בדיוק היום, לפני שנה בחר עדי טלמור, העורך והמגיש הצבעוני והוותיק של גלי צה"ל, לסיים את חייו. בעודו סובל מסרטן חשוך מרפא שהתפשט בריאותיו ובעצמותיו טס טלמור בחשאי אל מכון ארגון "דיגניטאס" ב"בירת המתות החסד" שוויץ. "המועד המתוכנן לביצוע: אמצע חודש אוגוסט הקרוב עם אפשרות לדחייה", כתב אז טלמור במכתב שהשאיר, "עוד לפני שיתעצמו הכאבים ויגדלו הסבל והייסורים שמהם אני סובל כבר עכשיו, וחלילה אגיע למצב בו לא אוכל מסיבות פיזיות לטוס לשווייץ ולהוציא לפועל את ההוצאה להורג שלי, כאשר התחליף הנורא הוא גסיסה איטית ומלאת ייסורים וכאב".
דבריו היכו בהלם לא רק את הציבור הרחב, אלא גם את מקורביו של טלמור מהם הסתיר את מחלתו וכמובן שגם את תוכניותיו. "היחיד שידע על המחלה היה הרופא האישי שלו", מספר היום אחיו יצחק מנור שבעקבות המוות של אחיו החל להעביר סדנאות לחולי סרטן שמלמדות כיצד להתמודד עם המחלה ולא לוותר. "עדי לא סיפר לי כי הוא ידע שאנסה לשנות את דעתו. בעייני לגוף יש כוחות אדירים להילחם במלחמה. מצד שני, מדובר בכאבים לא אנושיים. מה אפשר לבקש מאדם שסובל בימיו האחרונים?".
גם יעל דן, המגישה הוותיקה של גלי צה"ל מסבירה היום, שנה אחרי, "מדהים לחשוב שהסתובב בינינו אדם חולה כל-כך מבלי שאפילו ידענו על כך או יכלנו להציע עזרה. הבנתי שהוא פשוט לא היה מסוגל לסבול את הכאבים. הוא העמיד את עצמו כשפן ניסיונות לכל טיפול קיים, אבל ברגע שהבין שתמו כל האפשרויות הוא בחר למות. זה בעייתי שלאדם שעומד מול מותו אין זכויות".
עלייה במספר הישראלים שהגיעו למרפאה בשוויץ
בעקבות הפרסום הנרחב לסיפורו של טלמור, עלתה בישראל המודעות לאפשרות להמתת חסד. "בביקור בדיגניטיס סיפרו לנו שאחרי המקרה של טלמור נרשמו עוד ישראלים רבים במקום", מספרת בינה דיבון, יו"ר עמותת "ליל"ך - לחיות ולמות בכבוד", הארגון הישראלי היחיד החבר בפדרציה העולמית של העמותות למען הזכות למות בכבוד. "לצערנו הרב היום זהו פתרון של אין ברירה. אדם כמו עדי טלמור יודע שבמדינת ישראל אין לו אפשרות אחרת. אם הוא לא רוצה להמשיך יותר לסבול את הסבל הנוראי, הוא יכול ללכת בדרך הזו או להתאבד בעצמו".
בשנת 2005, בין השאר לאחר לחץ רב שהפעילה עמותת ליל"ך, נחקק חוק החולה הנוטה למות. המאפשר לאדם לחתום על מסמך בו הוא מצהיר שבמצב של מחלה חשוכת מרפא, הוא יכול לבחור שלא לקבל טיפול מאריך חיים מלכתחילה. בעמותת ליל"ך חתמו עוד לפני שנת 2005 ועד היום 19,000 אלף איש על הטופס המקוצר שהעמותה מציעה. לפי נתוני משרד הבריאות, חתמו על הטופס המורכב יותר של המשרד כ-2,500 איש נוספים. אך למרות ההתקדמות בחוק, אם החולה כבר חובר למכשיר כלשהו, החוק כיום אינו מתיר לנתקו גם אם החולה מבקש לעשות זאת.
"לצערי הרב במחלקות הנוירולוגיות ועוד יותר במחלקות האונקולוגיות והפנימיות אנחנו רואים הרבה פעמים את הסבל הזה של חולים", אומר פרופ' אבינועם רכס, פרופסור לנוירולוגיה בבית החולים הדסה ויושב ראש הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, "אנחנו נתקלים כל הזמן בחולים כמו עדי טלמור שחלה בסרטן וידע בוודאות שהוא הולך למות בייסורים, שמעבר לכל ספק אין תקווה לחייהם ובאופן וודאי שתקופה האחרונה שנותרה להם לחיות תהייה רוויה בסבל ואנחנו לא יכולים לעשות כלום בקשר לזה. האם אנחנו כחברה צריכים לשלוח אדם כזה להתאבד או לנסוע למקום כמו שהוא נסע אליו במקום לעשות זאת בחברה הישראלית לצד קרוביו ומשפחתו?".
"צריך לאפשר לרשום לחולים רעל במרשם רופא"
הפתרון האידיאלי עליו מדברים פרופ' רכס, דיבון ושופט העליון בדימוס, אליהו מצא, המשמש כיום בין השאר כנשיא עמותת ליל"ך, שיאפשר את זכותו של החולה על גופו, היא האפשרות לרשום "רעל במרשם רופא". "במצב כזה אדם שחולה במחלה חשוכת מרפא יוכל לקבל מהרופא שמכיר את מצבו מרשם של תרופה ממיתה. ברגע שהאדם מקבל את התרופה הוא יכול לבחור בעצמו מה לעשות איתה: לשתות, לשפוך או לשמור", אומרת דיבון, "במקומות בעולם בהם נחקק חוק כזה, כמו וושינגטון ואורגון, פחתו מספר ההתאבדויות בקרב חולים. הם ידעו שברגע שירגישו שהם לא יכולים יותר – יוכלו להשתמש בתרופה וזה חיזק אותם".
בחודשיים האחרונים, לפני צאתה של הכנסת לפגרה, הוגשו כמה הצעות חוק בנושא, בהתאם להמלצותיו של מצא. עיקריהן: דגש רב יותר בחוק על מחויבותו של הרופא להקל ככל הניתן על כאבו של החולה, דגש על יכולתו של בא 
"זה לא החוק הסופי והאידיאלי מבחינתנו", אומר השופט בדימוס מצא, אך מסביר, כי לאחר כישלונו של יו"ר מרצ לשעבר, חיים אורון, להשיג תמיכה מינימלית בחוק שהציע בשנת 2010, לפיו יותר רעל במרשם רופא, הפעילים הנמיכו ציפיות. "אנחנו מתקדמים עכשיו בצעדים קטנים כי בהרכב הפוליטי הנוכחית כאשר סיעות חרדים ודתיים מהוות את לשון המאזניים של ההרכב הקואליציוני הסיכוי להגיע להצעה ליברלית ומתקדם הוא באמת אפסי", הוא אומר, "אנחנו כנראה מדינה יהודית יותר מאשר מדינה דמוקרטית". בחודש ספטמבר ינסו ראשי העמותה לשכנע גם את נציגי משרד הבריאות לתמוך בהצעות החדשות שעלו.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "משרד הבריאות פעל בשנתיים האחרונות כדי לשפר את הנגישות של בתי החולים למידע ובקשת החולים הסופניים. נהיה מוכנים לכל הצעה לשיפור וקידום השירות הרפואי".