"פולה הייתה קונה אצלנו גלידה לדוד בן גוריון"

איך תפתחו עסק מצליח?

>> רוצים לפרסם את העסק שלכם? צלמו אותו והראו לכולם

גלידה באר שבע

תחום: מזון
כתובת: הדסה 50 באר שבע (סניף ראשי, וותיק ומיתולוגי) אך יש עוד 6 סניפים בבאר שבע (מרכז ביג, מרכז וואן פלאזה, מרכז שדרה שביעית, קניון הנגב, אוניברסיטת בן גוריון וסניף חדש חדש בגראנד קניון (הקניון החדש בבאר שבע).
בעל העסק: עודד בר (הנכד של סבתא יוליה)

הסיפור מאחורי העסק: "שני דברים הם הלב והנשמה של העסק", מספר חגי פקציארז, מנהל אזור באר שבע. "קודם כל זהו עסק משפחתי. כאשר אנו מקבלים מישהו לעבודה, גם אם מדובר בתלמיד תיכון לפני צבא, אנו מרגישים ומבהירים לו שהוא נכנס למשפחה ובאמת הרבה עובדים שלנו הם חבר'ה שבאים לכמה חודשים לפני הצבא, אחר כך ממשיכים לחסוך אצלנו לטיול של אחרי הצבא וגם באים לעבוד איתנו בתקופת הלימודים. מעבר לזה יש גם את העובדות הוותיקות, מנהלות הסניפים, שיודעות לספר לכולם איך היה פעם, כשעוד עבדו עם הסבתא בסניף הבודד ברחוב הדסה 50.

"הדבר השני שמייחד את העסק הוא הקפדה על חומרים. החומרים אצלנו הם האיכותיים ביותר. זו מורשת שעודד קיבל מסבתא שלו והוא מעביר אותה הלאה לכל העובדים ולכל הרשת. גם הפירות הם טריים ואת הכל אנחנו מייצרים לבד, בשיטת הייצור הביתית והמסורתית, ממש כפי שנהגה סבתא יוליה בשנות החמישים. ישנם סניפים בהם הגלידה מיוצרת במקום, במטבח פתוח, לעיני הלקוחות על ידי 'ICE MAN'".

איך הוא קם:  יוליה רוטנברג ז"ל (או כפי שמכנים אותה בעיר 'סבתא יוליה') עלתה לארץ מפולין בשנת 1950 לאחר מלחמת העולם השנייה. עם עלייתה, הצליחה להביא עמה שתי מכונות גלידה. מספרים שיעצו לה ללכת עם המכונות לנגב, לבאר שבע, שם הרי תמיד חם וישמחו לגלידה קרה. וכך היא אכן עשתה. היא קנתה בניין בבאר שבע והקימה שם את הגלידרייה שקיימת באותו הבניין ממש עד היום. הגלידרייה הציעה כ-5 טעמים בסיסיים וגם זה היה מעבר למצופה באותה התקופה. כשהייתה בת 91 התקשרה סבתא יוליה אל נכדה, עודד בר, וביקשה ממנו לבוא לבאר שבע כי אין לה יותר כוח לעבוד. עודד, שמגיל 16 כבר נהג להסתובב בגלידרייה וידע לעשות הכול החל משטיפת הרצפה ועד להכנת הגלידה עצמה, הגיע מיד לבאר שבע ועד היום הוא גר בנגב עם משפחתו ומנהל את רשת הגלידריות המצליחה. אגב, גם לעודד יש ילד צעיר שמסתובב כל היום בגלידה וכבר לומד לייצר גלידה בעצמו".

הפיקנטריה: "העובדים מספרים שמרגע שהם מתחילים לעבוד בגלידה, החברים שלהם והמשפחה לא מפסיקים להתלונן כאשר הם חוזרים הביתה בלי איזה מארז".

קטע מיוחד עם לקוחות: "סבתא יוליה הייתה מספרת שבאופן קבוע, פעם בחודש הייתה מגיעה אישה אחת, פולה, כדי לקנות מארז גלידה לבעלה, דוד בן-גוריון".

הטבה: קצפת חינם בקניית גלידה.

בנצי הרצען

תחום: מייצרים מוצרי עור בעבודות יד (נעליים תיקים חגורות מוצרי נוי)
כתובת: הדסה 34, בן צבי 11
בעל העסק: בנצי  שור

הסיפור מאחורי העסק: שור: "אנחנו באים ממשפחה מצפון בוקובינה (צפון רומניה), שם עשו נעלי עבודה לכל 'החוצולים' (מי שעלו עם עגלות ליערות והיו חוטבי עצים). אותם אנשים הלכו עם נעליים מאוד מיוחדות, סוג של נעל שקוראים לה 'אופנקה'. היא מתלבשת על הגרב. את זה עשה סבא שלי שנספה בשואה. אבא שלי המשיך בעבודות ובמיוחד ברתמות ואוכפים לסוסים, ולכל מיני צרכים. יותר מאוחר, אחרי שגמרתי אוניברסיטה, נכנסתי לאופנה ואני עובד בתחום הזה ברצף קרוב ל-40 שנה. מדובר בעבודות יד בכל מיני תחומים. עשינו גם רהיטי עור, חגורות, תיקים, נעליים, מוצרי נוי. עושים דברים מיוחדים כדי לשרת את הקהל. עושים גם לפי הזמנות אישיות. יש אהבה לחומרים. מנסים להילחם עם העבודות הסינתטיות ומצליחים לשרוד בזכות היצירתיות והעבודה הקשה".

