יותר משנה ישב יהודה יצחקוב בבית ולא ידע אם יש לו מיליון שקל ביד. יותר משנה שהוא יודע שיש סיכוי של אחד לשלוש שהוא מיליונר. עבור אדם שידע לא מעט מצוקות כלכליות בחיים שלו וטס לאמזונס במטרה מובהקת לזכות, ההמתנה הזאת הייתה מייסרת. "זה מטריף", הוא מודה, "פחדתי שאני אוכל לעצמי את הראש והופתעתי לגלות שכמעט לא התעסקתי בזה. חשבתי מה אני יכול לעשות עם הכסף, אבל פחדתי מעין הרע, כי בוא לא נחלוב את הפרה לפני שהיא אצלי".
השבוע זה סופסוף קרה וכמה ימים אחרי שהוכרז כזוכה של "המשימה: אמזונס", גם לחשבון הבנק שלו נפל האסימון. מה עושים עם עושר פתאומי שנופל עליך ככה? "קודם כל כשאתה מקבל את הכסף אתה מאוד אמוציונלי ולא יודע איפה אתה נמצא", הוא מגלה, "ולקבל החלטות ברגעים כאלה זה לא נכון. אני יודע בגדול מה אני רוצה לעשות. אני רוצה לפנק את עצמי באיזה טיול לחו"ל, צריך גם לנקות את הנפש מכל מה שעברנו. ואחרי זה נסגור חובות גם שלי לבנק וגם של אמא שלי. צריך לסגור הרבה פינות ואז עם מה שיישאר אולי דירה".
הוא בן 27, סטודנט להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב זו השנה הרביעית (לא כולל הפסקה שלקח לצורך צילומי התכנית). בשכר הלימוד עוזר לו איש עסקים שהתוודע ליצחקוב במיני-סדרת הדוקו "יהודה יוצא למלחמה", ששודרה ב"יס" ותיעדה במשך שש שנים את חייו של יצחקוב מגיל 15 ועד 21, ואת ניסיונותיו להתקבל לקורס טיס. "הוא פנה אלי ואמר לי שהוא מאוד התחבר אלי ורואה בי דמות שהוא רוצה לעזור לה", אומר יצחקוב, "הוא היה מכניס לי כל חודש 2,000 שקל לחשבון".
ומה הוא מקבל בתמורה?
"כלום. הוא רק רוצה שאני אהיה איתו בקשר ואני עושה את זה בשמחה כל שבוע. שאלתי אותו פעם למה הוא עוזר לי והוא אמר לי לא להסתכל על זה בתור נדבה ושזה הכסף שלו. הוא פשוט מאוד רוצה ללוות אותי".
נו, אז עכשיו הוא יכול לבוא אליך ולהגיד זה הזמן להחזיר
"אין מצב, זה לא הבנאדם. גם התייעצתי איתו לפני שנסעתי כי זה אמר לעזוב את הלימודים, והוא התנה לי את זה רק בדבר אחד – שאני אחזור ללימודים אחרי זה ושזה לא יסנוור אותי".
"אני לא מבין למה קוראים לי ערס"
יצחקוב מדבר מהר, חד אבחנה ומלא ביטחון עצמי. לא פלא שבתכנית הוא לא הסתדר עם זכרי האלפא האחרים במחנה ונכנס איתם לא פעם למריבות קולניות. גם בגמר, אחרי שהרוחות כבר היו אמורות להירגע, הוא ספג ביקורת על התנהלות דורסנית שלא בוחלת באמצעים כדי להשיג את המטרה. יצחקוב לרגע לא מתחרט או מתבייש. "מעולם לא היה מישהו שאמרתי עליו משהו מאחורי הגב והוא לא ידע את זה בפנים. הייתי שם הכי ישר עם אנשים. מה לעשות שגם אני בנאדם וגם לי יש מגרעות והייתי מדי פעם מעצבן, אבל להגיד שהייתי דורסני? אני לא מסכים עם זה. בחיים שלי לא דרכתי על אף אחד כדי לקדם מטרה שלי. אתה יודע מה הדבר שהכי עצבן אותי?", הוא ממשיך, "שאמרו עלי 'ריחמו עליו אז נתנו לו את הכסף'. אז יש לי שאלה: האם היינו ב'אח הגדול'? האם סימסו לי? זכיתי בגלל אהבת הקהל? חבר'ה – עשר אצבעות".
אהבת את איך שיצאת בתכנית?
"ריאליטי זה ליהוק של טייפקאסטים. מימי באה על תקן הלוחמת, רותם הנוכל והנחש, אילן הלוחם השקט. תמיד שאלתי על איזה טייפקאסט הביאו אותי, אני מאמין שזה 'פרח השכונות'".
