חכמת הקבלה מלמדת כי כל חג מחגי ישראל מהווה שער אחר במימד הזמן בשנה העברית, ובהגיע המועד הוא נפתח ומשפיע עלינו בכוחות רוחניים והארות שאינם בנמצא ביתר ימות השנה. חג הפסח, הנחגג בחודש ניסן שהוא ראש לכל החודשים, ניצב ראשון בשרשרת החגים שבמעגל החיים היהודי, ובמידה לא מבוטלת הוא אף החשוב שבהם. גלות מצרים, המהווה את סיפור המסגרת בפסח, מבטאת בפן העמוק שלה את גלות הנשמה בתוך הגוף על יצריו, תאוותיו ורצונותיו החומריים. המילה "מצרים", מלשון "צר", מסמלת את המקום המוגבל והחונק בתוכו אנו כולנו שרויים, ואת הלחץ והרדיפה אחר סיפוקים גשמיים שאינם אלא ביטוי של שעבוד האדם לאגו, ליצרים ולרצונות הכובלים אותו מלהתפתח רוחנית.
משה יחצה איתכם את ים סוף
סיפור יציאת מצרים מתאר את השלב המשמעותי ביותר בהתפתחות האדם. הוא מסביר כיצד עולה בידי האדם להשתחרר משליטת החומר ולהעדיף על פניו את הרוח. נקודת הפתיחה במסע הרוחני של האדם היא הירידה למצרים, ארץ השפע והאפשרויות הבלתי מוגבלות למילוי התאוות. הוא מוצא בה את המקום שיכול לספק לו כל צרכיו מבחינה חומרית. הוא מניח שהגיע אל המנוחה וכבש לו נחלה, כך שמעתה ואילך כל שהשיג עשוי לגרום לו סיפוק ותחושת ביטחון. הוא צובר נכסים, רכוש, מעמד וממון, אך על אף זאת ולמרות שמילא את רצונותיו הארציים שגרמו לו לתענוג ומיצוי רגעיים - חיש מהרה מתעורר רעב חדש הדורש מהאדם להשביעו וכך חוזר חלילה. במצב שכזה האדם נשאר שבוי במעגל קסמים ובמציאות דואלית.
תחושת "יש לי הכל ואין לי כלום" מקבלת משנה תוקף עם ההכרה כי לצד כל שהושג ונתמלא, מגיעה שעתו של האגו המגיח ותובע לעצמו יותר. בשלב זה קם מלך חדש למצרים, המבהיר לאדם בבוטות רבה וללא כחל וסרק כי כל מה שרכש עד עתה שייך בעצם למלך. המלך הוא "הרצון לקבל לעצמי", הרצון של האדם ליהנות לעצמו בלבד, ונקרא בלשון המקובלים "פרעה". ככתוב "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", ומעתה כל שיש לו לאדם שייך כעת לאגו, הוא פרעה, ובתסכולו אין לו כל יכולת ליהנות מפירות עמלו.
מיד צצות להן השאלות שחיכו לזמן הנכון לפרוץ ולעלות על בימת חייו: למה זה קורה? האם אני אשם במצבי? מדוע אני עובר שיעור בשפלות הרוח? ומה עלי לעשות על מנת להיטיב את חיי? הוא נושא עיניו מעלה בזעקת כאב ככתוב "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם".
האדם פונה לבוראו בתחינה להשתחרר מכבלי פרעה (האגו) והבורא מצידו מחדיר בלב האדם את "משה" (אלטרואיזם), הוא הכוח הרוחני שיסייע להתמודד מול פרעה, לצאת ממצרים, לחצות את ים סוף ולהיגאל. משה פונה לפרעה ומורה לו להרפות מהאדם. פרעה מצידו מקשיח את עמדותיו, נאחז בציפורניים ומנסה לחזק את שליטתו. ללא הרף הוא דוחף את האדם לרצות יותר וסופג מכה. כך, בכל עשר הפעמים, האגו סופג מכה, עד לכניעתו מוחלטת.
הכרעת האגו היא המפתח לחציית ים סוף בבטחה עד לחופי הגאולה, שם מחכה סדר חדש ומתוקן לעולם יפה יותר. חכמת הקבלה לא ממתינה לימי חג הפסח על מנת להיגמל מהאגו, אך באותה נשימה היא מציינת כי לימים אלה אורות רוחניים כבירים המסוגלים לעודד את האדם לפסוח מעל לרצונות הריקים ולהיות חופשי. כך, מי שיטה עצמו ויבקש לנפשו גאולה יוכל ליהנות מצורת חיים אחרת של שפע, תענוג וחירות מעולם אחר.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"