כבר עשיתם לייק לכרזת יום השואה של "יד ושם"? השאלה האחרונה אולי נשמעת צינית וצורמת לאוזן אבל גם במוסד להנצחת זכר השואה כבר הבינו שכדי לשמור את הזיכרון בחיים, כדאי להתקדם בצעדי ענק אל עבר הסמרטפונים והרשתות החברתיות.
כיוצאי אשוויץ שאיבדו את כל משפחתם במחנות, סבה וסבתה של המעצבת דוריאל רימר (35) נרגשים במיוחד על שזכתה בתחרות עיצוב הכרזות של בית הספר הבין לאומי להוראת השואה ביד ושם ושל משרד ההסברה והתפוצות. הם יודעים שנכדתם זכתה בפרס של 10,000 שקלים בתחרות שהתקיימה בין 200 מעצבים כמעט, היא גם התגאתה בפניהם שבבתי הספר ובמוסדות הציבוריים יעבירו מערך שיעור מיוחד על בסיס הכרזה הייחודית שעיצבה, אבל את החשיפה ברשת החברתית, את אלפי "הלייקים" וכ-1,300 שיתופים של הכרזה בפייסבוק, היא כבר התקשתה להסביר להם.
ללא פורנוגרפיה של תמונות זוועה, פחות ממלכתיות
"וויתרתי על כל הפורנוגרפיה של השואה, על התמונות המזעזעות או על עודף הממלכתיות", מספרת רימר (35), בעלת סטודיו לעיצוב גרפי ולמיתוג וקידום עסקים, על מה שעומד מאחורי הכרזה. "אנו רגילים לזכור את השואה באופן מסוים. דרך תמונות מפורסמות, באמצעות סרטים ודמויות מאפיינות, ניסיתי הפעם להוציא את הזיכרון מהמקום בו אנו כ"כ רגילים לפגוש את השואה אל ה'רחוב', כל רחוב", היא כותבת בעמוד הפייסבוק שלה ומציינת שניסתה להפוך את הזיכרון "לזיכרון אישי, אוניברסאלי, שמגיע עד הבית של כל אחד מאיתנו ובעצם מטיל צל על חיי היומיום שלנו כיחידים וכעם".
"יום הזיכרון הוא לשואה, אך גם לגבורה. ניצולי השואה גוברים כל יום מחדש והופכים את הצל לאור. הצל של המשפחה המוטל על הדרך הוא הצל של המשפחה שנספתה ותמיד נמצאת שם איתם, אך זהו גם הצל של המשפחה החדשה שהקימו ניצולי השואה. משפחה רגילה, ממש כמו זו שהייתה להם, שנמצאת שם כדי לזכור, להכיל ולשמר את הגבורה", היא מסבירה.
הכרזה של הקריקטוריסט והמעצב אור רייכרט זכתה רק במקום השלישי והמכובד בתחרות, אך תשומת הלב שזכתה לה ברשת, לא נפלה מזו של רימר. בכרזה נראים תוויי המנון התקווה אשר סימלו את התקוות רבים מהניצולים לעתיד טוב יותר בצורת גדר התיל שהקיפה את המחנות.
כיכר פופולרית, אנדרטה שנשכחה
את הזווית האישית והעדכנית ליום השואה הציגו לא רק באמצעות הארגונים הממוסדים. הצלם רון שושני (רונשו) הנוטה לצלם בעיקר את העיר תל-אביב, בחר להעלות לפייסבוק שלו תמונה יומיומית כביכול של כיכר רבין, ובה הדגיש את האנדרטה הלא מוכרת המוצבת בכיכר הידועה כל-כך. "שאלתי לא מעט אנשים אם הם יודעים מה מסמל הפסל שמוצב ברחבה שליד בניין העירייה ורובם לא ידעו שזוהי אנדרטה לזכר השואה", אומר שושני, "ובטח שאינם יודעים שהיא נוצרה בדמות הטלאי הצהוב ומגן דוד. מטרת הצילום הייתה גם להדגיש את מיקום הפסל במרחב הציבורי וגם להביא לתודעה שמדובר באנדרטה ולהסביר את משמעותה".
העולם ידע ושתק
בתחום אחר, בחר גם העיתונאי וחוקר התקשורת, רפי מן, להתייחס ליום הזיכרון בעמוד הפייסבוק שלו, כשהעלה העתקים של גזרי עיתונים ישנים המסקרים את השמדת היהודם המתרחשת באירופה של שנת 1942. בניהם, מן מציג כתבה מעיתון העבר "דבר" שכותרתה: "הנאצים התחילו בהשמדת בזק של היהודים. הוקמה ועדת השמדה – רוצחים בהמון" ובכך בעצם מזכיר כי מה שהתרחש באותה מלחמה היה ידוע וגלוי.
ביד ושם לא הסתפקו ביוזמות האישיות או בתחרות הכרזות שיזמו ולפני כחודשיים הקימו רשת חברתית בעצמם. מטרתה של הרשת "בין העיתים" של בית הספר להוראת השואה היא ליצור קהילת אנשים שעוסקים בחינוך ובהוראת השואה במסגרות השונות, שתעסוק בשאלות חינוכיות ובהנצחה. עד כה נרשמו כ-480 חברים לרשת ועלו בה בלוגים אישיים של ניצולי שואה המספרים את סיפורם.
שם, באמצעות אותה רשת חברתית, מקדם הארגון גם פרויקט נוסף המכונה "מה הסרט שלי" ומזמין כל אדם בישראל לצלם שלוש דקות של הזווית האישית שלו ליום השואה. מהסרטים הנבחרים מכרז "יד ושם" מתכנן לערוך סרט שיציג: יום הזיכרון 2012 - תמונת מצב.