"פרח השכונות" זה ביטוי מעודן לערס?
"אני לא מבין למה קוראים לי ערס. בואו תעשו איתי סיבוב ותראו מה זה ערסים. אולי יש לי את המניירות האלה מילדות. אני מכיר את חתולי הרחוב כי אני גם חתול רחוב, אבל יש בי עוד הרבה צדדים אחרים. אני משתדל להתאים את עצמי לכל סיטואציה".
אבל כן הייתה מתיחות של מזרחים ואשכנזים באמזונס, או ככה לפחות זה הצטייר
"יש אנשים שזה מושרש אצלם. גם אצלי זה קצת מושרש עניין השד העדתי. כשאתה בא לאוניברסיטה ומסתכלים עליך ככה 'מי זה, מה הוא קשור', ושואלים אותי איפה הקפטריה כאילו אני עובד באוניברסיטה, אז שמים אותך בפינה. אני די מסכים עם משפט שדודו אמר בתכנית, ש'אתם יצרתם את זה, אתם הפכתם אותי לשחור, אתם קראתם לי שוורצע-חיה'. אז כן הייתה מתיחות אבל לא כמו שהראו בתכנית. לא הורגש שיש קבוצות של מזרחים ואשכנזים".
"זה לא ביטחון עצמי מופרז, אני מודע ליכולות שלי"
לא רק שהמתח העדתי לא מאוד הורגש, יצחקוב התחבר באמזונס עם הטייפקאסט האשכנזי הכי מובהק: בלונדינית עם עיניים כחולות, בדמותה של שחר כספי בת ה-23. מערכת יחסים החברית הפכה עם החזרה לארץ לזוגיות די יציבה. "לשחר יש הילה, היא נכנסת ובום רואים אותה. יש לה קרני אור כאלה". הוא מסמיק ונבוך, לא משהו אופייני לטיפוס רציונלי שמקפיד להיות בשליטה על כל דבר בחיים.
אתה יודע, למתבונן מהצד אתם לא נראים באותה ליגה
"אני חושב שאני איש מגניב, אינטיליגנט, שעשה דבר או שניים בחיים שלו ואני לא רואה סיבה למה הכוסית הבלונדינית הגבוהה עם העיניים הכחולות לא תלך איתי. הנה ניצחתי 17 גלדיאטורים כולל איש עסקים, רופאה, מ"פ בצבא, רוחניק שלא אוכל, מסגר שרירי, זמרת, את כולם. זה לא שיש לי ביטחון עצמי מופרז, אבל אני מודע ליכולות שלי".
הוא בן בית אצל שחר, ישנים כל לילה ביחד. אחרי שנה של זוגיות מתבקש לשאול על השלב הבא, נגיד מגורים משותפים, אבל כרגע הרעיון נפסל משיקולי עלות-תועלת. "חשבנו שאולי עדיף לחסוך בינתיים, לראות איך אנחנו מסדרים את החיים", הוא מעדכן. "שעד לפני שבוע גם לא היה לי את הכסף לשכר דירה, ואנחנו עוד בונים את עצמנו. היא בעצמה אמרה לי 'יהודה, אתה לא יודע איזו זכות זו תהיה לי לבנות איתך בית בעשר אצבעות. אני יכולתי להיות ניקול ראידמן אבל בחרתי אותך ואני אוהבת אותך'".
אבא של שחר עובד בחברת חשמל, אמא שלה סמנכ"לית בפילת, שני מקומות שיכולים להקל את החיים על הנדסאי חשמל בתחילת הקריירה, אבל יצחקוב מתרעם כשהוא מבין את הרמז: "אני פחות בעניין של נפוטיזם, אני עושה הכל בעשר אצבעות. כבר הציעו לי בעבר, בעקבות 'יהודה יוצא למלחמה', לבוא לראיון עבודה בחברה גדולה, ולא הסכמתי".
מה אתה דפוק?
"אני רוצה בעשר אצבעות! שמע סיפור: אני ילד מהשכונה. לא פעם ולא פעמיים בתור נער, חייל, סטודנט, הציעו לי לעשות הרבה כסף בדרכים-לא-דרכים. אתה יודע מה תמיד עניתי? שביום שיכתבו עלי ביוגרפיה, או שאני אכתוב על עצמי, או שסתם אספר לילד שלי את סיפור החיים שלי, אני לא רוצה שיהיה שם משהו שחור. לא רציתי שאם מתישהו אני אהיה מנכ"ל או איזו דמות בכירה, שבדרך אני אגיד שזה היה קצת עקום".
