שנת 2001. שבועות ספורים לאחר מתקפת הטרור במגדלי התאומים וגופתו של הישראלי שי לוינהר טרם נמצאה בין ההריסות. צבי ויהודית, הוריו, מתייעצים עם הרב לאו וקובעים תאריך זיכרון שיאפשר להם לשבת שבעה, ללא קבורה. אבל אז, בדיוק יומיים לאחר שנקבע התאריך השרירותי, הם מקבלים את הטלפון שמבשר להם שגופתו של יקירם נמצאה. למעשה, רק חלקים ממנה.
במשך עשור, מזהה המכון הפתולוגי בניו-יורק עוד ועוד שרידים של הרוגי האסון במנהטן. הנושא הרגיש בקושי מדובר מאז מתקפת 9-11, אך באמצעות הטכנולוגיה, המתקדמת עם השנים, ומאמציו המתמשכים של המכון הפתולוגי, ממשיכות המשפחות לקבל מדי יום טלפונים המודיעים להם על מציאתם של שרידים נוספים של יקיריהם.
הטכנולוגיות בהם משתמש המכון מאפשרות לזהות קטעי D.N.A, אותן משווים למאגר המידע התורשתי הקיים של ההרוגים. את המידע, שנאסף ממברשות שיניים של הקורבנות, מברשות שיער, ומקורות נוספים, נתבקשו המשפחות לספק מיד לאחר האסון. ל-27 פרופילי D.N.A נוספים שנמצאו, לא נמצאה התאמה מתוך המאגר ולכן עדיין לא ידוע מי הם אותם אנשים להם הם שייכים.
משפחות ההרוגים ממשיכות לקבל טלפונים מהמכון הפתולוגי, גם שנים לאחר האסון, טלפונים הפוערים מחדש את תהומות כאבן. חלקן מוסיפות את השרידים החדשים שנמצאו, במקרים מסוימים מדובר גם על מאות חלקים שונים של הרוג אחד, לקבר הקיים ופותחות את הקבר בכל פעם מחדש, חלקן מחכות עד שיזוהו השרידים כולם, משפחותיהם של 150 קורבנות אף מבקשות שלא יידעו אותן כלל על מציאתם החלקים החדשים.
"המשכנו לקבל שיחות במשך כמה שנים, כשבכל פעם הודיעו לנו שנמצאו חלקים נוספים", מספר צבי לוינהר. המשפחה קברה את שי שלוש פעמים בבית הקברות ירקונים, אך לא יכלה לשאת עוד את הכאב. "זה קשה מאוד וקורע את הלב לקבל את ההודעה", אומר צבי לוינהר על הסיטואציה הנוראית, "בשלב מסויים ביקשנו שיפסיקו להתקשר ויודיעו לנו כשימצאו את גופתו של שי בשלמותה, אז נפתח את הקבר מחדש ונשלים את הקבורה".
בימים אלה, במלוא עשור לאסון התאומים, עם חנוכת האנדרטה לזכר קורבנות מתקפת הטרור, נקבע כי שרידי הגופות הבלתי מזוהים יקברו כאחד מתחת לבריכות שהוקמו במרכז הסחר, משפחות רבות הביעו שביעות רצון על ההחלטה. משפחות אחרות, שטרם קיבלו זכר מגופת יקיריהם זעמו על שגם לא יזכו לקבל זאת בעתיד.
בינתיים, בכל יום מקבלות משפחות נוספות טלפונים מהמחלקה הפתולוגית. אלפי משפחות ממתינות להשלמת הקבורה שתאפשר להם להשתחרר מתהליך האבל ולהשאר עם כאבן הפרטי בלבד. "הבנתי שאנחנו נמצאים כרגע לקראת סיום ", מספר צבי לוינהר בתקווה, "בינתיים אנחנו מעדיפים שלא לעסוק בזה".