איך הוא קם: "בזמנו אבא שלי, שהוא גם ניצול שואה, בא לארץ. בשנות ה-60' במושבים היו עדיין סוסים. הוא תיקן רתמות של סוסים, ועשה להם אוכפים. בשנות ה-60' את החנות הראשונה של הרצענות אבא פתח בשוק הישן. בשנות ה-70' התחלתי להכניס את הנושא של האופנה: תיקים, חגורות, אז היינו חלוצים בתחום של האופנה בתחום העור".

הפיקנטריה: "יום אחד אני רואה על בחורה בת 16 חגורה והיא אומרת שזה של אימא שלה. זה מתגלגל מדור לדור. המוצרים מחזיקים המון שנים. זה משמח לראות דברים כאלה".

קטע מיוחד עם לקוחות: "יש לנו לקוחות קבועים. באה למשל סבתא שמביאה את הבת והנכדה לקנות סנדלים. יש לנו מקרים כאלה די הרבה. יש מקרים של אנשים שאומרים שאת הנעליים שלנו מלפני 15-20 שנה לא זורקים, שהן פריט יפה ומיוחד. הרבה אנשים אומרים לי את זה".

הטבה: פסל קטן של חיות מעור מתנה (בשווי 20-25 שקלים) ברכישה במקום.

אופני החלוץ

תחום: אופניים
כתובת: החלוץ 26
בעל העסק: דוד ושמעון (היורש של יהודה) אוחיון

הסיפור מאחורי העסק: דוד: "קודם כל, העסק קיים 48 שנה פה במקום הזה, אבל תחילתו במרוקו. יהודה, אח של דוד, הקים את העסק שם וכשעלינו ארצה הוא התחיל לעבוד באיזה מפעל אבל לא הסתדר כי הנשמה שלו הייתה באופניים. הוא מצא את החנות, קנה והתחיל עם זה. מהילדות הוא התעסק באופניים. הוא אהב להיות בקשרים עם אנשים, עם ילדים, הוא אהב לשמח ילדים. הוא היה איש דתי. הייתה לנו בעיה למכור אופניים ערב כיפור בגללו. אנחנו המשכנו את דרכו עד היום".

איך הוא קם: "יהודה הביא איתו סכום כסף מחו"ל, רכש את המקום, פיתח אותו. פתח חנות. לא היה בזמנו תחום אופניים מפותח כמו היום, אז הוא התחיל להתפרנס בכבוד מהאופניים עד שהגענו ועשינו את זה קצת יותר גדול, קצת יותר מעניין בגלל שהעולם התקדם לכיוון האופניים. זה ספורט שהתפתח רק ב-10-15 שנים אחרונות בארץ".

הפיקנטריה: "עכשיו הייתה אצלי לקוחה ואמרה לי 'כמה זמן אני רואה אותך פה'. מאז שהיא ילדה היא אצלי, ועכשיו היא באה לקנות לילדים. היא שואלת אותי למה אני דווקא בעולם האופניים? אמרתי לה 'נולדתי בתוך אופניים. שכחו אותי בגיל ארבע בחנות אופניים, שכחו אותי'".

קטע מיוחד עם לקוחות: "ראש העיר המיתולוגי אליהו נאוי, שנפטר לאחרונה, ישב כאן באופן קבוע ותיקן את האופניים. חוץ מזה, פה עברו ראשי ערים ואלופים ותתי אלופים. כל חצרים, כל המבקרים למיניהם. יוחנן לוקר היה איתנו ביחסים הכי טובים".

הטבה: נצנץ אחורי (מעבר להנחות הקיימות).

בית הפול

הסיפור מאחורי העסק: "הדור שעלה לארץ ממצרים הביא את זה כמנת הדגל של ישראלים ממוצא מצרי, אצל כל המשפחות שעלו לבאר שבע. משם זה התפתח למה שזה היום".

איך הוא קם: "העסק הוקם השנת 1952, בניהול של סמי ואלגריה אשכנזי. העסק המשיך להיות מנוהל על ידי ממשיכי דורות. מזה כחצי שנה הנני מנהל את העסק על אותו פורמט של הכנת החומוס והפול המקורי".

פיקנטריה: "ישנם לקוחות שאוכלים פול מדי יום ומספרים על הילדות שלהם בבית הפול. במקום עוברים סיורים קולינאריים והוא נחשב לאחד ממוסדות האוכל המוכרים בעיר.

קטע מיוחד עם לקוחות: "הייחודיות של העסק היא שימור לקוחות קבועים במשך עשרות שנים, מגיל ילדות ועד גיל זיקנה, שימור הטעם הייחודי של החומוס והפול".

הטבה: על כל מנה עיסקית (בשרית) - צלחת חומוס פול עם כדורי פלאפל וצ'יפס מתנפח (אבו נפחה)  על חשבון הבית.

>> הצטרפו לסיבוב קניות בירושלים