אין ספק שהרבה מהלהקות המצליחות והמשפיעות ביותר בעולם הגיעו מבריטניה. הביטלס, פינק פלויד והרולינג סטונס, הם רק חלק מהדוגמאות. מתברר שהממלכה האירופאית מצליחה לייצר לא מעט ענקי תרבות, בדומה לאחות הגדולה מהמערב, ארה"ב. להקת הרוק הבריטית, הארקטיק מאנקיז, היא דוגמה טובה ללהקה כזו, שהולכת לכבוש את העולם, תו אחרי תו.
מוצלחים כבר מהאלבום הראשון
ב-2005, למרות האפשרות לחתום על חוזה עם חברות תקליטים גדולות, הם בחרו לחתום בלייבל עצמאי בשם "Domino Records". הסיבה לכך נעוצה בחוסר רצונם לשנות את המוזיקה שלהם, בכדי שתתאים לתעשיית המוזיקה התעשייתית, המנוהלת על ידי החברות הגדולות. שני הסינגלים הראשונים שהוציאו "I Bet You Look Good on the Dancefloor" ו-"When the Sun Goes Down" הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. את אלבום הבכורה שלהם "Whatever People Say I am, That's What I'm Not” הם הוציאו ב-2006. האלבום מכר 363,735 עותקים בשבוע הראשון, מה שמיצב אותו כ"אלבום הבכורה הנמכר ביותר, בהכי מעט זמן", במוזיקה הבריטית. במהלך שבע השנים שלאחר מכן הם הוציאו עוד ארבעה אלבומים, כאשר כולם הגיעו למקום הראשון במצעדים ובמקביל, כל אלבום גרף יותר תשבחות מהמבקרים והגדיל את קהל המאזינים שלהם. אלבומם האחרון "AM" שיצא ב-2012 גרף את פרס האלבום הטוב ביותר במוזיקה הבריטית והביא להם מועמדות שלישית לפרס ה"מרקיורי" הנחשב.
רשימת ההישגים שלהם מכובדת בכל קנה מידה אפשרי. הם גרמו לסערה בעקבות ההחלטה שלהם לחתום בלייבל עצמאי. בעקבות כך, הם נחשבו לפורצי דרך, מאחר והם היו הראשונים לשווק את עצמם באמצעות דיסקים צרובים שהם עצמם הקליטו. את הדיסקים הצרובים הם חילקו למעריצים על מנת שישתפו את השירים ביניהם והודיעו כי הם תומכים בשיתוף קבצים באינטרנט. הארקטיק מנקיז נחשבים כמוזיקאים איכותיים במיוחד, כאשר אלבומם הראשון מוגדר כאלבום הבכורה המצליח ביותר של בריטניה. כמו כן, הם כבשו את המופע המרכזי בפסטיבל "גלסטונברי" הנחשב, הופיעו במופע הפתיחה של האולימפיאדה בלונדון ואפילו ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, הזכיר אותם, כשאמר: "הם באמת מעירים אותך על הבוקר".
אף אחד לא יודע לכתוב על מערכות יחסים כמו אלכס טרנר
אלכס טרנר, סולן הלהקה ומי שנחשב כיום אחד האנשים היותר נערצים ברוק האנגלי ידוע בפרובוקציות שהוא נוהג לעשות. הוא מוכר כאחד הכותבים הטובים ביותר במוזיקה הבריטית, בעיקר משום שהוא מתמחה בכתיבה על הדברים שמעניינים ומעסיקים כל אחד ואחד מאיתנו. הוא מצליח להעביר בשיריו את סיפורו של הדור הנוכחי, המתהדר בסף ריגוש גבוה, זמינות מידיית, בלבול, כאב ועודף שעמום. טרנר יודע לספר, בדיוק ראוי לציון, את כל המהות של יחסים בין המינים וגורם למאזין לתחושה שהוא כאן בשבילו, כמו חבר טוב. אך התכונה שאולי הכי בולטת בטרנר, שהפך כבר מזמן למנהיג בפועל של הלהקה, היא הפרובוקציות שהוא נוהג לעשות. בטקס הבריטס האחרון הוא זלזל בוואן דיירקשן והנאום שלו על הבמה, הפך לויראלי תוך שעה.
לימים התברר שהצלחת הלהקה קרתה די במפתיע, מאחר ואלכס טרנר טען בראיון שהעניק, שלא היה תכנון מיוחד מאחורי ההצלחה של הלהקה. "דבר פשוט הוביל לדבר, עד שהבנו, שאנחנו הולכים להופיע בגלסטונברי". מאז ההופעה ההיסטורית הזו, אין עוררין על כך שהארקטיק מנקיז נחשבים לאחת הלהקות החשובות בבריטניה.
הארקטיק מנקיז לא מפסיקים להפתיע, ולמרות מעמדם העילאי הם לא מפסיקים להתחדש ולאתגר את עצמם ואת קהל המאזינים שלהם. הם מחפשים את הדבר הטוב הבא באופן קבוע, ושמרים את עצמם מלאי חיים, תשוקה ודואגים להתפתח קדימה. המנקיז לא מתעסקים בכל הבלי ההצלחה, אלא בדבר האמיתי שעבורו הם כאן- המוזיקה. המעמד הפנומנלי שלו זכו הארקטיק מנקיז בבריטניה אינו מספק את הלהקה וכרגע הם מרכזים מאמצים גם בכיבוש ארצות הברית, בה הדרך קשה יותר אך כבר מתחילים לראות תוצאות. בארץ הם נחשבים לתו תקן למוזיקה איכותית וטובה, כאשר אמנים כמו נינט, העידו על אהבתם הרבה ללהקה.
בראיונות שונים שהעניקו, העידו ש"אנחנו לא מתכננים לכבוש את העולם כמו להקות אחרות. אנחנו רק שמחים שאנשים נהנים מהאלבומים שלנו ובאים להופעות. זו הסיבה שאנחנו עושים מוזיקה ואין לנו ציפיות להשתלטות עולמית". מישהו כנראה צריך לספר להם שאולי להם אין תכנית מגירה להשתלטות על העולם, אך אין ספק שבפועל, זה כבר לגמרי קורה.