"יש לי נקיפות מצפון קשות מאוד מכל המקרה הזה. היה פה מחדל נוראי ברמות שאסור לעבור עליו לסדר היום. קשה לי לחשוב על כך שאסיר כזה התאבד בכלא ובשירות בתי הסוהר מנסים להתחמק מאחריות, ולא מבינים שהייתה פה רשלנות נוראית ולא משנה אם מדובר באסיר ביטחוני או רגיל. הרשלנות פה זועקת לשמיים", טוען אחד הבכירים, "הייתי מנהל של בתי כלא מהקשים בישראל. הייתי, בן השאר, אחראי על כליאתו והחזקתו של יגאל עמיר בתא המיוחד שנבנה עבורו בכלא 'אוהלי קידר' בשנים הראשונות למאסרו, והוא לא שלח יד בנפשו. גם ארכי מחבלים אחרים שהיו לאחר מכן בתאו לא התאבדו. אלו הן עובדות.
"התאבדות בכלא של כל אסיר היא מחדל. אם לשב"ס אכן הייתה התרעה שהוא עומד להתאבד מדוע הם לא הפכו עולמות, שלחו מזכרים, התריעו בזמן אמת שיש בעיה. התחושה שלי שצמרת השב"ס מתחמקת מהאחריות. האסיר הזה היה תחת אחריותה והתאבדותו היא מחדל. נקודה. אין פה עניין לוויכוח בכלל".
לדברי אותו בכיר לשעבר, מותו של בן זיגייר זועק לשמיים. "כאחד שמכיר היטב את המערכת ואת כל נושא אבטחת האסירים ברמות רגישות כאלו או אחרות, אני לא יכול לישון בלילה. זה רודף אותי. אני יודע שאם היה עליו פיקוח כפי שצריך להיות, הוא לא היה מתאבד. מבחינתי כשאסיר מתאבד או בורח מהכלא, הרשלנות היא על המנהלים ולא רק על הש.ג.", הדגיש הבכיר לשעבר.
"הייתה פה שאננות, או חוסר פיקוח על עבודת הסוהרים"
קצין בכיר נוסף לשעבר, שנמנה גם הוא על צמרת השב"ס וזכה להערכה גדולה במהלך עבודתו, אומר שלדעתו מדובר בכשל של כל המערכת. "לצערי בשב"ס לא למדו את הלקח מההתאבדויות של דודו טופז ואסירים אחרים. בגדול זה נכון שכל אסיר יכול להתאבד אם הוא רוצה. אבל אפשר לעשות את כל המאמצים למנוע את זה ופה זה לא קרה. התחושה שלי שהייתה פה שאננות, או חוסר פיקוח על עבודת הסוהרים. גם אם לא יודעים מה הרקע של אותו אסיר, עצם העובדה שהוא הוכנס לתא כזה מבודד, צריך להיות ברור לכולם שהוא חייב להיות תחת פיקוח תמידי וצמוד 24 שעות ביממה, כולל מעקב אחר כל צעד וצעד שהוא עושה בתא. מהליכה לשירותים ולמקלחת ועד לחזרה לחדרו ופה זה לא קרה", טוען הבכיר לשעבר.
גם א', לשעבר קצין בכיר נוסף, שהיה אחראי על החזקתם בתאי הפרדה מיוחדים של אסירים שנחשבו למסוכנים ביותר מבחינה ביטחונית אמר, כי בשב"ס טומנים את ראשם בחול, במקום להפיק לקחים. "אצלי אף אחד בכלא לא התאבד והייתי אחראי על כמה עשרות אסירים ברמות מסווגות ביותר. כל הזמן הסוהרים היו עם יד על הדופק. 24 שעות ביממה. בחודשים הראשונים בהם יגאל עמיר היה כלוא בתא המיוחד, עקבנו אחריו כל הזמן. היו התרעות מודיעיניות שהוא עלול לברוח מהכלא, שיתאבד, אז אני באופן אישי דאגתי לשבת אתו לשיחות יומיומיות, להתרשם מהאישיות שלו, לשמוע על המצוקות שלו, כשהיה אפשר אפשרנו לו להכניס ספרים", סיפר א', "גם ברגותי ואחרים היו אצלי וכל מיני אסירים שחלקם לא ידעו על קיומם. המטרה שלנו כסוהרים לשמור על בטחונו של האסיר ואם הוא התאבד זה לא רק מחדל, זו רשלנות פושעת. במקרה הזה הרשלנות זועקת לשמיים".
לדברי א', הסוהרים ומפקדיהם פשוט נרדמו בשמירה. "הרי היה ברור לכולם שמדובר באסיר מיוחד, שונה מכלום, לא סתם הוא הוכנס לתא הזה, אז קל וחומר שהאבטחה עליו הייתה צריכה להיות ברמה הכי גבוהה ולא להתייחס אליו כמו אל עוד אסיר. במקרה הזה הזלזול בחייו של האסיר איקס, מחייב הדחת בכירים בשב"ס בכל הדרגים, כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו. אסור למרוח את המחדל הזה, כפי שמנסים לעשות היום בשב"ס, כשהם מטילים בוץ על כל העולם ולא מסתכלים על עצמם שהם גרמו למותו של אסיר. אני כמנהל כלא, ידעתי על כל אסיר ואסיר שהיה אצלי, אחת לשבוע, שבועיים הייתי מבקר את כל האסירים ושומע על המצוקות שלהם. במקרה הזה, אני בספק אם מנהל הכלא או הבכירים בכלל שוחחו אתו כדי להתרשם מאישיותו".
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "מאחר ומרבית הפרטים נותרו תחת צו איסור פרסום לא נוכל להגיב לטענות". בעקבות פרסום חלקי הדוח נמסר מהשב"ס, כי "שירות בתי הסוהר מודע לגודל האחריות המוטלת על כתפיו בשמירה על חייו של כל אסיר ועצור באשר הוא. לאור זאת, מייחס הארגון חשיבות רבה בהתמודדות עם סוגיית האובדנות בקרב המוחזקים במתקני הכליאה".