מאות אלפי שקלים עוברים בכל שנה מכספם של משלמי המסים בישראל לטובת תשלום חשבונות טלפון של שרים, ח"כים, ראשי ממשלה ונשיאים לשעבר, ובני משפחותיהם, שאינם תורמים לציבור בישראל כבר שנים רבות. ההטבות האלה הן חלק מקומם נוסף בתעשיית צ'ופרים נדיבה שעוטפת את ה"לשעברים" ומעניקה להם הטבות שהאזרח הקטן יכול רק לחלום עליהן.
בחלק מהמקרים ההטבות כוללות אחזקת משק בית, רכב ולשכה לכל החיים (נשיאים ואלמנותיהם); במקרים אחרים, מי שכיהנו כיושבי ראש הכנסת, מקבלים יחד מיליונים עבור לשכות ועוזרים, במשך חמש שנים לאחר פרישתם; ח"כים ושרים שמילאו את תפקידם לפני 2008, מקבלים תשלום עבור אחזקת טלפון ועיתון לכל חייהם, גם עבור שאיריהם (ההטבה קוצצה לשנה לאחר הפרישה, בינתיים); וכולם זכאים להטבות רפואיות מפליגות על חשבון המדינה, עד כדי כך שיש מי שמגישים חשבונות גם עבור כדורי ויאגרה.
במיפוי נרחב של כלל הצ'ופרים שמקבלים הנבחרים לשעבר, דרשו עו"ד רחלי אדרי ואלונה וינוגרד מהתנועה לחופש המידע לקבל מאגף החשב הכללי (חשכ"ל) במשרד האוצר נתונים על החזרי חשבונות הטלפון של שרי ישראל לשעבר. הנתונים על חברי הכנסת התקבלו כבר באוקטובר 2014, אך באגף החשכ"ל סירבו למסור את הרשימה המלאה. רק כשהתנועה איימה להגיש עתירה לבית המשפט בעניין, שוחררו הנתונים. עיון בהם מגלה מדוע לא רצו לחשוף אותם: הרשימה תמוהה ומקוממת.
התשלום לא נפסק כשהאח"מ נפטר
על פי חוק, רשאים כל שר ואלמנתו, לקבל מימון לאחזקת טלפון נייד, טלפון נייח וחיבור לאינטרנט, לכל ימי חייהם. המימון מוגבל ל-750 שקל בשנה כפול מספר שנות הכהונה, אבל יש מי שעוברים את המגבלה. בחלק מהמקרים, ההחזרים השנתיים נראים מוגזמים, בעיקר לנוכח הצניחה במחירי התקשורת הסלולרית בשנים האחרונות - כך שמתעורר חשש כי התשלום נעשה עבור שירותים אחרים, ואולי עבור אנשים אחרים.
שיטת המימון פשוטה: השרים לשעבר אמורים להגיש בכל שנה חשבוניות לחשכ"ל, והכסף מוחזר אליהם, אלא שזה לא קורה. התשלום ניתן באופן אוטומטי על פי מכסה שניתנה לפני שנים רבות, וללא קשר למידת השימוש בטלפון. נראה שאיש לא בחן את רשימת מקבלי ההטבה במשך שנים רבות. התשלום פשוט ניתן, ללא בדיקה אם אכן נעשה בו שימוש.
ברשימת מקבלי ההטבות הזאת נכללים בכירים שנפטרו. כך למשל השר רפאל איתן, שפרש ב-1999 ונפטר ב-2004, ממשיך כנראה להגיש חשבונות טלפון למשרד האוצר. איתן, מתברר, דיבר ב-2012 ב-1,495 שקל, ושנה לאחר מכן ב-1,939 שקל, על חשבון המדינה.
משלמי המסים עדיין משלמים גם את חשבונות הטלפון בסך 3,156 שקל בשנה, של אהרון אוזן, שהפסיק לכהן כשר ב-1984 ונפטר ב-2007. משה זנבר, שכיהן כנגיד בנק ישראל עד 1976, ונפטר בתחילת 2012, המשיך להגיש חשבוניות גם ב-2013 בסכום של 1,200 שקל. וכך, אף שנעלם מן העין הציבורית לפני 40 שנה, הקופה הציבורית ממשיכה לשלם את חשבונות הטלפון שלו.
