כ-1900 אנשים בישראל יוצאים בשאלה בכל שנה: הם עוזבים את העולם החרדי, שהיה הדבר היחידי שהם מכירים. את אורח החיים, את המשפחות, את המטען התרבותי ומהברים לעולם חדש לחלוטין, העולם החילוני.
"אני זוכר איך בפעם הראשונה לא שמרתי שבת", אומר אביחי מרציאנו, איש תקשורת וסמנכ"ל מדיניות ופיתוח בעמותת 'יוצאים לשינוי', "הייתי בבית של חבר שלי, כי לבד לא הייתי מסוגל לעשות את זה, והדלקתי סיגריה. הרגשתי מאד מוזר, לא שציפיתי שעכשיו יכה בי ברק או משהו, אבל אמרתי לעצמי: 'אביחי, זה מאד מוזר מה שקורה כאן'".
"כשמישהו חילוני מכריז שהוא רוצה לחזור בתשובה, מיד מקיפים אותו עשרות אנשים שמנחים אותו בדיוק מה צריך לעשות ולאן ללכת", הוא מסביר, "לעומת זאת, כשמישהו יוצא בשאלה, בחברה החילונית, שהיא הרבה יותר אינדיווידואלית, לא קיימים מנגנונים כאלה".
יציאה בשאלה זה מאבק אזרחי. אבל להבדיל ממאבקים אחרים זה מאבק של יחידים. כל אחד שמחליט לעזוב את הדת, צריך ללכת ולפרוץ את הדרך לעצמו. זו הסיבה שהוקמה העמותה 'יוצאים לשינוי': כדי להפוך את מאבק היחידים, שלעתים קרובות קשה עד בלתי נסבל, למאבק קבוצתי. אלה שהצליחו להשתלב באים לעזור לאלה שרק נמצאים בתחילת הדרך. "כולנו עומדים מאחורי המאבק לשוויון הזדמנויות", ממשיך מרציאנו. "אנחנו רוצים להשתלב בחברה, לא ביצענו שום פשע, להיפך, יש כאן אנשים שרוצים ויכולים לתרום לחברה, אבל לפני הכל הם זקוקים לעזרה"
באתר העמותה ניתן למצוא מדריכים מפורטים להתנהלות בעולם החילוני – החל מהשכרת דירה ועד פניה לקופת חולים או פתיחת חשבון בבנק. מעטים מאד מבינים כמה פערי ידע קיימים לעתים קרובות אצל היוצאים בשאלה. "אני לא ידעתי שיש דבר כזה 'ספורט', עד שלא התגייסתי לצבא", נזכר מרציאנו, ששירת בנח"ל, "העמותה שלנו מסייעת גם מבחינת הלימודים, בבחירת מקצועות, קורסים קצרים בנושאים שונים כמו באומנות, קולנוע, מדעי המחשב, אנגלית. זה מאפשר ליוצאים בשאלה להחליט מה הם רוצים לעשות בהמשך".
בעמותה קיימת גם קבוצת תמיכה מיוחדת להורים חרדים וילדים שיוצאים בשאלה. מטרת הקבוצה: לגשר על הפערים הקיימים ולעזור למשפחות להישאר שלמות למרות ההבדלים בהשקפת העולם. במקביל, העמותה מנהלת עבודה מאומצת מול צה"ל ומוסדות הלימוד האקדמיים, כדי לנסות להטמיע נהלים שיסייעו על היוצאים בשאלה להשתלב.
"המדינה לא נערכת לקליטת יוצאים בשאלה ואלה חבר'ה שבאמת רוצים את הסיוע הזה, כי הם רוצים ללמוד ורוצים לשרת בצבא", מספר מרציאנו שבעצמו גר בישיבה בבני ברק ובירושלים, התחתן בגיל כבר בגיל 18 ואז, אחרי 3 שנים, התגרש כשהחליט בסופו של דבר לצאת בשאלה.
מתי התחלת לפקפק באמונה שלך?
"זה קרה כשהבנתי כמה האמונה באלוהים היא עניין של גיאוגרפיה. הרי אם הייתי נולד באפגניסטן, בטח הייתי מוסלמי אדוק, או אם הייתי נולד במקום אחר, הייתי נוצרי. בעולם החרדי אתה רגיל ללמוד. לומדים תורה 18 שעות ביום, אבל אז, כשהשתחררתי מצבא, הבנתי שכל מה שלמדתי פשוט לא שימושי. במשך שנה עבדתי כדי לחסוך כסף ואז התחלתי להשלים בגרויות. עשיתי 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית ואף התקבלתי ללימודי הנדסה, אבל מהר מאד הבנתי שזה לא בשבילי לשבת ליד המחשב במשך שעות ארוכות. אבל עובדה, אפילו את זה לא ידעתי, כשהייתי חרדי. היום אני לומד לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה הפתוחה".
אתה רווק היום ואדם חילוני. האם לדעתך, יכול לצאת משהו אם תפגוש ותתאהב בבחורה חרדית?
