בספר יצירה במשנה א' כתוב: "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה (22 אותיות השפה העברית ועשר הספירות) חקק את עולמו בשלושה ספירים (ספיר לעניין זה הינו אור רוחני): בספר, וספר וסיפור". קרי, כל אחת מאותיות לשון הקודש נמדדת ונשקלת בשלושה רבדים. "בספר" - צורה גרפית, "בספר" - בערך המספרי , "בסיפור" - אופן ההגיה. לפיכך, נוכחנו לדעת כי כל אות יונקת את אורה משלושה מוקדי כוח שונים היוצקים לתוכה אנרגיה רוחנית עצומה מחד ועצורה מאידך, כל זאת על מנת לייחד אותה משאר האותיות. אסביר את משמעות האותיות בסדרת מאמרים, נתחיל כמובן עם האות א':
האות א' סודך?
א' היא הראשונה בסדר האותיות. סימנה אחדות כוללת הנובעת ממקור החכמה, היא מבטאת את ההתחלות החדשות ואת התנועה קדימה, ניצבת גבוה בסולם הערכים האוניברסליים וכוללת בתוכה כוחות עצומים המקרינים על כל האותיות הבאות אחריה.
בצורתה הגראפית היא נראית פורצת לכל עבר ללא גג מעליה, קירות מצדדיה ובסיס לרגליה, ולכן מסמלת את האינסוף.
זוהי אות המייצגת אמת מוחלטת שבכוחה לחבר בין הפכים. כאמור, בדברי הפתיחה ציינתי שכל אות בלשון הקודש מהווה צינור דרכו עובר שפע בין העולם הרוחני ובין העולם הגשמי, והדבר בולט במיוחד באות א'.
צורתה מעידה על פנימיותה - היא נראית כסולם מוצב ארצה וראשו נוגע בשמים. חלקה הימני העליון הוא האות י' המורה על העולם הרוחני הגבוה, חלקה השמאלי התחתון גם כן האות י' אך הפעם בהיפוך ומורה על העולם הגשמי. הללו מחוברים יחדיו באמצעות האות ו' הניצבת באלכסון. כעת, נחשב את הגימטרייה של האותיות המרכיבות ונגלה דבר מופלא. ערכה של האות יוד הינו 10 ושל האות ו' הוא 6. הסיכום הכולל של פעמיים יוד ועוד ו' הוא 26. ממש כמו שם הבורא בעל ד' אותיות (הוי"ה) שערכו אף הוא 26. ערכה הגימטרי של האות א' הוא 1 והבורא אף הוא 1 ולכן האות א' מייצגת את מציאות הבורא ונצחיותו.
המילה אלף רומזת למילה "אלוף" שפירושה מנהיג, מלך, וכמובן שהכוונה היא לבורא עולם. ולכן, באוצר המדרשים מובא: "אמר לו (הבורא) לאות א', אל תירא שאתה ראש לכולן כמלך, אתה אחד ואני אחד ותורה אחת".
המילה "אדם" מחולקת לשניים: האות א' מייצגת את האלוקות ואת הנשמה. האותיות ד ו-ם מייצגות את החומר ואת הנפש. בזוהר נאמר: "הכי הדם הוא הנפש ועפרא דמכסיא עליו" (תיקוני הזוהר, עשרין). מכאן, שבחיבור הנשמה עם החומר נוצרים חיים. אסביר: בשערי תשובה, שער א' כתוב "שלושה שותפים יש באדם אביו אימו והקב"ה". בגימטרייה האל (1 ראה האות א'), אביו (אב=3) ואימו (אם=41). אב+אם= 44. דם=44. כלומר, ההורים נותנים את החומר ליצירת הגוף והאל נותן את רוח החיים. מכאן, אנו מקבלים אדם, חיבור של חומר ורוח. להבדיל, כאשר האדם נפטר מסתלקת האות א' מהאדם ונשאר דם (חומר) לבדו, כלומר גוף ללא נשמה.
אם נתבונן במילה "אמת" נראה כי הימצאות האות א' בראשה מצביעה על דברים מבוססים בעלי עיקר ותוכן, אך כאשר פורחת לה האות א' נותרת המילה "מת" המורה על דברי שקר חסרי כל שחר. שנים רבות עסקו בשאלה באיזה יום להריון העובר מקבל את צורתו ומתחיל לשדר גלים חשמליים מהמוח. טובי אנשי המדע והרפואה חקרו ומצאו כי ביום הארבעים להריון העובר מקבל את צורתו. הפתרון לחידה זו היה ידוע כבר לפני שנים רבות בקבלה, במדרש אגדה נאמר: "ארבעים יום כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד" (בראשית, ז'). אם ניכנס לסוד האותיות נראה דבר מופלא: המילה ולד בגימטריה=40, מסמן את היום בו העובר משדר סימני חיים. המילה אם בגימטריה=41. דהיינו, רק ביום ה-41 להריון האישה נקראת אם ולא יום אחד לפני.
כאשר האות א' ראשונה בשם האדם, הדבר מצביע על אדם הצמא לידע וגיוון בחיים ומתפרש על שלל תחומי עניין. ריבוי א' בשם עלול ליצור מצב של חוסר איזון נפשי, מה שעלול להקרין על כוח מזל שלילי בזיווג ובפרנסה.
>> לעמוד הפייסבוק mako רוח עשיתם לייק?
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"