראנית'. היו לנו יחסים מאוד קרובים וטובים עם ישראל ועם כל העולם כולו. הוא רצה להחריב את כל מה שהוא יכול".
אז כבר רצית להתנקש בו או שזה היה מאוחר יותר?
"זה היה מאוחר יותר. הגעתו של חומייני לפריז גרמה לי לחשוב יותר על כל מה שאירע לי בחיי, וזה גרם לי להתעניין יותר בפוליטיקה. וזו באמת הסיבה שבגללה התחלתי לחקור ולחשוב על הנושא. כנראה המנחה שלי לדוקטורט, רוברט, דוקטור באוניברסיטת פריז, הוא הסיבה שגרמה לי לחפש אחר היושר ולהתנגד לשיעיזם ולמנטליות האיסלאמית. שוכנעתי שלפני ארבע מאות שנה בשנת 1638 הערבים המוסלמים הגיעו למדינה שלנו, החריבו את התרבות והשלווה שלנו וגרמו להרס בלתי הפיך במשך מאה וארבעים שנה. השבח לאל, במשך שלושים וחמש השנים האחרונות באיראן, האידיאולוגיה השיעית מאבדת את יציבותה. ובפעם הראשונה, מדינה מוסלמית תהיה לגמרי חופשית מהאידיאולוגיה המטופשת הזאת והכל כך לא רלוונטית הזאת, ותהפוך למדינה של שלום, אהבה, חמלה ורחמים, מה שאלוקים העניק לכל בן אנוש. בכל אופן, בנוסף לפעולותיי הפוליטיות והרקע המיוחד והמוכר שלי בספורט בצבא, הייתי כ-10 שנים במשטרה האיראנית, וכן שירתי בצבא. כל אלה גרמו לי להיות פעיל באופוזיציה נגד חומייני כבר מהיום הראשון של המהפכה השיעית באיראן. אני ייסדתי את הכוח הצבאי החלקי הראשון בפריז, ואחד מהמבצעים שביצענו היה כיבוש ספינת תותחים, וכן את זה עם נוף לשאטו, האזור שבו התגורר חומייני. בשנה השלישית של המהפכה הם רצו לבנות את המסגד הגדול ביותר בצרפת וזה היה מבצע מאוד מיוחד. עשינו הרבה דברים נגד הרפובליקה האיסלאמית כי היינו משוכנעים במאת האחוזים שהמערכת הזאת לא משרתת - לא את איראן, לא את המזרח התיכון, לא את בני האדם ולא את המקומות המתורבתים בעולים".
בית הדין באיראן גזר עליך שלוש פעמים עונש מוות. לא הפחיד אותך לחיות ככה שם בכל זאת? זה תמיד להיות נרדף על ידי השלטון.
"בגלל כל סוגי הפעולות הללו שסיפרתי לך עליהן, אכן נידונתי למוות. כמובן מעולם לא ראיתי את פסקי הדין יוצאים לפועל, למעשה, אבל שמעתי שחויבתי בהוצאה להורג שלוש פעמים בעקבות המבצעים הללו, בבית המשפט המהפכני באיראן באבסנטיה. הייתי עצוב וכמובן פחדתי"
לראיון המלא עם ד"ר דניאל דנה, צפו בראש העמוד. התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.