השר לשעבר יובל נאמן, שפרש מהפוליטיקה ב-1992, נפטר ב-2006, אבל עדיין מקבל החזר של 1,566 שקל בשנה. על פי נתוני אגף החשכ"ל, מי שמקבלות את הכספים הן אלמנות השרים, אך החשבונות מופיעים משום מה על שמם, בעוד שבמקרים אחרים מצוין שם האלמן או האלמנה.
הנתונים חושפים מקרים תמוהים נוספים. המדינה משלמת אלפי שקלים בשנה עבור חשבונות טלפון של בני זוג של ח"כים ושרים. למשל, חשבונות הטלפון של דניאלה ביילין, אשתו השנייה של השר והח"כ לשעבר יוסי ביילין שפרש מהחיים הפוליטיים ב-2008, יוצאים מכיס הציבור והסתכמו ב-2013 ב-3,145 שקל, ושנה קודם לכן ב-1,087 שקל. מאגף החשכ"ל נמסר כי מדובר בטלפון הנייח בביתם המשותף. נשאלת השאלה באיזה טלפון נייח מדברים ב-3,000 שקל בשנה, ומדוע אזרחי ישראל צריכים לשלם את חשבונות האינטרנט של מי שכבר אינו בתפקיד ציבורי שנים ארוכות?
התשלום הזה מקומם במיוחד, מכיוון שגם את חשבון הטלפון של ביילין עצמו, כח"כ לשעבר, אנחנו משלמים דרך חשבון הכנסת והוא מגיע לכ-7,000 שקל בשנה. ביילין אינו לוקח דבר שהחוק אינו מתיר לו, אבל בהחלט מנצל את אותו עד תום. וכך, ייתכן שהציבור משלם את שיחות הטלפון מחו"ל של איש העסקים הפרטי ביילין.
המימונים הכפולים
לא מעט מהשרים לשעבר כיהנו גם כחברי כנסת, ובשל כך מקבלים תשלומים כפולים, בסכומים שונים, עבור אותן הוצאות. כך, למשל, חיים אורון זוכה לכפל תשלומים המופיע על שמו: בשל היותו שר קיבל כ-3,200 שקל לאחזקת טלפון ב-2013, אך לפי רשימות הכנסת הוא קיבל עוד 3,422 שקל בגין אותה הוצאה. בסך הכל קיבל אורון 6,500 שקל בשנה לחשבונות טלפון, בעוד החשבון הממוצע כיום הוא כ-1,100 שקל בשנה.
דליה איציק, נרשמה כשיאנית ברשימת המצ'ופרים של הכנסת, עם הוצאות של כ-660 אלף שקל ב-2013, על תפקידה כיו"ר הכנסת לשעבר. בנוסף קיבלה איציק עוד 1,541 שקל עבור הוצאות טלפון מהאוצר עבור 2013, וגם 1,520 שקל ב-2012.
משה ארנס הוא שיאן הדיבור על פי רשימת הכנסת. ב-2013 שולמו לו מהכנסת 9,830 שקל לשיחות טלפון. זה לא מנע מהאוצר לתת לו עוד 1,124 שקל כשר לשעבר. ב-2012 קיבל ארנס עוד 2,008 שקל מהאוצר.
הנה עוד סיפור בעייתי: לאלמנתו של זבולון המר מתברר שיש שני חשבונות המופיעים תחת שמה. עבור אחד, המר מנחמיה, קיבלה ב-2013 2,364 שקל. עבור השני, מנחמיה המר, עוד 1,599 שקל - שניהם מהאוצר. יחד קיבלה מהמדינה כ-4,000 שקל. ב-2012 שולמו לשני החשבונות 1,087 שקל ו-2,602 שקל, בהתאמה.
ממשרד החשכ"ל נמסר: "נושא החשבונות הכפולים נמצא בתהליך הסדרה".
משלמים את הוצאות העבריינים
הציבור הישראלי משלם גם את חשבונות הטלפון של לא מעט עבריינים מורשעים, ואפילו פעמיים. השר לשעבר רפאל פנחסי, למשל, שקיבל 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס, קיבל 2,573 שקל ב-2013 מהאוצר עבור חשבונות הטלפון. פרט זה מעניין במיוחד על רקע העובדה שקיבל ב-2013 אחזקת טלפון בסך 7,779 שקל גם מהכנסת.
