>> עסקים קטנים, הירשמו לאינדקס הגדול של העסקים הקטנים
>> לא מצליחים להירשם לאינדקס הגדול? כיתבו לנו
שלושה בעלי עסקים שלקחו את האהבה שלהם לאמנות והפכו אותה לעסק, מספרים על הצעד שעשו לעבר עולם העסקים הקטנים, המאפשר להם להמשיך וליצור עולמות חדשים, ולספק גם את היצר האמנותי של עצמם וגם את הלקוחות.
לברוא עולם חדש עבור הלקוח
גיל גוטקין, חובב מושבע של משחקי מחשב וסרטי אנימציה, הוא הבעלים של חברת 3DIG, המתמחה במתן שירותי הפקה ותלת מימד, אותה רכש ממעסיקו לאחר שזה החליט לסגור אותה.
לגוטקין, בוגר לימודי אנימציה בבית הספר "חשיפה" ללימודי תקשורת ואומנויות, היו תכניות אחרות כשהחליט ללמוד אנימציה. "משחקי מחשב וסרטי אנימציה הם אהבה ותיקה שלי, והם אלו שגרמו לי להתאהב בלימודי האנימציה. הלימודים שילבו את לימודי האנימציה הממוחשבת והתלת מימד עם לימודי אומנות, החל מתולדות האומנות וההיסטוריה שלה, דרך שיעורי צבע, צורות וחומרים ועד שיעורי רישום שכללו רישומים של טבע דומם ומודלי עירום. היו גם שיעורי אנימציה קלאסית שבהם התחלנו מאנימציה פשוטה ועד לאנימציות מורכבות. החלום שלי היה לסיים את הלימודים ולהפוך לאנימטור של משחקי מחשב".
מיד עם סיום הלימודים, קיבל גוטקין הצעת עבודה מחברת 3DIG הפקות מדיה, והתחיל לעבוד שם. כך מצא את עצמו גוטקין מניח לרגע בצד את החלומות על עיצוב משחקי מחשב וסרטוני אנימציה ומתחיל לעצב הדמיות תלת מימד.
לאחר 3 וחצי שנים בהן היה שכיר בחברה, החליט הבעלים של החברה למכור אותה, גוטקין החליט לקנות את החברה מהבעלים, יחד עם חברה טובה מהלימודים, שגם עבדה בחברה תקופה מסוימת. אחרי כמעט שנתיים של שותפות, היא עברה להתגורר בארה"ב והעסק עבר לבעלותו המלאה.
"המעבר התחיל עם קצת חששות טבעיים, אבל בסופו של דבר זה כיף גדול לשלוט ל סדר היום שלי בעצמי, להיות מסוגל להחליט על כיוונים חדשים ולשלוט על כל המאפיינים של העסק זה בסופו של דבר כיף".
חברת 3DIG מתמחה בהדמיות אדריכליות, סרטי תדמית וסרטוני אנימציה. "החלק הארי של העבודה היא יצירת הדמיות ריאליסטיות, בין אם בתמונות ובין אם בסרטונים, לפרוייקטים אדריכליים עתידיים, למוצרים עתידיים ולעמדות תצוגה או תערוכות", מסביר גוטקין. "התהליך כולל עבודה מול תוכניות אדריכליות או תוכניות ייצור והפיכתן למודל תלת מימדי, שנראה ומרגיש ריאליסטי לחלוטין כולל עיצוב פנים, לצרכי שיווק, מכירה או גיוס לקוחות. אנחנו בעצם יוצרים את הבניין, או המכשיר, במלואו במחשב. בשלב מאוחר יותר, ניתן לקחת את המודל וליצור ממנו סרטון ההמחיש את כל חלקי פרוייקט הבניה, או את כל תהליך פעולת המוצר".
אתה מרגיש שוויתרת על חלום?
"אני חושב שבמקצוע קשה ותחרותי כמו שלי, גם אם אני בסופו של דבר לא עושה אנימציות כמו האנימציות שכולם מדמיינים כשחושבים על המילה אנימציה, אני עדיין נהנה מאוד לברוא במחשב דברים חדשים שעדיין לא קיימים. יש בעבודה שלנו פן אמנותי מאד משמעותי, ממש כמו בסרט, אנחנו יוצרים עולם וירטואלי שלם. כשרוצים לשווק פרוייקט אדריכלי למכירה, רוב הדירות נמכרות עוד לפני שהונחה אפילו אבן אחת בבנין, ולכאן בעצם אנחנו נכנסים. לקוח שנכנס למשרד המכירות של פרוייקט מסוים, יכול לראות בעזרת ההדמיות איך ייראה הבניין הסופי וכיצד תיראה הדירה בה הוא מעוניין, כאשר היא מרוהטת ומאובזרת כמו דירה אמיתית לחלוטין, וכל זה לפני שהיא נבנתה".
