"זו אמנם סדרת דרמה, אבל היא אמצעי מצוין הממחיש לציבור הרחב מה זה אוטיזם, ועד כמה מורכבת ההתמודדות איתו", מספרת סימונה הלפרין ראש הנציגות המסחרית-כלכלית הישראלית בטאיפה, "לישראל אין יחסים רשמיים עם טיוואן, אלא רק יחסים בנושאי כלכלה, מדע, תרבות ואקדמיה. אבל לישראל יש ניסיון רב ומודל מוצלח של אלו"ט להתמודדות עם אוטיזם בשיתוף עם גורמי ממשל בכל הנושא של טיפול וסיוע לילדים ומבוגרים עם אוטיזם. לכן החלטנו כבר בשנה שעברה לייצר שיתוף פעולה בין הגורמים המובילים את הנושא כאן לבין גורמים באלו"ט ישראל".
סימונה, מספרת שהחברה הטאיוונית רואה בילדים אלה נטע זר שמנסים להתעלם ממנו, בדרך כלל שמים אותם במוסדות בתנאים קשים, חלקם נכבלים בשרשראות. "רוב ההורים הטאיוואנים מתכחשים לילדים האלה ומתביישים להציג אותם בחברה", היא מספרת, "אנחנו חושבים שישראל יכולה לתרום לשינוי התפיסה המוטעית לגבי הילדים האלה. הבעיה בהתמודדות עם אוטיזם היא בעיקר בחוסר המודעות, אנשים שיש להם ילד עם אוטיזם מתביישים בו ואנשים שאין להם ילד עם אוטיזם נרתעים, הם לא מבינים בזה כלום".
איך אומרים פלפלים צהובים בסינית
השנה הצליחה סימונה לייצר סמינר מיוחד לאנשי מקצוע בטיוואן שארך יומיים בהשתתפות אנשי מקצוע מכל רחבי טיוואן וגם ממדינות אחרות באירופה. בסוף הסמינר הוקרנו שני הפרקים הראשונים של הסדרה "פלפלים צהובים": "הכנו מראש תרגום וכתוביות בסינית", הלפרין מספרת על ההקרנה, "באולם ישבו 150 איש וזה היה מדהים לראות איך זה עובר למרות הפערים הבין תרבותיים, הם צחקו במקומות הנכונים והתרגשו במקומות הנכונים. כולם ישבו מרותקים. אוטיזם זו קשת רחבה מאוד, הסובלים ממנה סובלים מליקוי בקישורים תקשורתיים וחברתיים, בכל אחד מאתנו יש אלמנטים כאלה, שאנחנו יכולים להזדהות איתם וזה בדיוק מה שהסדרה עשתה. זו לא סדרה על אוטיזם אלא על תקשורת במשפחה, על כל קשת התגובות מרגע הגילוי, מההכחשה ועד ההכרה. כל האנשים בקהל פה בטיוואן שלא מבינים עברית ואפילו אנגלית ראו את הסדרה ויכלו ממש להזדהות עם הקשת הרגשית שהדמויות עוברות. אחרי ההקרנה הרבה פרופסורים שנכחו שם ניגשו למפיק וביקשו לקבל עותקים של הסדרה כולה, הם חושבים להשתמש בה כחלק מתכנית חינוכית שמתבצעת פה בבתי הספר".