א', נהג בן 23 המתגורר באחד היישובים הבדואים בנגב, צבר לחובתו 152 נקודות על עבירות תנועה כאלה ואחרות שביצע. לפני כשנה החליטה ועדה במשרד הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה שלו לחמש שנים, לאור הניקוד הרב שצבר. הוא זומן לשימוע במשרד הרישוי כדי לשמוע את התייחסותו לכוונה לפסול את רישיונו.
חברי הוועדה שדנו בעניינו של א' קבעו נחרצות שלאחר ששמעו את טענות הנהג שנהיגתו מסוכנת לו ולציבור. כמה דקות לאחר מכן התכנסה ועדה נוספת שביקשה מא' להציג את נימוקיו למה לא לפסול את רישיונו. א' הסביר שאינו נהג מסוכן וכי הוא אדם שמפרנס את משפחתו, העבירות שביצע היו לפני כמה שנים ועל כן אין סיבה לפסול את רישיונו.
א' שקרא את ההתבטאות הגזענית בפרוטוקול הוועדה הבין שהמניע לפסילת רישיונו הוא גזעני ולכן הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט לתעבורה בבאר שע. ראש הוועדה נדרשה להעיד בבית המשפט והודתה כי היו כמה משפטים שלא היו צריכים להיאמר או להירשם בפרוטוקול ושלדעתה הוצאו מהקשרם. היא הכחישה שהדברים נאמרו על רקע גזעני כזה או אחר ושהשיקולים אשר הנחו את חברי הוועדה היו מקצועיים בלבד.
לדבריו, אין לדעת אילו השפעות היו לאמירה זו על יו"ר הוועדה שפסל את רישיונו של א'. השופט החליט לפסול את החלטת הוועדה לשלול את הרישיון של א' והורה לה להתכנס שוב בהרכב חברים שונה כדי לדון בעניינו.
השופט נימק את החלטתו בכך שברגע שנושא מגזרו, דתו, צבעו, מינו, השקפתו הפוליטית מעמדו החברתי או כל שיקול זר אחר נכנס לסוגיה זו, חרגה הרשות מההליך התקין הבסיסי לו קיבלה סמכות מכוח החוק.