מהי ההמלצה שלך למי שיוצא לדרך עצמאית?
"לאהוב באמת את מה שהוא עושה, להיות בטוח בעצמו ובכישורים שלו ולא להתייאש. לפעמים קשה, ונראה שמגיעה תקופה קשה, אבל אם משקיעים, תגיע גם תקופה טובה אחריה".
כשעוסקים ביצירה האפשרויות הן אינסופיות
את אהבתה לעיצוב שילבה רביד דון במשך השנים בכל מה שעשתה. עד שפתחה את DonDon Sweets והחלה לעצב עוגות, הספיקה לעסוק בעיצוב גרפי, ציור, עיצוב תכשיטים, עיצוב אתרים ועוד.
מאז ומתמיד הייתה דון ילדה אומנותית. בשנות העשרים לחייה נסעה לביקור אצל אחותה בארצות הברית, בעקבותיו החליטה לנתב את כישוריה האומנותיים וללמוד עיצוב גרפי. "בארצות הברית ראיתי את שלטי חוצות הגודלים והמאירים של לוס אנג'לס בפעם הראשונה. אחותי ביקשה שאני אשאר ללמוד ושאלה מה אני רוצה ללמוד, הראיתי לה את השלטים הזוהרים ואמרתי לה - את זה".
דון נרשמה ללימודי גרפיקה בשלוחה של בי"ס אורט בלוס אנג'לס, ובסיומם חזרה לארץ והתחילה לעבוד, תוך שהיא ממשיכה לפתח את כישוריה האומנותיים ותמיד מתעסקת בפן אומנותי נוסף במקביל לעיצוב. "כבר 15 שנים שעיצוב גרפי זה המקצוע שלי, אבל תמיד אני לומדת עוד משהו. למדתי איפור, עיצוב תכשיטים, בנית אתרים וכל מה שקשור לתחום הגרפי, ומעבר לזה אני מציירת ציורי שמן".
לפי שנתיים החלה דון לעצב עוגות, והפכה את עיצוב העוגות לאמנות של ממש. "יש לי חברה מאד טובה שמכינה עוגות, שהייתה תמיד מכינה לבן שלי את עוגות יום הולדת. כשהוא היה בן 4 החלטתי להכין את העוגה לבד. היא נתנה לי כמה טיפים בעזרתם הכנתי את העוגה הראשונה שהייתה עוגת אנגרי בירדס. מרוב כל המחמאות שקיבלתי הבנתי שכנראה יש לי את זה".
כדי להפוך את העוגות שלה למרשימות יותר, השתתפה דון בסדנאות של פיסול דמויות. "התמקצעתי בעולם הדמויות ומאז אני עושה חייל ונהנית מכל רגע. צריך טאצ' בידיים ולבוא מאיזה רקע של אומנות וברגע שיש את זה השמיים הם הגבול, מדובר ביצירה אז יש אינסוף אפשרויות. הייחוד של העוגות שלי זה הפיסול עצמו שמהווה עבורי סיפוק אדיר. גם סיפוק מזה שאני יוצרת משו חדש, כי כל עוגה אצלי שונה מהקודמת וגם סיפוק על שעשיתי שמח לאחרים".
מתי החלטת להפוך לעצמאית?
המעבר שלי משכירה לעצמאית היה בהדרגה. כי גם שעבדתי כשכירה תמיד הייתי גם עצמאית, אז המעבר היה לי מאד קל. בעבודה האחרונה שלי כשכירה, יחד עם הילד, הבנתי שאני רוצה להיות בבית, ולא לבזבז את השעות שלי במשרד. היו לי הרבה הזמנות של עוגות וגם לקוחות גרפיקה והחלטתי לנסות את מזלי מהבית".
איך הרגיש המעבר משכיר לעצמאי?