סלאח טריף, השר לשעבר ממפלגת העבודה, גם הוא עבריין מורשע, קיבל 8,167 שקל מהכנסת עבור חשבון הטלפון ב-2013, ומופיע גם ברשימת החשכ"ל של אותה שנה, שם קיבל קיבל 2,930 שקל.
השר לשעבר שלמה בניזרי ישב בכלא, ואנו מימנו לו חשבון טלפון בסך 2,388 שקל ב-2012. גם אהרון אבוחצירא,שפרש כבר ב-1992, הוא עבריין מורשע, אבל גם עבורו הוציאה המדינה ב–2012 לא פחות מ–2,456 שקל, וב-2013 עוד 1,849 שקל. חיים רמון קיבל מהחשכ"ל 220 שקל בלבד ב-2012 עבור חשבון הטלפון, אבל לא ויתר על 9,772 שקל ב-2013 - מחשבון הכנסת.
המדינה מפנקת את שריה גם בעיתונים. כך, למשל, העבריין המורשע גונן שגב, שסחר בסמים והורשע בהונאות שונות, מקבל כ–1,600 שקל מדי שנה עבור מנויים לעיתונים. שגב היה שר מינואר 1995 עד יוני 1996. אליו מצטרף איציק מרדכי, שהורשע בעבירת מעשים מגונים, אבל קורא עיתונים בערך באותו סכום.
מהחשכ"ל נמסר כי "עבריינים שהורשעו בקלון לא זכאים להטבות". ואולם מרדכי, רפאל, פנחסי וגם טריף כן הורשעו בעברות עם קלון, וב–2008 אף שללה מהם הכנסת את הטבותיהם. למרות זאת, האוצר ממשיך לשלם, ומתברר שגם הכנסת לא עוקבת אחר החלטותיה.
הדייקנים - כל חודש אותו סכום
הנה עוד כמה נתונים מוזרים ברשימת הצ'ופריסטים של החשכ"ל: אברהם שריר, שעזב את החיים הפוליטיים בתחילת שנות ה-90, מגיש בכל חודש את אותו החשבון בדיוק עבור שיחות הטלפון שלו - 270.16 שקל, כולל מע"מ. האם ייתכן כי אדם מדבר בדיוק את אותן שיחות כל חודש? בסיכום שנתי מדבר שריר בכ-3,200 שקל.
רות אלון, אלמנתו של יגאל אלון, מבקשת 99 שקל מדי חודש, או קרוב ל-1,000 שקל בשנה, כולל מע"מ. שושנה עופר מבקשת בכל חודש 157 שקל. יהודה עמיטל, מייסד מימד ושר ללא תיק בממשלת פרס, שנפטר ביולי 2010, "הגיש" ב–2012 ארבע חשבוניות זהות, כל אחת על סך 544 שקל - ובסך הכל 2,170 שקל עבור אחזקת טלפון שנתית. ב-2013 גדל מספר החשבוניות הזהות לשש, ושילמנו יותר מ-3,200 שקל עבור אחזקת הטלפון של השר המנוח.
לחשכ"ל יש הסבר תמוה: "משלמים עד לסכום שאושר לתשלום. כלומר, אם נעשה בטלפון שימוש החורג מסכום ההטבה, מחויב האשראי האישי של הגמלאי בעודף". אז לא מגישים חשבוניות בכלל? ומה אם החשבון נמוך מההקצבה? התשובה מבהירה כי למעשה זהו תשלום אוטומטי.
האלמונים - מי מכיר את זאב רפואה?
על משה זנבר, שלא היה שר, כבר כתבנו, אבל ברשימת השרים המוטבים לאחזקת טלפון יש עוד כמה שמות לא מוכרים, שלא היו שרים. אחד מהם הוא מי שמופיע כפרנקל קלמן הלל, והוא למעשה נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל. גם הוא מגיש כמה חשבוניות קבועות, כל אחת על סך 540.33 שקל. עבור 2013 שילמנו לו 3,146 שקל, ועוד 3,251 שקל ב-2012.
שמות נוספים לא מוכרים: רמי גביזון, אחד השיאנים השנתיים, עם 4,317 שקל בשנה, מיכה טלמון עם 779 שקל, וגרשון מדגר עם 2,333 שקלים בשנה.