"ממש לא נראה לי. זה מרגיש לי כמו משהו שלא יכול לקרות".
גם ג'וש אהרונסון עבר בשנים האחרונות תהפוכה בחייו. אם לא היה זוכה במקרה לחלוטין ב-2,500 ₪ ב-"מונית הכסף", אי אפשר לדעת איך החיים שלו היו ממשיכים. כספי הזכייה וחיבור לעמותת "שקל" עזרו לו להיכנס לעולם התקשורת, למרות המוגבלויות.
אהרונסון הוא ילד שביעי מתוך 14 אחים, בן של רב, ומאובחן מגיל 6 עם תסמונת אספרגר. הוא נולד במנצ'סטר, אנגליה, ויצא בשאלה כבר בגיל 14. "הבנתי אז שאין אלוהים, כי אם הוא היה, הילדים בבית ספר לא היו מתעללים בי, מרביצים לי ומקללים אותי כל הזמן. במשך השנים חטפתי מכות, עברתי פגיעות מיניות, והבנתי את זה רק אחרי שנים כי אז, אפילו שגרנו בחו"ל, ההורים מאד הקפידו לא לחשוף אותנו לעולם שבחוץ, ברמה שהיינו הולכים ברחובות העיר עם המבט למטה, כדי לא לקרוא שלטי חוצות מסביב. אחרי עוד יום מאד קשה בבית הספר החלטתי ללכת לדבר עם מישהו. זה היה הרב של בית הכנסת, שהיה מאד סבלני ובמשך כמה חודשים שימש פתח למחשבות הכפירה שלי, אבל אז הוא נסע לארה"ב שם נפטר במפתיע. ושוב נשארתי לבד".
אהרונסון מתאר את היציאה הסודית שלו בשאלה כהישארות "בארון". בגיל 18, אחרי שלא התקבל לאף ישיבה באנגליה, בגלל אספרגר, הוא נשלח על ידי משפחתו לישראל, שם קיוו, יצליח להיקלט. הוא נדד מהוסטל להוסטל, ממשיך לספוג עלבונות ופגיעות, עד שלגמרי במקרה עלה על "מונית הכסף" וזכה. הדלת שפתח לעצמו לעולם התקשורת סייע לו לצבור ביטחון ולספר למשפחתו שהוא בעצם כבר לא מאמין באלוהים.
"הייתי בן 23, באתי לביקור אצל ההורים שלי והחלטתי שזהו, אני מוכן. הייתי בטוח שאבא שלי ייקח את זה מאד קשה ודווקא אמא תבין לליבי, אבל זה היה להפך. אמא לא דיברה איתי כמה שבועות ואילו אבא היה הרבה יותר סבלנו. אז גם שמעתי לראשונה לאבי יש בני דודים חילוניים ואף קרובי משפחה שנישאו ללא יהודים".
אתה בקשר עם המשפחה?
"כמובן, חלק מהאחים שלי גרים בישראל, אני נוסע לבקר את ההורים שלי באופן קבוע. כשאני שם אני מכבד אותם, חובש כיפה ושומר כשרות, מתלבש כמו חרדי. והם מכבדים אותי ולא מדברים לידי על פוליטיקה".
אז הכל חלק בעצם?
"לא בדיוק, לפעמים יש תקריות, למשל, לפני כמה שבועות עשיתי קעקוע ראשון, של 'מנצ'סטר יונייטד'. כשסיפרתי לאבא שלי הוא לא היה מוכן לדבר איתי ומאד כעס. אבל את הקעקוע עשיתי על הזרוע, כך שאם אני לובש חולצה עם שרוולים, בכלל לא רואים אותו. כי חשוב לי לכבד".
היום אהרונסון בן 33, עיתונאי במעריב ובמערכת "שווים", רכז שילוב בתנועה הרפורמית וגם בחטיבת התקשורת של "קרן היסוד" וכמובן בעמותה "יוצאים לשינוי". בעבר התמחה ב-BBC וב-iTv, חבר בהנהלת מרצ ירושלים ופעיל של המפלגה. הוא מאמין באלוהים, עושה קידוש ולפעמים הולך לתפילות בבית הכנסת, אך בו בזמן גם רואה טלוויזיה ונוסע בשבת. בהרצאות שהוא מעביר לקהל הרחב הוא מספר את סיפורו האישי ומאמין שהדרך שעבר יכולה לתת מוטיבציה ולפתוח דלתות לא רק לחרדים לשעבר, אלא גם לאנשים עם מוגבלויות.
בימים אלה העמותה "יוצאים לשינוי" מובילה קמפיין רשת "יצאתי גדול", המשתף סיפורים אישיים של יוצאים בשאלה שהשתלבו בהצלחה בחברה החילונית למרות הפערים. את סדרת הסרטונים המרגשת ניתן למצוא לפי ההאשטאג הייעודי #יצאתי_גדול ובעמוד הפייסבוק של העמותה.