"ההנאה והסיפוק הם אדירים, אני עושה את מה שאני אוהבת וגם נהנית מלהיות בבית ולגדל את הילד שלי. מאד חושב לי לעשות את מה שאני אוהבת".
מהי ההמלצה שלך למי שיוצא לדרך עצמאית?
"אני ממליצה להתחיל בהדרגה. לפתוח עוסק פטור ואז לשלב עם עבודה בשכר. כך אין שום התחייבויות ואפשר לעשות את זה בהדרגה, לראות איך זה הולך ושרואים שיש מספיק עבודה אפשר לעבור לעצמאי באופן טוטאלי".
אמנות טהורה שהיא גם פרנסה
אחרי מעל 40 שנה של פעילות בתעשיית המוזיקה הישראלית, החליטו שמוליק וחני בודגוב לרדת מהבמה ולהקים את "בודגוב כלי נגינה".
"היה לי הכבוד לעבוד וליצור עם היוצרים הגדולים ביותר שקמו למדינה זו, בתקופה הזו הרגשתי שאני ממצה את עצמי כמוסיקאי מתוך אהבה גדולה לגיטרה ולמוסיקה", מסביר בודגוב, "עם חלוף השנים שמתי לב שאני אוהב פחות ופחות את מה שקורה בתעשיית המוסיקה בישראל, האווירה הכללית השתנתה לכיוון שלא אהבתי שהחשיבות והערך של מצויינות בנגינה הפך להיות פחות ופחות חשוב ונצרך, כי סולו גיטרה הפך להיות מיצרך נדיר בשיר ישראלי. כמי שגדל על תורתם של ג'ימי הנדריקס, לד זפלין דיפ פרפל פינק פלוייד וכד', קשה לי לקבל את העובדה שהנגן על הבמה הפך להיות מלווה של מחשב לפטופ. כיום אני מנגן להנאתי במועדוני ג'אז ובלוז ונהנה ביותר. ההנאה הגדולה ביותר בתקופה זאת של חיי שהגיטרה והאומנות שמסביבה אינם לצרכי פרנסה עבורי, אלא כאומנות טהורה".
כבר בגיל צעיר מאד בלט שמוליק בודגוב בכישרונו המוזיקלי יוצא הדופן, בגיל עשר החליט להתמסר באופן מלא ורציני ללימוד הנגינה בגיטרה. את הגיטרה הראשונה שלו קנה בודגוב במאמצים רבים, מכספי שכר עבודה מעבודות מזדמנות לאחר שעות הלימודים.
בשנת 1969 שטף גל להקות הקצב הראשונות את ישראל, ובודגוב, אז בן 14, היה חבר בלהקת 'המחשבות', שהופיעה במועדוני הרוק הראשונים ברחבי הארץ. הוא ניגן עם להקת הצ'רצ'ילים ועם אריק איינשטיין, להקת "ששת" הקים את "להקת ברוש" וליווה כמעט את כל אומני ישראל, ביניהם: צביקה פיק, שלמה ארצי, מתי כספי וריקי גל, יהודית רביץ, נורית גלרון, קורין אלאל, אתי אנקרי, ריטה ורמי קליינשטיין, יגאל בשן, רותי נבון. בודגוב ניגן באלפי אלבומים ואף הפיק מספר אלבומים מוזיקליים, ביניהם אלבומם הראשון של להקת "היהודים".
איך הנסיון שלך כאמן תרם לבניית העסק?
"כמוסיקאי, אומן ונגן גיטרה תמיד חיפשתי את הצליל המושלם. לעיתים נדרש היה לנסוע לקצות תבל לתור אחרי מפעלי גיטרות ייחודיים שייצרו לי גיטרה לפי דרישותיי.
האם אתה מתגעגע להופעות?
"תמיד ארצה לנגן ולהופיע וזה בדיוק מה שאני ממשיך לעשות כל הזמן. אני מנגן כרגע עם הרכב בשם "האקדמיה לבלוז", הרכב בלוז חי, המופע מלווה בהסברים קצרים על מקורות הבלוז, היוצרים והמבנה המוסיקלי של השירים."
מהי ההמלצה שלך למי שיוצא לדרך עצמאית?
"לחפש את הנישה שבה אתם שולטים באופן מוחלט בענף אותו בחרתם ולבדל את עצמכם מאחרים, להתמקצע בו ללא פשרות, ולאהוב כל רגע מהעשייה".