זאב רפואה, לשעבר מנהל רשות החברות הממשלתיות וכיום מנהל ובעל השליטה בנטקס, הוא ללא ספק שיאן הגשת החשבוניות: 5,368 שקל ב-2012 ועוד 5,320 ב-2013. בינואר 2012 עמד חשבון הטלפון שלו על 940 שקל, לא פחות.
והנה הבעיה הגדולה ברשימה הזאת: כל האנשים האלה כלל לא צריכים להיות בה, או כדברי החשכ"ל: "רמי גביזון, גרשון מדגר, זאב רפואה - הם מנכ"לים, שבטעות מופיעים ברשימות השרים. באשר למיכה טלמון, אלמנתו רחל טלמון מקבלת את ההטבה בגין הטלפון. מדובר באלמנת מנכ"ל שבטעות נמצאת ברשימת השרים".
מן התשובה הזאת אנחנו למדים שיש עוד קבוצות צ'ופריסטים: מנכ"לים של משרדי ממשלה, נגידי בנק ישראל, מנהלי רשויות ומי יודע מי עוד, שגם הם, ואלמנותיהם, זכו להטבות לכל חייהם משל היו שרים, היישר מן הכיס הציבורי.
השיאנים מימין ומשמאל
בין שיאני הדברנים בשמאל נמצאים עוזי ברעם, למשל, שמקבל 3,300 שקל, ויאיר צבן, שמקבל 2,300 שקל בשנה. ישראל קיסר, שר ויו"ר ההסתדרות לשעבר, מדבר בקרוב ל-3,000 שקל בשנה, ואהרון ידלין מבקש כמעט 2,000 שקל בכל שנה מהמדינה עבור שיחות טלפון.
מהצד השני של המפה הפוליטית בולט יורם ארידור, לשעבר שר האוצר. עלות הטלפון שלו למדינה היא 3,200 שקל בשנה. ארידור מקבל גם הוא אחזקה כפולה - בנוסף למימון מהאוצר, ברשימת הכנסת הוא מופיע כמי שזכה באחזקת טלפון בסך 3,815 שקל. מרים אשכול, אלמנתו של לוי אשכול, מדברת ביותר מ-2,000 שקל בשנה.
מי שביקשה את הסכום הנמוך ביותר היא יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך וכיום נשיאת מכללת שנקר, שקיבלה ב-2012 כ-25 שקל לחודשיים לאחזקת טלפון, או 160 שקל בשנה. כמובן שיש גם אנשים שלא מתעקשים לחלוב את הקופה הציבורית עשרות שנים אחרי שעזבו את השירות הציבורי, ולא מבקשים המדינה דבר.
הנה עוד אנומליה מקוממת: אשר אוחנה היה שר הדתות במשך שנתיים בלבד, לכן הוא זכאי ל-1,500 שקל מהמדינה כל שנה, לכל היותר. אלא שבאוצר שלנו יושבים אנשים נדיבים. ב-2012 קיבל אוחנה 2,668 שקל, וב-2013 עוד 2,825 שקל. האם איש באוצר אינו יודע את החוק, ופשוט משלם באופן אוטומטי את כל הבקשות?
עו"ד אדרי מהתנועה לחופש המידע, מסכמת: "לאחר מאבק ממושך, וחרף התנגדויות המשרד, הצליחה התנועה להביא לחשיפת שמות השרים לשעבר שמקבלים הטבות טלפון ועיתונים מהמדינה. עכשיו ניתן אולי להבין מדוע היתה התנגדות כה חריפה למסור את המידע. מן הראוי שבעקבות השאלות הרבות שעולות מהרשימה יתקיים לא רק דיון ציבורי סביב זכות אותם אישים להטבות אלה, אלא גם נדרשת התייחסות ותיקון של הרשות, לכל הפחות בכל הנוגע לכפילויות ולטעויות ברשימה, שמשמעותן תשלום מיותר של כספי ציבור".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
לכתבות נוספות באתר:
>> מחירי הפירות היבשים הוכפלו השנה - בגלל פגעי הטבע, הדולר והמכס
>> המשימה מס' 1 של קשבי מערך ההסברה: מעקב אחר פרסומים על משפחת נתניהו
