ב-1988 אינסאז ברח ממשטר האיראני שביקש לגייסו. בזכות הכסף ששילם אביו, הוא הוברח מהמדינה ולאחר שלושה חודשים במדבר הגיע לפקיסטן. משם היגר לשוויץ והובא לישראל באמצעות הסוכנות היהודית. במקביל ללימודיו באולפן בחולון התפרנס כעובד מטבח במסעדה ברחוב דיזינגוף בתל- אביב. לאחר כשנה וחצי החליט לממש את אהבתו לנעליים ופתח חנות נעלי נשים קטנה ברחוב סוקולוב בחולון. "הזמנתי את הסחורה בצ'קים מיצרנים מקומיים. הבאתי בעיקר נעליים לצעירות. אז התחרות הייתה הרבה יותר קטנה והרבה בנות מהסביבה הגיעו לקנות. הצלחתי לחסוך קצת כסף", הוא מספר.
בעל עסק קטן? בוא לקחת חלק במשהו גדול>>
בארבע שנים הכפילו האחים אינסאז את מספר הסניפים פי שלושה כמעט, והתרחבו, בעזרת אביהם שהצטרף לעסק מ-15 סניפים ב-2009 ל-42 סניפים בארץ היום ומחזור של כ-80 מיליון שקלים בממוצע בשנה. בחודשים הקרובים, עד סוף השנה, עתידים לקום עוד שישה סניפים נוספים ברחבי הארץ, עד מרץ 2013 יוצבו שמונה סניפים ברחבי מזרח אירופה: סלובקיה, צ'כיה, רומניה ופולין.
אבל אינסאז, מסביר ששיתוף פעולה ואמון בשותפים אינם מספיקים כדי שהעסק יצליח. כשהוא בדיוק בשדה התעופה בדרכו לכנס מנכ"לים ומנהלי רשתות וקניונים באילת, הוא מדגיש שכמו בכל מקצוע, גם כאן הקשרים שיוצרים מהווים גורם מכריע. "מי שעוסק באופנה חייב להיות עם היד על הדופק, לחיות את האופנה וכדי לעשות את זה חשוב להשתתף בתערוכות ואירועים ברחבי העולם באופן עקבי ולפתח כך קשרים בחו"ל. היום אנחנו מבצעים הזמנות מאיטליה, מספרד, מסין וממדינות נוספות ברחבי העולם דרך קשרים העסקיים שפיתחנו בתערוכות. ברגע שאת יוצרת קשרים עם מישהו מהתחום באיטליה למשל, הוא יכול לייעץ לך אילו דגמים הצליחו בחו"ל, איזה דגמים נחשבים. מעבר לזה, כשמפתחים קשרים, נוצרים גם שיתופי פעולה. לפעמיים אנחנו אפילו פונים ביחד למפעל ומבצעים הזמנה משותפת וכך מקבלים הנחה גדולה יותר".
אינסאז מדגיש שעד היום לא זנח את אהבתו לנעליים לטובת העסקים. "אני כמעט גר על מטוסים ומשתדל לא לפספס אף תערוכה בעולם. לדעתי הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות בשביל עצמו זה לבחור עבודה שהוא אוהב. אני מת על מה שאני עושה ולכן מוכן לעבוד גם 14 שעות ביום בכיף".
אנשים סביבך מכירים את הסיפור?
"רוב המכרים לא מכירים את העבר שלי, אבל אמא שלי למשל גאה. היא יודעת שהגעתי לארץ לבד, היו לילות שלא היה לי מה לאכול, ובכל זאת הצלחנו להתרחב ולהקים את הרשת. כן, זה מעורר גאווה".