ג׳קי ביטון, בעל מכולת שכונתית בבאר שבע, חיכה אתמול למאות הסטודנטים הנוהגים להגיע אליו בימי ששי, לערוך קניות לסוף שבוע. בשעות אחר הצהרים הוא הרים ידיים, אחרי עוד רצף אזעקות בלתי נגמר.
״מרבית הלקוחות שלי הם סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון", הוא אומר, "באים, עושים קניות לשבת, מחליפים כמה מילים, אני מכיר את כולם. היום הם לא באים. חלק קיבלו צווי 8, ראיתי אותם עוברים פה על מדים, השאר חזרו הביתה למרכז ולצפון בגלל ביטול הלימודים. מה יש להם לעשות פה כשיש גראדים? המלחמה פוגעת לי בפרנסה. היום היה ריק לגמרי. יום ששי היום, אחד הימים הכי עמוסים שלי. אנשים פחדו לצאת מהבית״.
"הגיעו רק 30 אחוזים מהלקוחות"
אין ספק שהחמאס ואירגוני הטרור החוסים בצילו שיבשו את ההכנות לשבת בבאר שבע. האקשן של יום ששי, הכולל קניות וסידורים לשבת, פינה מקומו לאקשן מסוג אחר. והרחובות ריקים. רוב התושבים עשו את קניותיהם כבר ביום חמישי, בהפוגה של שעות הצהריים. מילאו העגלות עד אפס מקום, והעמיסו ארגזים של מים מינרלים. ״היום הגיעו רק כ-30 אחוז מהלקוחות. השאר הגיעו כבר ביום חמישי", מספר עופר, בעל מרכול גדול במרכז העיר, "האזעקות הפחידו אותם. השאירו אותם בבית״.
יוסי גלר, עובד עירייה שגויס בצו 8, משמש בימים כתיקונם כמפקד 'סיירת לחם׳ המחלק לחם ומצרכי מזון לנזקקים ועולים. אתמול נאלץ לעבור ממקלט למקלט ומבית לבית לחלק את המזון. 17 שנה הוא מתנדב, אבל יום כזה הוא לא זוכר. ״המתנדבים שלי פחדו לצאת מהבית בגלל הגראדים, אז החלטתי לצאת לבד ולחלק את הלחם. וכל זה שכל כמה דקות יש אזעקה. היה חשוב לי מאוד לעשות את זה גם אם זה אומר לסכן את החיים שלי״, אומר גלר. הוא חובש קסדה ועל הטנדר שלו, העמוס בלחם, תלוי דגל ישראל.
״חלוקת הלחם מבחינתי זה משימת חיי", הוא גאה, "אני מציל המון אנשים שרצו לצאת מהבית ופחדו. כולל עולים חדשים במרכזי קליטה ואני מגיע אליהם. סכנה? אני לא חושב על זה. יש לי משימה ואני מקווה להגיע לכל מי שזקוק לי״.
מרכזי הקניות ריקים מאדם, תחנת הרכבת הומה אדם
בשעות הצהרים אלפי תושבים מציפים את תחנת הרכבת ותחנות האוטובוסים ועושים את דרכם צפונה. מרכזי הקניות ריקים מאדם. עיר רפאים של ממש. רק מעטים מעיזים לצאת מהבתים ולחפש פיצוציה פתוחה כדי להצטייד בסיגריות, אלכוהול, מצרכי מזון ומשהו מתוק.
כמה עשרות בתי כנסת בבאר שבע סגרו את שעריהם בגלל שאין להם ממ״ד או מקלט צמוד. המתפללים הקבועים לקחו את ספרי התורה וספרי הסידור ועברו להתפלל ברחבות המקלטים. ״הכי בטוח להתפלל ליד המקלטים הפתוחים״, אומר אברהם ביצור, גבאי בבית הכנסת, ״אם יש אזעקה, רצים ישר למקלט. אפשר להתפלל בשקט״.
דגים וחמין במקלט
במקלט ׳גשר לעם׳ בשכונה ג׳ עושים הכנות אחרונות לשבת. שרה חמו, אם לשמונה ילדים ושישה נכדים, מכינה חמין על פלטות, דגים, חריימה, אורז וסלטים. בין היא מוצאת כמה דקות לקרוא פרקי תהילים. ״אלוהים ירחם עלינו. שישמור עלינו וימשיך לעשות ניסים לים ישראל. אנחנו מוכנים להיות שנה במקלט אם צה״ל יגמור את המחבלים וירי הגראדים ייפסק אחד ולתמיד. אסור לתת להם יותר לירות, אנחנו מוכנים לסבול עד שזה ייגמר״, אומרת חמו כשספר תהילים בידיה.
בנה הצעיר, אברהם בן 24, מצליח להניח תפילין בין אזעקה לאזעקה. בעלה, שמעון, תופס פיקוד על המקלט שבו ישנים ביומיים האחרונים עשרות אנשים. קשישים לצד צעירים. הוא מכין את שולחן השבת לארוחה החגיגית. ״לא החמאס ושום אירגון טרור לא יהרוס לנו את השבת", הוא אומר, "אנחנו נעשה את השבת במקלט על אפם וחמתם. קנינו חלות, יין ומצרכי מזון כדי שתהיה אווירה ביתית וקבלת שבת תהיה כמו שצריך. אנחנו נותנים את הכוח לצה״ל לנצח. אנחנו לא מפונקים, אבל הבעיה היא עם הילדים שקשה להם מאוד בגלל האזעקות והם בטראומה״.