יום ל"ג בעומר מהווה בימינו "חג למחצה" שעיקרו ועניינו אינם מוזכרים במקרא, במקורות האמוראים ואף לא בהלכות הרמב"ם. משכך, יום זה הוא בבחינת חג קטן שבו מציינים בשמחה את קבלת תורת הנסתר. עניינו של ל"ג בעומר מביע את נקודת המפנה ותחילתה של עת חדשה בחייו של עם ישראל. ביום זה התחוללו שני מאורעות היסטוריים שהשפיעו על עיצובה של היהדות: ראשית, פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי. שנית, רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי), אשר פתח עבור כלל ישראל את שערי תורת הנסתר, נפטר על פי המסורת ביום ל"ג בעומר.
לעבוד את אלוהים באהבה
המסורת הקבלית מלמדת כי ייחודו של רשב"י נעוץ באישיותו המרתקת שידעה לשלב בין ידיעות תורת הנגלה כמשה רבנו ובהכרת הרזים הטמירים שבחכמת הקבלה כאהרון. בתורתו של רבי שמעון בר יוחאי, בזוהר הקדוש, מובאת בשורה גדולה, שיש בה שינוי תודעתי עמוק הן בתפיסה הדתית והן בתפיסת האלוקות. רשב"י מלמד את תלמידיו שעבודת הבורא המושתתת על יראה וחרדה מצמצמת את החוויה הרוחנית ועוקרת את היכולת להעמיק בפנימיות התורה. לעומת זאת, עבודת הבורא מתוך אהבה אמיתית מזמנת תודעה שונה שבכוחה לעורר את האדם לחוויה רוחנית עמוקה שאינה מושגת אלא באהבה בלבד. במילים אחרות ובלשונו של רשב"י: "התם יאות הווה למדחל (בעבר ראוי היה להתיירא) אנן בחביבותא תליא מלתא (אך בקרבנו באהבה תלויים הדברים)".
על כן, נוהגים עד ימינו בקהילות ישראל לציין את יום פטירתו של בעל הזוהר הקדוש בהילולה גדולה, מדליקים מדורות, רוקדים ומזמרים. ראוי לשאול איך אפשר לקבוע מועד לשמחה ביום פטירתו של צדיק? הרי מדובר בחלל עצום ויש לבכות ולהתענות על האבידה. התשובה, כמובא במקורות הקבלה, גורסת כי מוות איננו פטירה. הגוף החומרי מת ואילו נשמת האדם נפטרת מן הגוף וממשיכה את מסע חייה במציאות מקבילה שאיננה נראית בעין בשר בבחינת "צדיקים במיתתם קרויים חיים". השמחה לרגל גילוי סתרי התורה ורזיה בל"ג בעומר הכריעה וצמצמה את האבלות והתענית שסבבו את ימי האבל על פטירת של אלפים מתלמידיו של רבי עקיבא. יום ההילולה מביע את הכמיהה לתקווה שבכוחה להוציא את האדם מחושך לאור גדול.
עוד כתבות בערוץ הרוח:
מה העניין עם החץ וקשת בל"ג בעומר?
למה מספרים את הבנים דווקא בגיל 3?
למה סופרים 49 ימים בעומר?
יום פטירתו של רשב"י התגלה כשעת רצון, שבו נחשפה תורת הסוד לתלמידיו וממשיכי דרכו והשמחה הרבה על גילוי חכמת הקבלה ביום ל"ג בעומר הפכה ליום חג בבחינת זיווג הצדיק עם השכינה ופטירתו של הצדיק מתוארת בקבלה כנישואים, לפי שבעולם הזה מתגלה לנו חיצוניות התורה (אירוסין) כך בעולם הבא יחשפו לנו סודותיה ופנימיותה (נישואין). הילולה של רשב"י, פירושה אפוא שמחת נישואין בעולמות עליונים בבחינת זיווג הצדיק עם השכינה. איחוד זה מייצג חתונה ומכאן הנוהג הנפוץ להינשא ביום ל"ג בעומר (הילולה – מילה בארמית שפירושה : שמחת נישואין).
למה דווקא מדורות?
רשב"י זכה לכינוי המאור הגדול ויום פטירתו מתואר בזוהר בדרמטיות רבה המתארת אש שבקעה מן הבית ולא יכול היה שום אדם להתקרב אליה. כאשר אדם נפטר מדליקים לזכרו נר נשמה וכאדם בעל שיעור קומה כמו רשב"י נפטר מדליקים לזכרו מדורות ענק המסמלות את גודל מעלתו. חכמת הקבלה מלמדת כי אש היא מילה חמה ומסתורית המשמשת מאז ומתמיד בשפת האהבה והמלחמה. היא מסמלת תשוקה, התלהבות, שמחה, עוצמה וקדושה. אף התגלות הבורא לעמו מתחוללת בלהבות אש. במקרא מופיעה המילה "אש" מאות פעמים ולצורך המחשת הופעתה, משמעותה, קדושתה וביטויה במקרא אצטט מספר מקומות: "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" ( שמות, ג', ב'); "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" (שמות י"ג, כ"ב); "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְקֹוָק" (במדבר י"א, ג'); "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות, י"ט, י"ח).
רשב"י הוריש לנו את המפתחות לשערי חכמת הקבלה וכתביו מלמדים שיעור חשוב בהתבוננות אמיצה אל התוכן הפנימי הקיים בכל אדם ולא לתת לחזות החיצונית להטעות אותנו. הסוד הגדול שהוא גילה לעולם הוא שיש מקבילה רוחנית לכל דבר גשמי, ושקיים עומק נסתר וגנוז בכל נברא. הבורא נמצא בכל מקום וניתן לחוש את קרבתו גם אם איננו במדרגת צדיקים. הדגשת החשיבות של מצוות ואהבת לרעך מתוך מסירות נפש מאפיינת את רשב"י, והאהבה שהרעיף על עם ישראל בוערת כאש אותה אנו מדליקים לזכרו כל שנה.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"