"גם אני קצת חרא של בן אדם"
עם כל הכבוד לשחר, הדמות המשמעותית ביותר בחייו של יצחקוב היא אמו, גיטה. גרושה שלוש פעמים, יהודה הוא בנו של בעלה הראשון, ויש לו שני אחים מבעלה השלישי: נתנאל, חייל בן 19 ונוי, תלמידת תיכון בת 17, שניהם נשלחו לפנימייה כשהיו בני 8 ו-6 בהתאמה. "לאמא שלי ואבא שלהם היו גירושים מאוד מכוערים, אפשר להגדיר אותו כפסיכופת בדרכו. אמא שלי הייתה צריכה להתמודד גם עם החשבונות וגם עם זה שלוקחים לה את הילדים מהבית. משרד הרווחה אמר שהבית הזה לא ראוי לגדל ילדים", הוא נזכר, מנסה להתגבר על העלבון וסטירת הלחי שחטף מהמערכת בגיל צעיר, ונאבק בדמעות כשהוא מספר את הסיפור, "אין דבר יותר כואב מלראות איך לוקחים את האחים שלך מהבית. אני מוצא את עצמי בגיל 16 עומד מול שופטת ומסביר למה אני צריך שהאחים שלי יישארו. אז חלק מהניצחון בתכנית זה גם זה".
בגיל 15 יהודה התחיל לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. עבד בקיוסקים, במשלוחים, במלצרות. מגיל 19 ועד שנסע לאמזונס, יצחקוב חי לבד בדירה השכורה של המשפחה, בזמן שאמו גרה עם בן זוגה. כשחזר, האמא כבר חזרה לגור בבית, והם כרגע 4 נפשות בדירת שלושה חדרים צנועה בחולון. מפאת הדוחק, אחותו חולקת מיטה עם אמא שלו. "זו סיטואציה לא רגילה", הוא מודה, "אבל בחיים לא ביקשתי רחמים. תמיד היה לי את הקטע של איך אני אעשה כסף ואיך אני אעשה את אמא שלי מאושרת. זה בדברים הקטנים של לא להשאיר חשמל דלוק וכאלה. אתה לא צריך לשמוע 'לא' כשאתה מבקש מאמא שלך לקנות לך ג'ינס, אתה פשוט לא מבקש. מצד שני יש דברים טובים בלגור עם המשפחה. זה האוכל של אמא, זה שיש מישהו שלפעמים מנקה אחריך".
אביו היה עבריין ונרקומן. כשיהודה היה בן שנתיים, הוא ברח לניו יורק. הם לא בקשר כבר שמונה שנים. "ככה הוא בחר", אומר יצחקוב בספק מרירות ספק השלמה, "אני יודע שעד לא מזמן הוא היה בכלא בארץ, לא יודע אם הוא השתחרר, אולי כן. הוא כעס עלי על איזה אירוע שלא הגעתי, האגו הבוכרי שלו התערבב עם האגו העברייני שלו. הייתי בסיטואציה שאני רוצה לדבר עם אבא שלי והוא לא רוצה לדבר איתי, אז אמרתי 'בואנ'ה הוא חי בסרט, הפסד שלו'. אבל אני לא שופט אותו. בהמון נקודות בחיים שלי מצאתי את עצמי מאוד מבין אותו. הוא תמיד היה אומר לי 'יהודה אתה לא יודע כמה הענשתי את עצמי בגלל שלא גידלתי אותך', ואחרי כמה שנים אני מבין מה זה 'הענשתי את עצמי'. זה יצר הרס עצמי שיש לי אותו גם. אפילו עכשיו כשזכיתי, היה לי את הרגע שחשבתי 'זה באמת מגיע לי? לא הייתי רע למשפחה שלי מדי פעם?' כי גם אני קצת חרא של בן אדם. אני לא מלאך".
אחרי האקזיט מהאמזונס יצחקוב רוצה גם לעשות אקזיט מחברת סטארט-אפ שהוא שואף לקחת בה חלק. "ואז, כשאני אוכל לשבת רגל על רגל", הוא מחייך, "אני ארצה ללמוד להיות דיג'יי ולעשות סבב בעולם. זה החלום הרטוב. הדבר הזה שהוא עומד על במה ויש אלפי אנשים שאתה יצרת משהו והם באו אליך, זה כמו זמר רוק".
מה עם החלום להיות טייס, ויתרת?
"תשמע, הטסתי פעם-פעמיים מטוס, כי היה איזה טייס שראה את הסדרה עלי ואמר לי בוא נטוס. החזקתי בהגאים והכל".
רגע, מה?
"לא, לא, שלא יבואו עכשיו בתביעות לאל על או משהו. זו הייתה טיסה בשמי הארץ של מטוס קל ואחרי חצי שעה כבר היו לי בחילות איומות ואיך שנחתנו הקאתי את הנשמה, איזו פאדיחה. קורס טיס רציתי".